בס"ד
פרשת וישלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישלח.
עוסקת הפרשה במפגש של יעקב עם עשו, לאחר 34 שנים שהם לא ראו זה את זה. עשרים שנה שהה יעקב אבינו בבית לבן, ו- 14 שנה שהה בישיבת שם ועבר. אחיו שונא אותו, רוצה להרוג אותו ורבקה אומרת לו לפני שהוא הולך לבית לבן, שהיא תשלח שליח לקחת אותו מבית לבן, כפי שאכן היה – היא שלחה את דבורה המינקת, כדי לבשר ליעקב אבינו שהוא יכול לחזור בחזרה.
יעקב אבינו נערך למפגש עם עשו, אומרת התורה – {ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
אומר רש"י – וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש.
במדרש כתוב {ילקוט שמעוני} שבתחילה, ניסה יעקב אבינו לשלוח בני-אדם ואף אחד לא רצה ללכת, לכן הוא השתמש בשירותי המלאכים. חז"ל אומרים – להגר שפחת שרה הזדמנו מלאכים, אליעזר עבד אברהם הזדמנו לו מלאכים, ליוסף הצדיק הזדמנו שלושה מלאכים, אז וודאי שגם לאביו יזדמנו מלאכים.
כמה מלאכים היו שמה ?
במדרש מובא {בראשית רבה, פרשה ע"ה, אות י} – מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
לפי חשבון פשוט, מדובר על 40 מיליון מלאכים. אני לא יודע מה עשו בכלל מסתובב באזור הזה. ☺
נשאלת השאלה – מאיפה הביא יעקב את המלאכים האלה ?
שואל המושב זקנים מבעלי התוספות – איך יכול יעקב אבינו להשתמש במלאכי חו"ל, או במלאכי א"י, כדי לשגר אותם להר שעיר ?
ואומר – היות והבטיחו את הר שעיר לעם ישראל, זה נחשב לא"י ואפשר לשלוח את מלאכי א"י להר שעיר.
אומרת הגמרא {מסכת עבודה זרה ה, א}– וא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר {ישעיה נח-ח} והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך וכל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין שנאמר {איוב ו-יח} ילפתו ארחות דרכם וגו'.
אומר המהרש"א – מה ההבדל בן מצוה לעבירה ? כי במצוה, המלאך הולך לפניו, שנאמר{ישעיה נח, ח} וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כי ההולך למקום שמחה אין צריך להחזיק בו, כי לא יברח. מה שאין כן בעבירה, המלאך הולך אחריו ומחזיק בו כדי שלא יברח.
אומר הספר אמרי שמאי (בשם המהרש"א) – אם כתוב וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, פירוש הדבר, שהמלאכים האלה היו מלאכים שנבראו מהמצוות שלו.
אומרת התורה – {ה} וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
אומר רש"י – גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: {ו} ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ.
במדרשים על הנושא הזה, אומרים חז"ל, שהדברים ששלח יעקב אבינו באמצעות המלאכים, לא היו דברים כפשוטם. יעקב אבינו רצה לבשר לעשו שהוא מוכן למאבק איתו.
הרי יעקב אבינו המתין עד שנולד לו יוסף, כך קראנו בסוף פרשת ויצא, בשבוע שעבר – {ל, כה} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי.
אומר רש"י – כאשר ילדה רחל את יוסף. משנולד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בקב"ה ורצה לשוב.
בשני מקומות במדרש רבה, אומרים חז"ל על הפסוק {לב, ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, שהדברים לא כפשוטם :
אומר המדרש רבה {בראשית רבה, פרשה עה, אות יב} – וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, שׁוֹר, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה יִשָּׂשכָר, דִּכְתִיב (בראשית מט, יד): יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם.
במקום אחר במדרש רבה {שם, אות ו} – רַבָּנָן אָמְרֵי שׁוֹר זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה משיח בן יוסף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וגו'.
יוצא עפ"י דברי המדרש, שאמר יעקב אבינו לעשו – אני לא מודאג, יש לי גם את יוסף וגם את יששכר, אלו שני אמצעי ההגנה שלי. מצד שני, יש לי את שני הכלים להביא את המשיח – יש לי את השור, שהוא משיח בן-יוסף, ויש לי את החמור, שהוא משיח בן-דוד.
לפני שנתקדם בס"ד, אני רוצה להקדים הקדמה קצרה:
פרשת וישלח מסתיימת בפרק ל"ו, פרק המונה 43 פסוקים. כל הפסוקים מדברים על מלכות אדום – על כל צאצאיה וגווניה. מי התחתן עם מי, מי האשה של מי, מי הפילגש ואיזה הכלאות הם עשו בבהמות. לקראת הסוף, מדברת התורה על שמונה מלכים שמלכו באדום, החל מפסוק ל"א – מ"ג, התורה מציינת את שמות המלכים – {לא} וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל…
את כל הלכות שחיטה לומדים ממילה אחת בתורה – 'וְזָבַחְתָּ'. כל מילה בתורה נכתבה בדקדוק ובדיוק, למה נכתבה, איך נכתבה.
אומרים חז"ל – יפה שיחת עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתם של בנים, כי תורה היא מלשון הוראה.
התורה כותבת 43 פסוקים על מלכי אדום.
אם כך, נשאלת השאלה – מה יש לנו עם מלכי אדום ?
ישמעאל ותולדותיו זוכים לשבעה פסוקים, אדום ל-43 פסוקים ?! מה יש לנו איתם ? למה אנחנו צריכים לדעת את כל השושלת שלהם ?! למה זה משנה ???
אומרים חז"ל במדרש, ששמונת המלכים באו כעונש על התרפסותו של יעקב אבינו בפני עשו.
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עה, אות יא} – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אֲדֹנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו אֲדֹנִי ח' פְּעָמִים, חַיֶּיךָ אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לא): וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ וגו'.
אומרת הגמרא {מסכת עבודה זרה ח, ב} – {בראשית לג-יד} יעבר נא אדני לפני עבדו עשרין ושית שנין דקמו בהימנותייהו בהדי ישראל הרומיים משלו לפני ישראל.
אומר רש"י – לפני עבדו. דרך השר להלך לפנים.
כך כביכול, לפני שמגיע מלך המשיח, מולכים השרים.
אומר המהרש"א – יעקב ראה, שאפילו שווים קצת אי אפשר שיהיו [אין שוויון בין יעקב ועשו], אלא לפי מעשים של ישראל, להשתעבד אחד בחברו שיעבוד גמור, כדכתיב ורב יעבוד צעיר וגו', על כן אמר לעשו יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ. לשון לפני, הוא קודם בזמן, כמו לפני בא יום ה', שעשו יהיה אדון קודם וישראל יהיה העבד, ואח"כ יהיה, שישראל יהיה האדון ועשו יהיה העבד.
אומר המהרש"א, שזו היתה בעצם בקשה של יעקב אבינו. יעקב אבינו אומר לעשו "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ", כלומר "תעשה לי טובה, תמלוך אתה לפני שאני אמלוך".
יוצא, שהקב"ה בעצם נענה לבקשה של יעקב אבינו, שאדום ימלכו לפני שימלוך מלך בישראל.
המגלה עמוקות מביא, כפי שמביא הילקוט הראובני, שנח כבר רמז לכך – נח שלח קודם את העורב שזו מלכות אדום, ורק לאחר מכן שלח את היונה, שהיא כנסת ישראל.
נביא עוד מדרש אחד, לפני שניגש לעומק הדברים:
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה פג, אות ד}– (בראשית לו, מג): אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם, יוֹם שֶׁמָּלַךְ לוֹטְיָנוּס נִרְאָה לְרַבִּי אַמֵּי בַּחֲלוֹם הַיּוֹם מָלַךְ מַגְדִּיאֵל, אָמַר עוֹד מֶלֶךְ אֶחָד נִתְבַּקֵּשׁ לֶאֱדוֹם. אַלּוּף עִירָם שיהיה המלך האחרון שימלוך באדום, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא צִפּוֹרָאָה לָמָּה נִקְרָא עִירָם שֶׁהוא עָתִיד לַעֲרֹם תִּסַּוְרִיּוֹת ערימות של כסף לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד בְּרוֹמִי שֶׁהָיָה מְבַזְבֵּז תִּסַּוְרִיּוֹת שֶׁל אָבִיו, אביו הניח אוצרות של כסף והוא בזבזם, נִרְאָה לוֹ אֵלִיָּהוּ בַּחֲלוֹם אָמַר לוֹ אֲבוֹתֶיךָ מְצַמְתִין אוגרים כסף וְאַתְּ מְבַזְבֵּז, וְלֹא זָז עַד שֶׁמִּלְּאָן. אותו מלך היה חוזר וממלא את מה שאביו מילא, כדי להכין את כל הכסף לקראת בואו של משיח. כך מסכם המדרש את הפסוק האחרון בפרשה.
אומר המדרש {בראשית רבה, עח, אות יב} – אֲמַר לֵיהּ כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא זה לא רק העיזים והתיישים שנתן לו יעקב. תעשו חשבון כמה תולדות נולדו מאז, וחוץ מזה כתוב {נ, ה} בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי, אומרת הגמרא {מסכת סוטה יג, א}, שנתן לו את כל הכסף שהוא עשה בבית לבן. עשה מעין ערימה ואמר לו "קח חלקך בשביל מערת המכפלה". כל זה עתיד לחזור בבואו של משיח. מַאי טַעְמֵיהּ מה המקור ? (תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ, יָבִיאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן 'יביאו' אֶלָּא יָשִׁיבוּ הם ישיבו את מה שהם קבלו כבר.
בספרי רבותינו חכמי הסוד, יש התייחסות מיוחדת לפרשה הזאת, בייחוד לפסוקים האחרונים. בכתבי האר"י הקדוש מבואר, שכל 43 הפסוקים מדברים מזמן בריאת העולם ועד בואו של משיח.
התורה לא סתם כך מאריכה 43 פסוקים על מלכי אדום, כל האלופים שלהם וכל התולדות שלהם, עם מי התחתנו ומה עשו. כל זה מדובר מאדם הראשון ועד בואו של משיח צדקנו.
בספרו של הרב פינקוס {תפארת שמשון} הוא כותב את הדברים הללו, והוא מביא את דברי הרמח"ל בספרו {תתק"ו תפילות} שמבאר שם, מדוע התורה טמנה את כל סודות המשיח דווקא עם מה שיארע עם אדום.
כותב הרמח"ל משל נפלא:
משל לבן-אדם שרוצה להעביר יהלום יקר ערך, אין לו ברינקס ☺. מה הוא יעשה ?
הדרך, כותב הרמח"ל, להטמין את זה בתוך האשפה. יש לו שקית עם לכלוכים, הוא מחביא את זה שם. גם אם מישהו יבדוק אותו, שם הוא לא יחפש.
כותב הרמח"ל – אילו התורה היתה כותבת את זה בברית בין הבתרים, כל אחד היה בודק מה כתוב שם. טמנו את זה בתוך מלכי אדום, שם אף אחד לא מייחס לזה חשיבות. שם התורה טמנה מה יקרה מבריאת העולם ועד בואו של משיח.
מופיעים כאן שמונה מלכים, המדרש מדבר על זה בהרחבה, שכל המלכים שהיו לאדום לא היו מלכים 'מקוריים'. אף אחד לא היה שייך לאדום, כולם היו מלכים שבאו מבחוץ.
יש לי חבר שהוא יבואן מסין. בפעם הראשונה שהוא חזר משם, הוא אמר לי "לא יאומן, כל סין עובדים זרים" ☺
אתה קורא פה – {לב} וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: {לג} וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה: {לד} וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי: {לה} וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית: {לו} וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה: {לז} וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר: {לח} וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר…
שימו לב למלך האחרון {לט} וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב.
כותב הרב פינקוס, בשם האר"י הקדוש – הֲדַר זה מלך המשיח, שנקרא כן על שם פרי עץ הדר. פרי עץ הדר, האתרוג, גם נמשל ללב, כי המשיח הוא ליבו של ישראל, והוא המלך היחיד שמופיע כאן עם שם אשתו, כי אישה ובעל זה שלמות.
אנחנו רוצים בע"ה לגלות נושא אחד בפרשה, ללכת עם הקו הזה מבלי להיכנס לתורת הקבלה, רק לדבר על תורת הנגלה, ולעסוק קצת במלכות אדום. כפי שנראה, שזוהי המלכות האחרונה שתלווה אותנו לקראת בואו של מלך המשיח.
לאחר שעשו מגיע ורואה את יעקב אבינו, אומרת התורה {לג, ד} וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.
על המילה וַיִּשָּׁקֵהוּ יש נקודות.
שואלים חז"ל – מדוע נקוד על וַיִּשָּׁקֵהוּ ?
אומר רש"י – אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
כותב הפרקי דרבי אליעזר {פרק לז} – אמר עשו, איני הורג את יעקב אחי בחיצים ובקשת, אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו, שנאמר {בראשית לג, ד} וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. אל תהי קורא וַיִּשָּׁקֵהוּ אלא וַיִשָכֶהו. ונעשה צוארו של יעקב כעצם השן, ועליו הכתוב אומר {שיר-השירים ז, ה} צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, וקהו שיניו של עשו.
יוצא עפ"י הפרקי דרבי אליעזר, שעשו לא רצה לנשק אותו, אלא לנשוך אותו, ובאמצעות הנשיכה הזאת, להוציא את דמו של יעקב אבינו.
כותב המדרש רבה {בראשית רבה, פרשה עח, אות ט}– וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית לג, ד), נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו.
נשאלת השאלה – מה רצה עשו מהצוואר של יעקב ?! אתה רוצה להרוג אותו, תן לו אגרוף !
עשו לא כיוון סתם ככה לצוואר, אנחנו לא מדברים על הדברים כפשוטם, אלא בעומק שבדבר. בע"ה בפר' ויגש נקרא על הבכי שבכו יוסף ובנימין.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת מגילה טז, ב} – {בראשית מה-יד} ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב .
שואלים חז"ל – למה נמשל בית המקדש לצוואר ?
כי כתוב כְּמִגְדַל דָּוִד צַוָּארֵךְ. בצוואר ישנם שני עורקים, הקנה משמש לנשימה והוֶשט משמש למאכל. זה מה שמחבר בין הראש לגוף. ניתקת את זה, אין בן-אדם.
להבדיל אלף אלפי הבדלות – הראש זה הקב"ה והגוף זו כנסת ישראל. בית המקדש זה הצוואר, הוא המחבר בין הקב"ה לכנסת ישראל.
עשו רצה לנתק את הקשר הזה. לכן הוא ניסה לנשוך את יעקב אבינו בצווארו, כדי לנתק את החיבור של יעקב עם הבורא יתברך.
אמנם כעת לא עלה בידו, אבל בבית שני הוא קיבל אחיזה, ולא סתם אחיזה אלא אדום הוציאה את היסודות של בית המקדש.
אומר רש"י – וישקהו. אמר רבי שמעון בן יוחאי, הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב.
זו הלכה, מעין הלכה למשה מסיני. תמיד בכל מצב, עשו ישנא את יעקב אבינו !
אנחנו רוצים לעמוד על כמה נקודות, ובסיום השיעור בע"ה נסגור את המעגל:
כותב הפרקי דרבי אליעזר {פרק מח}– רבי אליעזר אומר חמש אותיות שנכפלו בתורה בָּאותיות כולם בסוד הגאולה. כ"ף, בו נגאל אברהם אבינו מאור-כשׂדים, שנאמר {בראשית יב, א} לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. מ"ם, בו נגאל יצחק אבינו מיד פלשתים, שנאמר {שם כו, טז} לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. נו"ן, בו נגאל יעקב אבינו מיד עשו, שנאמר {שם לב, יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו. פ"ה, בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר {שמות ג, טז} פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. צד"י, בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית ולומר להם צמח צמחתי לכם, שנאמר {זכריה ו, יב} הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'.
כותב ילקוט הראובני – המילה נָא כוללת את כל ארבעת הגלויות – גלות בבל ומדי זה נָא = נבוכדנצר ואֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. גלות יוון זה נָא = נִיקָנוֹר ואַנְטִיּוֹכוּס. מלכות אדום זה נָא = נרון קיסר ואַסְפַּסְיָנוּס.
ממילא, ביקש יעקב הַצִּילֵנִי נָא – על כל הגלויות שעתידים בניו לעבור.
אומר ר' שמשון מאוסטרופולי – {ישעיה כד, טז} מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק. מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ – מ' כ' נ' פ' אלו גאולות שכבר עברנו. צְבִי לַצַּדִּי"ק, זוהי הגאולה שאנחנו מצפים לה – האות האחרונה, שזוהי האות צדי"ק.
ממשיך הפרקי דרבי אליעזר ואומר – {לקב"ה אין אצבעות. אין לו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אין לו שום דמיון כלל. היות ואנחנו לא מסוגלים להבין דבר, מבלי 'להדפיס' אותו בדבר מסוים, אם אומרים לנו 5+3 אנחנו מיד 'מדפיסים' את זה במשהו. כשרוצים 'להדפיס' איזה שהיא מידה קטנה, זוהי מידת האצבע}
ר' ישמעאל אומר חמש אצבעות של ימינו של הקב"ה כולן יסוד גאולות. אצבע קטנה, בה הראה לנח מה לעשות בתיבה, שנאמר {בראשית ו, טו} וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ. אצבע שניה לקטנה, בה הכה את המצרים, שנאמר {שמות ח, טו} אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא. אצבע שלישית לקטנה, בה כתב את הלוחות, שנאמר {לא, יח} לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים. אצבע רביעית שהיא שניה לבוהן, בה יראה הקב"ה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, שנאמר {שם ל, יג} זֶה יִתְּנוּ. הבוהן וכל היד, בה עתיד הקב"ה [נ"א: להראות זרוע עוזו ותפארתו לכל באי עולם] להשמיד לבני עשו שהן צרין לבני ישראל, וכן לבני ישמעאל שהם אויביו, שנאמר {מיכה ה, ח} תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.
עד כאן הפרקי דרבי אליעזר {פרק מח}.
יוצא, שהאות צד"י סופית, היא כנגד הבוהן, שבה הקב"ה עתיד להשמיד את אדום, ולאחר מכן יביא הקב"ה את משיח צדקנו.
מבאר ה'ולא עוד אלא', על הפרקי דרבי אליעזר לר' אליהו האיתמרי, איזה אצבע היא כנגד איזה גאולה. (הביאור לא מתוך השיעור)
כותב ה'ולא עוד אלא' – הנה כיון שחמש האותיות הכפולות שהם אותיות כמנפ"ץ, כולם רומזות על גאולת אברהם יצחק ויעקב וגאולת מצרים וגאולה העתידה, בע"ה נראה להקביל כל אות ואות כנגד הגאולות שנעשו. כל אחת כנגד אצבעו של הקב"ה, לנח ובמצרים וכו' כנזכר בתחילת המאמר. וזה סדרן" גאולת אברהם בכ"ף שנאמר לך-לך, מקבילת היא לגאולת נח שנעשה לו באצבע קטנה, שהוא האצבע כנגד הכ' שהיא האות שבו נגאל אברהם אבינו ע"ה כמדובר, לרמוז שמה שנגאל נח היה בזכות אברהם שהיה עתיד לצאת ממנו, שבעבור אברהם נברא העולם כדברי רז"ל (בר"ר יב, ט) בהבראם (בראשית כ, ד) באברהם. אצבע שניה לקטנה שבה הכה את מצרים מ' שהיה גאולת יצחק, היא האות שבאצבע זה, ובא לרמוז שבעבור יצחק נגאלו ישראל ממצרים כדברי רז"ל (תנחומא שמות סימן ד'), וכמו שפירש הרב בעל-הטורים ז"ל וארא בגימטריא יצחק, שבעבור יצחק נגאלו ישראל ממצרים. ועוד שמ"ס עולה כמספר פ', לרמוז מה שעמד גואל עליהם ברד"ו שנים בן פ' שנים כדכתיב ומשה בן שמנים שנה וכו' בדברם אל פרעה (שמות ז, ז), היה בזכות יצחק, והאות יוכיח שהרי באצבע ששם אות המ"ס שבו נגאל יצחק הכה את המצריים. אצבע שלישית שבו כתב את הלוחות, הוא האצבע כנגד הנו"ן שבו נגאל יעקב, לרמוז שזכו לכשיכתב להם הלוחות בזכות יעקב שהיתה מיטתו שלמה ולא נמצא בהם פיסול והדריך לבניו והכינם והזמינם לתורה, ועדות יש שהרי באות נו"ן שבה נגאל בה כתב את הלוחות, שהאצבע שכתב את הלוחות הוא האצבע כנגד אות נו"ן. אצבע רביעית בה הראה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, ובאצבע זה אות פ' שבה נגאלו ממצרים, לרמוז שבעבור גאולת מצרים שנגאלו ברד"ו שנים באות פ' שנאמר פקד פקדתי (שם ג, טז) וגרם זה שלא נכנסו בנ' שערי טומאה שהיו נאבדים חס ושלום אם היו נכנסים בחמישים שערי טומאה, זהו גרם שבאו לכלל כופר נפש ולא נאבדו בעון העגל. ובאופן אחר, פ"א נקרא משה כדאיתא באותיות דרבי עקיבא באות הפ"א שהוא משה שעל ידו נגאלו ממצרים זכו לפדיון נפשם, כי עשה הקב"ה בעבורו ומחל להם על מעשה העגל שנאמר סלחתי כדברך (במדבר יד, כ), ולכן אות פ"א שרומז על גאולת מצרים שהיה על ידי משה היא האות שבאצבע שהראה הקב"ה פדיון נפשם, לומר שבזכות משה באו לכלל פדיון נפשם כמדובר. הבוהן וכל היד בו עתיד להשמיד לבני עשו וישמעאל, זה כנגד הצד"י הרומז על הגאולה העתידה, לרמוז שגאולה זאת יהיה בזכות המשיח המדוכא ביסורין צמח שמו שנאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו, יב).
ונראה לתת טעם לשבח למה באם הגאולות באותיות כפולות, אלא כיון שבכל דבר של גאולה מתרבים הקטרוגים אין חקר ומכוונים לעקב הגאולה, לכן הקב"ה שרוצה בה נשבע וכיוון שיש שבועה בדבר אין שום קטרוג יכל עוד לקטרג, ולכן באו הגאולות באותיות כפולות כדרך האומר הן הן שהיא שבועה (שבועות לו, א), שהכפל מורה על חוזק הדבר שלא יעבור כנשבע שאין יכל לעבור על דבריו.
אך הקושי הגדול הנופל במאמר זה היא, שכיון שישראל ידעו הסימן שמסר להם יוסף שהוא פקד יפקד, שהרי אמרו לסרח בת אשר כששאלו ממנה ואמרה אין באותות אלו (משל משה) [ממש], אמרו לה והלא אמר פקד פקדתי וכשומעה זאת הודתה להם. הרי שכולם היו יודעים בסימן, ואם כן איך אומר בעל המאמר שיוסף מסר סוד הגאולה לסרח בת אשר וכו', שגם כל ישראל יודעים בו. ועוד כיון שכולם יודעים בו, מה סימן הוא זה לכל מי שיבוא בסימן זה שהוא הגואל, כיון שהיה גלוי לכל. ובעל ספר לב אריה ז"ל הרבה בתשובה על ענין זה, וגם הביא דעות הראשונים יעויין שם. אמנם דע אמיתות התשובה על זה, יוסף אמר לאחיו פקד יפקד אלהים אתכם וזה היה הסימן, וכראות יוסף ברוח קדשו שעתידין כל הדור למות שנאמר וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא (שמות א, ו) בלתי סרח בת אשר שנכנסה חיה בגן-עדן כדברי רז"ל (ילק"ש פרשת לך לך רמז עו), מסר לה יוסף הסימן שאחר מות הדור ההוא יהיה הסימן טמון בליבה, והיא דוקא יודעת בו ולא שום אחד מישראל, וכשבאו משה ואהרון עשו אותות ומופתים לעיני כל ישראל ומסרו להם הסימן של פקד יפקד, וישראל בהיות שלא היו יודעים מהו הסימן לא האמינו להם עד שבאו לשאול לסרח בת אשר, וספרו לה תחילה מענין האותות ואמרה אין באותות אלו (משל משה) [ממש], אמרו לה והרי אמר לנו פקד פקדתי, אין הכוונה שהיו יודעים בסימן, אלא הכוונה שאמרו לה יודעים אנו שהגואל שהוא אמיתי יש עמו סימן, והרי הוא אמר לנו לסימן פקד פקדתי ובראות שבה בסימן נראה שהוא הגואל, כששמעה כן אמרה זהו הגואל שכך אני מקובלת מאבא. וראיה שלא היו יודעים כל ישראל בסימן זה, שהרי קודם הגאולה שלושים שנה בא יגנון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים, ויצאו והרגו אותם, כמו שהובא בפרק זה. ואם אמת שכולם היו יודעים בסימן זה, היה לו ליגנון להזכיר הסימן להחזיק בדבריו שהקב"ה שלחו, אלא שהיה הסימן נעלם מהם.
עוד נראה אופן אחר בענין המאמר, ונלך בו בדרך זה, שחמשה אותיות הם כמנפ"ץ כל אות כנגד אצבע אחד. וכפי זה נפל הכ"ף באצבע קטנה של הקב"ה שעמו היה גאולת נח, ואות מ' באצבע שניה לקטנה שבו הכה למצרים, ואות נו"ן באצבע שלישי לקטנה שבו כתב הלוחות, ואות פ' באצבע רביעי שהוא שני לבוהן שבו הראה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, אות צ' כנגד הבוהן וכל היד שבה עתיד ליפרע מאדום וישמעאל. וכפי זה צריך לחקור, למה היה לנח באות כ"ף ולמצרים באות מ' והלוחות באות נו"ן, וכן כולם.
ונראה שרמזו לו עשיית התיבה באצבע הכ' לעורר לו על התפילה שיתפלל על הדור, שהרי גדלה רעתם שעתיד למחות אפילו אותם שלא הגיעו לעשרים שנה מספר הכ"ף, אף עפ"י שאין בית דין של מעלה מענישים פחות מבן עשרים (שבת פט, ב יעוי"ש), ועם כל זה לא הרגיש בו להתפלל, כדאיתא בזוהר חדש (פרשת נח, דף לח, ב) שאמר שיצא נח מן התיבה התחיל לבכות ולדבר לפני המקום, ואמר לו הקב"ה רעיא שטיא אילו היית עושה כן קודם לא היו מתים, יעויין שם באורך. ובחיבור אחר פרשתי במאמר זה מה היה דעתו של נח שאמר שיצא נתעורר לדבר בתפילה ולא קודם. עוד יש לומר, היה הוראת עשיית התיבה באות כ' הרומזת על כפרה, לרמוז שעשיית התיבה יכפר עליו, ולכן מצוה לו לעשותה ואינו מצילו באחד ההרים הגבוהים, כדברי רז"ל (ילק"ש פרשת נח רמז נב) קינין תעשה את התיבה (בראשית ו, יד) מה הקן מכפר וכו'. ומכת מצרים באצבע המ"ם, על שכפרו באות מ"ם באומרם מי ה' (שמות ה, ב).
והלוחות נכתבו באצבע הנו"ן, משום שע"י קבלת הלוחות נבדלו ישראל מן האומות והיא אומה יחידה כנו"ן זה שאין לה זיווג, כדברי רז"ל (שמות רבה טו, ז) אות ה' ונ' אין להם זוג ככל האותיות שנאמר ה"ן עם לבדד ישכון (במדבר כג, ט). וזה נולד להם בעבור קבלת התורה פדיון נפשם של ישראל, הראה למשה באצבע הפ"א שמספר פ' שמונים כמספר הימים של שני פעמים שישב בהר לקבל התורה שהם פ', לרמוז שאעפ"י שמורה על שיעור נתינת הפדיון, עם כל זה אינן מתכפרים כי אם בעסק התורה שטרח בה משה שמונים יום. עוד לרמוז, שהתורה מכפרת יותר מהכל. צ' באצבע שעתיד לגאול את ישראל, לרמוז שאין הקב"ה גואלם ועושה נקמה באדום וישמעאל כי אם בהיותם צדיקים, כדברי רז"ל (תנחומא בחקתי סימן ג') אם אין ישראל עושים תשובה אינן נגאלים, כנזכר בפרקים דלעיל (מ, מ"ו).
ניגש לנדבך השני:
כשהקב"ה ברא את העולם, נאמר – "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
אומר רש"י – בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראה ראשית.
העולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה. לפני שהקב"ה ברא את העולם הוא ייעד לעם ישראל ארבעה גלויות, כדי לזכך אותם – בבל, מדי, יוון ואדום.
איפה זה מופיע בתורה לראשונה ?
בפסוק השני בתורה – אחרי "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". אומרת התורה – "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה ב, אות ד} – רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה מלכות אדום, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
בעצם כבר בראשית הבריאה, הקב"ה קבע מסלול. העולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה, כדי להביא אותם לייעוד הסופי, שזה משיח צדקנו, הם צריכים לעבור תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. גמרו את זה, מגיע השלב האחרון והסופי של "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".
כל ספר בראשית מלא עם הנקודות הללו. לא ניכנס עכשיו להסביר, מי שרוצה יעיין במדרשי חז"ל.
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה טז, אות ד. ויקרא רבה, פרשה יג, אות ה} – וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת שיוצאים מעדן, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹקִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם.
ממשיך המדרש ואומר – בברית בין הבתרים וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל.
שואלים חז"ל – זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה ? (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם.
מפנה אותנו המדרש לחלומו של דניאל, שמופיע בפרק ז'. דניאל חולם על ארבע רוחות שנושבות מארבע רוחות העולם, ומן הים עולות ארבעה חיות משונות זו מזו.
הראשונה נראית כאריה עם כנפיים של נשר. השניה נראית כמו דוב ושלוש צלעות בין שִניה. השלישית נראית כמו נמר ולה כנפיים של עוף.
כל אלה, הם כנגד שלושת המלכויות – האריה כנגד בבל, הדוב כנגד מלכות פרס, והנמר כנגד מלכות יוון. על כל אלה הוא חלם בלילה אחד.
בלילה הנוסף הוא חלם חלום נוסף, על מפלצת איומה ונוראה. אני מתרגם את זה מארמית:
נראית לו חיה איומה ותקיפה, יש לה שיניים גדולות מאוד מברזל, אוכלת שוחקת ורומסת ברגליה, והיא המשונה מכל החיות שלפניה, ויש לה עשר קרניים. התבוננתי בקרניה, והקרן הקטנה עלתה בהן, ושלוש קרניים נפלו מפניה, ובקרן הקטנה היו עיניים כעיני אדם, והיה לה גם פה שדיבר גדולות.
לחיה הרביעית אין דמות. היא לא אריה, היא לא נמר והיא לא דוב. היא פשוט מפלצת. משהו אימתני בעל עשרה קרניים, בתוך קרן אחת יש עיניים… פחד פחדים !
אומרים לנו חז"ל – זה כנגד מלכות אדום.
כתוב ברמב"ן {פרשת בלק כד, כד} – וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר וְגַם-הוּא עֲדֵי אֹבֵֽד. (לא בכל המהדורות תמצאו את זה, רק במהדורה של מוסד הרב קוק) והנה השלים דבריו באובדן כיתים, כי הם החיה הרביעית שתיכרת ביד המשיח, ודבר זה מפורסם, כי החיה הרביעית שראה דניאל, הוא רומא, אשר הגליתנו ואשר תאבד ביד המשיח.
הרמב"ן לא צריך לראיות שלנו, אבל מצאתי שתי ראיות לדבריו משני מדרשים:
אומר התנחומא {פרשת תזריע, אות ח} – אָיֹם וְנוֹרָא הוּא, זֶה אֱדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: דְּחִילָה וְאֶמְתָנִי וְתַקִּיפָא וְגוֹ' (דניאל ז, ז).
מדרש שני מצאתי {בראשית רבה, פרשה צט, אות ב} – יוֹסֵף כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, זֶה בַּעַל קַרְנַיִם וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם. זֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וְזֶה אדום בַּעַל קַרְנַיִם (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ.
בפרשת ראה, כשהתורה מדברת על הבהמות הטהורות והטמאות, כותבת התורה שלשה בעלי חיים טמאים בפסוק אחד, ועוד בהמה טמאה אחת בפסוק נפרד.
אומרת התורה {דברים יד, ז} אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם…
ובפסוק נפרד את החזיר, שנאמר {שם, ח} וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם…
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה יג, אות ה}– משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ* וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו {ויקרא יא-ו} את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה (מגילה ט, ב). וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם… ומה זכה החזיר שקיבל פסוק בנפרד ? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה גלות אדום כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן. בקושי, ברשעות ובשעבוד. המלכות של אדום היא הארוכה מכולם, הקשה מכולם, ותימשך לאורך זמן יותר מכולם. לכן שלושת החיות הטמאות מקבלות פסוק אחד, ואילו החזיר מקבל פסוק בפני עצמו.
ולמה נקרא שמו חזיר ?
מביא המדרש כמה פירושים, נביא את הפירוש האחרון של המדרש – וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ שעתידה להחזיר את המלכות בחזרה לקב"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
עד כאן דברי המדרש רבה.
רבותי, עוד שני שלבים:
בחלום הסולם, רואה יעקב אבינו מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. הוא רואה מחזה, שבו ארבעה מלאכים עולים ויורדים.
אומר המדרש {פרקי דרבי אליעזר, פרק לה} – הראו סולם עומד מן הארץ ועד השמים, שנאמר {בראשית כח, יב} וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה. ומלאכי השרת עולים ויורדים בו, ורואין פניו של יעקב, ואומרים זה הפנים כפני החיה שבכסא הכבוד. אלו עולים ואלו יורדים, שנאמר {שם} וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. והראהו הקב"ה ארבע מלכויות מושלין ואובדין, והראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים (שלבים) ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות פרס עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, ואומר {ישעיה יד, יד} אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן , אמר לו יעקב {שם, טו} אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר נבהל יעקב ואמר – אפשר שאין לזה ירידה ?!. אמר לו הקב"ה {עובדיה א, ד} אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' אפילו הוא עולה אצלי, משם אני מורידו.
מהם המלכויות האלה ? מה התפקידים שלהם ? למה לזה הוקצבו 70 שנה, לזה 52 שנה, לזה 180 שנה, ולמלכות אדום כמעט כבר 1950 שנה ? למה הגלות הזאת של עשר קרניים, כשכל קרן מסמלת מלכות ?
לא סתם דניאל ראה מפלצת עם עשרה קרניים, שמכל קרן יוצאים עוד קרניים, תסתכלו במלבי"ם – כל קרן מסמלת מלכות. רומא, גרמניה, כולם מופיעים בחלומו של דניאל. עשר קרניים, הם עשר מלכויות. מה זה, מה התפקיד שלהם ?
כדי להבין את הדברים, אנחנו נזקקים לדבריו של הרב דסלר זצ"ל בספרו {מכתב מאליהו, חלק ב', עמוד 50. חלק ג', עמוד 202}, שם מדבר הרב דסלר על מלכות אדום. הוא מביא את דברי המהר"ל {נצח ישראל} שמסביר את תפקידם של הגלויות.
כדי לבאר את הדברים, נאמר את דבריו בשפה שלנו:
כותב הרב דסלר – לכל אומה שאליה גלינו יש תפקיד. מהו התפקיד ?
בכל אומה, אנחנו צריכים לתקן נקודה שראויה לתיקון אצלנו.
יש נקודה שבבל מתקנת, יש נקודה שמדי מתקנת, יש נקודה שיוון מתקנת ויש נקודה שאדום מתקנת. למה הכוונה ? מה זה בא לתקן ?
מביא הרב דסלר דברי גמרא {מסכת יומא פו, ב} – היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה מחוי, כאשר הגיע לידו דבר שהוא היה ניכשל בו, ולאחר שעשה תשובה, הגיע לידו אותו דבר, והוא עמד בניסיון, זה סימן שהוא כבר מחוסן כנגד אותה עבירה.
כשהקב"ה אבחן בעם ישראל דבר שהוא לא טוב, הוא רוצה לחסן את האומה מפני אותו דבר שהיא נגועה בו, הוא מכניס אותה לגלות אצל אותה אומה, ושם באותו מקום עם ישראל מתקן את זה ויוצא משם מתוקן.
מביא הרב דסלר, שלכל אומה יש דבר מאפיין. יש שבעים אומות, זה שבעים כוחות, שבעים מאפיינים נפרדים.
הוא מביא על כך מדרש {ילקוט שמעוני, סוף פרשת וזאת הברכה} על הפסוק {לג, ב} ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ (אשדת) אֵשׁ דָּת לָמוֹ.
כְּשֶׁנִּגְלָה הַמָּקוֹם לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד נִגְלָה, אֶלָּא אַף עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. בִּתְחִלָּה הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי עֵשָׂו, אָמַר: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה ? אָמְרוּ לוֹ: מַה כְתִיב בָּהּ ? אָמַר לָהֶם: "לֹא תִרְצַח" (שמות כ, יג). אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל עַצְמָן שֶׁל אוֹתָן אֲנָשִׁים, אֲבִיהֶם רוֹצֵחַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב); וְעַל כֵּן הִבְטִיחוֹ אָבִיו: "וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (שם, מ). הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי עַמּוֹן, אָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כְתִיב בָּה? אָמַר לָהֶם: "לֹא תִנְאָף" (שמות כ, יד). אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל עַצְמָהּ שֶׁל עֶרְוָה שֶׁלָּהֶן הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתַּהֲרֶיןָֹ שְׁתֵּי בְנוֹת־לוֹט מֵאֲבִיהֶן" (בראשית יט, לו). הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶן: מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כְתִיב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: "לֹא תִגְנֹב" (שמות כ, טו). אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל עַצְמוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם לִיסְטִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם" (בראשית טז, יב). לֹא הָיְתָה אֻמָּה שֶׁבָּאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָלַךְ וְדִבֵּר וְדָפַק עַל פִּתְחָהּ, שֶׁאִם יִרְצוּ יְקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה.
אומר הרב דסלר – לכל אומה יש מאפיין. אדום זה רצח, עמון ומואב זה ערוה, ישמעאל זה ליסטים. כשהקב"ה רצה לחסן אותנו, הוא הכניס אותנו לאותה אומה, כדי לתקן אותנו מאותה מידה של אותה אומה.
בית ראשון, מפני מה חרב ? מפני עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואז הגלו אותנו לבבל, לאחר מכן הגלו אותנו לגלות מדי, ולאחר מכן הגלו אותנו לגלות יוון. הגלויות האלה אמורות לתקן, את העניין של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
אנחנו נמצאים עכשיו בגלות רביעית, שנקראת 'גלות אדום'. זוהי הגלות האחרונה, שעליה אומר רשב"י – בידוע, שעשו שונא ליעקב !
זוהי הגלות. הגלות היא שנאה !
נשאלת השאלה – מה פירוש הדבר שנאה ?
כתוב בתורה, בפרשת נצבים {דברים ל, ז} וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.
אותו דבר תמצאו גם בפסוק בפרשת בהעלותך {במדבר י, לה} קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹֽיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶֽיךָ.
מה זה אויב ומה זה שונא ?
אומר רש"י – ויפוצו אויביך. המכנסין: וינסו משנאיך. אלו הרודפים: משנאיך. אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים פג, ג) ומשנאיך נשאו ראש, ומי הם, על עמך יערימו סוד.
אויב, זה מי שנמצא איתך בקו גבול. אתה רב איתו על שטח.
מי נקרא שונא ?
שונא, זה אדם שאין לך איתו שום דבר והוא שונא אותך !
אומר לנו רשב"י – עשו הוא שונא. בהלכה בידוע, שעשו שונא ליעקב !
אומר הרמב"ן – {בראשית כה, כג} שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. הודיע לה שלא תפחד כי בעבור שהיתה מעוברת תאומים הוא הריצוץ הזה בבטנה כי דרך נשים לה ויתכן שיאמר עוד כי בעבור היותם שני גוים שונאים ונלחמים זה בזה עשו בתחלת יצירתם מריבה רמז למה שיהיה ביניהם בסוף ועתה ינוחו ותמצא מנוח והשקט לנפשה.
איבה בין יעקב ועשו, ממתי ?! עוד מהרחם !!!
נשאלת השאלה – למה אנחנו עדיין נמצאים במצב הזה, בגלות אדום ?
בוא ותראה מה פירוש הדבר 'גלות של שנאה':
עשו שונא את יעקב אבינו, עוד מהרחם ! כך כותב הרמב"ן.
כתוב בפרשת בשלח {שמות יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.
אין לעמלק שום קשר לעם ישראל. הם צריכים ללכת אלפי ק"מ כדי להילחם עם ישראל.
מה הם רוצים מישראל ???
תשמעו מה כתוב בבעלי התוספות, פרשת בשלח:
בשעה שהיה ליעקב עימות עם עשו, קרא עשו לבנו אליפז, שהיה בנו מתִּמנה, ומבקש ממנו בקשה – תעשה לי טובה, תהרוג את אח שלי. בקשה לגיטימית שאבא מבקש מבן ☺
הלך אליפז והתייעץ עם אמא שלו – אמא, אבא אמר לי להרוג את יעקב, מה את אומרת ?
אמרה לו תמנה – בני, יעקב גיבור ממך ויהרגך, אביך הרשע, אם לא שהיה ירא ממנו, היה הוא לבד הורג אותו. הוא שולח אותך כדי שאתה תמות !
תשמעו מה אומרת הרבנית תמנה לבן שלה – אם היה יכול לו, היה הורג אותו. הוא פוחד ממנו ! לכן הוא שולח אותך, כדי שאתה תהיה הקרבן.
הלך אליפז ולקח ממנו את הבגדים והכסף.
חוזר לאבא שלו – "אבא, הבאתי לך את הבגדים של יעקב!"
"מה אעשה עם בגדים ?! רציתי גופה ! עזוב, זה לא עבודה".
הלך עשו וקרא לנכדו עמלק – "תשמע, אליפז לא עשה את העבודה, אני משביע אותך שתהרוג לי את יעקב! אם תהרוג את יעקב הבכורה תהיה שלך !"
נשבע לו עמלק שהוא הולך להשמיד את עם ישראל.
לפני שהוא הולך להשמיד את עם ישראל, הוא הולך לסבתא שלו, לרבנית תמנה – "סבתא, להרוג ???"
אמרה לו תמנה – "אוי ואבוי לך אם תהרוג אותם ! חוב גדול מוטל על זרעו של אברהם. הקב"ה נגלה לאברהם בברית בין הבתרים ואמר לו, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אם תהרוג את יעקב, אין מי שירד למצרים לארבע-מאות שנה, ואז מי ירד ??? אתה ! אתה רוצה לרדת למצרים לארבע-מאות שנה, שיענו אותך ?!"
"לא".
"אז אל תהרוג את יעקב !!!"
אמר עמלק – "בשביל מה אני צריך לרדת למצרים ולהשתעבד?! אחכה שהם יצאו ממצרים ואז אבוא עליהם !"
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם, עכשיו הוא בא !
מה אתה רוצה ממנו !? יש לך קו גבול משותף איתו ?! יש לכם אותו שטח ?!
אומה יוצאת ממצרים, כל העולם פוחד מישראל. אמרה רחב – כל העולם רועד ממכם !
עמלק בא. יש לו צוואה מהסבא קדישא עשו, הוא צריך להשמיד את ישראל. זו שנאה לשמה !
יעקב אבינו ידע שעשו שונא אותו, ולכן התפלל לקב"ה – ריבונו של עולם, אני יודע בהלכה, שעשו שונא אותי, אני יודע שזה לא יגמר ברומא, אני יודע שיהיו מסעי הצלב, אני יודע שיהיו גזירות ותהיה השואה הנוראה, שישמידו מיליוני אנשים, מתוך שנאה לשם שנאה… מבקש יעקב אבינו {מסכת מגילה ו, א-ב} – {תהילים קמ-ט} אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה, אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק, זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.
לאומה הזאת שנקראת אדום, יש שנאה לישראל בלי הבנה. הלכה – עשו שונא ליעקב !!!
למה הם שונאים, מה הם רוצים מאיתנו ???
באחד הספרים על השואה קראתי, שאיזה גרמני אחד הלך להרוג יהודי. היהודי התחנן על נפשו.
אמר לו הגרמני – "אם תדע איזו עין שלי היא מזכוכית, אשחרר אותך !"
היהודי מסתכל ואומר – "העין הימנית היא מזכוכית !"
"נכון, איך ידעת ???"
"כי העין הזאת היא היחידה שלא שונאת אותי !"
כותב הרב דסלר דבר נורא:
אם בית ראשון חרב בגלל גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, וכדי לתקן את שלושת הדברים האלה, היו צריכים לגלות לבבל, מדי ויוון, מגיע חורבן בית שני, שלאחריו מתחילה גלות אדום, ע"י שאדום קיבל אחיזה בבית המקדש השני והחריב אותו.
נשאלת השאלה – למה ???
אומרת הגמרא {מסכת יומא ט, ב} – מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים … אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים.
כותב הרב דסלר – אם לכל אומה שאתה גולה אליה, יש ליקוי במידה מסוימת, ואת המידה הזאת אתה צריך לתקן אצלך, מה תתקן בגלות אדום ???
אדום, זאת האומה שאצלה תצטרך לתקן את השנאת חינם !
אתה שואל את עצמך – למה בידוע שעשו שונא ליעקב ?! התשובה היא – בידוע, כי יעקב שונא ליעקב ! הגלות הזאת באה, כי יעקב שונא ליעקב !
אם אתה הורג אחד את השני בחרב שבלשונך, כמו שהגמרא אומרת, שהרגו זה את זה בחרב שבלשונם, לקחת את החרב של "וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה" של אדום, העברת אותו לחרב שבפה !
בידוע שעשו שונא ליעקב. זה בלי הסבר, בלי הבנה, כמו שאתם שונאים אחד את השני, בלי הסבר ובלי הבנה !
כותב השל"ה הקדוש {פרשת וישב} – זהו שאומר הנביא עובדיה {עובדיה, א, יח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר. מה כתוב כאן ?
אֵשׁ זה ראשי תיבות – אהבה/אמת ושלום.
קַשׁ זה ראשי תיבות – קנאה ושנאה.
כל זמן שתשרה קנאה ושנאה בעם ישראל, יאחוז בנו אדום ולא נוכל להיגאל מהם. וברגע שנתפוס את המידה של יעקב אבינו, של אמת ושלום, של אהבה ושלום, לא תהיה לעשו אחיזה בנו, ואז בוא תבוא הגאולה. איך ???
צריכים את הלהבה של יוסף – "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ"
למה צריכים את יוסף ?! כי רק יוסף יכול לתת מענה לדבריו של עשו. למה ?
כתוב בתנחומא ישן {פרשת ויצא, אות טו} – אמר ר' שמואל בר נחמן, מסורת היא ביד בניו של עשו שאינם נופלים אלא ביד בניה של רחל. שאם באים השבטים לדון עם עשו ואומרים לו "למה רדפת את אחיך" ?
אומר להם עשו "תאמרו לי, ולמה אתם רודפים את יוסף" ?
ואין להם מה להשיב.
בא יוסף אל עשו ושואל אותו – ולמה אתה שונא את אבא שלי?!
ואין לו מה להשיב…
אומר לו יוסף – גם אם תאמר, שעשה לך אבא שלי רעה, אף אחי שילמו לי רעה ואני שילמתי להם טובה תחת רעה!
ומיד שותק עשו.
הכוח כדי לענות על השנאה שיש לעשו כלפי יעקב, נמצא רק בידיו של יוסף הצדיק !
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה עג, אות ז} – כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף נוֹלַד שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כה): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי … למה ???
כי יוסף הצדיק, הוא היחיד שיכל לענות לעשו תשובה "אדני, השנאה שלך בלתי מובנת !".
אם יבואו כל השבטים, יאמר להם עשו "כולכם שנאתם את יוסף, איך אתם באים אלי בטענות ?!"
היחיד שיכול לענות להם תשובה, זה יוסף הצדיק !
"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ של אהבה/אמת ושלום וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה כדי לכלות את וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ את הקנאה והשנאה של מלכות אדום כלפי ישראל "
אם ככה, נוכל בע"ה ללכת לשלב נוסף:
כתוב בחז"ל {בראשית רבתי לר' משה הדרשן} – יוסף, היו אחיו שונאים אותו, והפך את השנאה לאהבה, ועשו הפך את האהבה לשנאה. יבוא יוסף ויפרע ממנו. עשו ביקש להרוג את אחיו ויוסף זן וכלכל את אחיו, וניחמם, שנאמר {מז, יב} וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו. לפיכך אמר הקב"ה, יבוא יוסף שיש בו את כל המידות הטובות הללו, ויפרע מעשו שיש בו את כל המידות הרעות. ולכך, כשנולד יוסף, שהוא שטנו של עשו, מיד אמר ללבן 'שַׁלְּחֵנִי'.
מכאן אנחנו רוצים לעבור לפסח:
איך אפשר לעבור לפסח, אם בקושי הספקנו לאכול סופגניות ?! ☺ בואו ונראה :
מצאתי מרגלית נפלאה ששווה מיליונים !
כל השיחה שאמרנו עכשיו, מתחילתה ועד סופה, איתה מסיימים את ההגדה של פסח.
אני מדבר על ביאורו של הגאון מוילנה, על חַד גַּדְיָא.
נסביר את הפיוט לא כפשוטו, אלא כפי שמבאר אותו הגאון מוילנה:
"חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא".
הביאור הפשוט, שמתחנכים עליו כבר מאות שנים – חַד גַּדְיָא, זה יוסף הצדיק.
למה קוראים לי גדי ?
כי גדי זה גימטריא 17, ויוסף היה בן 17 שנה כשירד למצרים.
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. מה זה 'בִּתְרֵי זוּזֵי' ?
אומרת הגמרא {מסכת שבת י, ב} – ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
מגיעה הגמרא למסקנה – אל תפנק אף אחד, כי זה מביא לשנאה !
בא הגאון מוילנה ושואל שאלה עצומה – אם הכוונה בגדי ליוסף, זה אמור להיות רק גַּדְיָא אחד, למה בעל ההגדה אומר פעמיים חַד גַּדְיָא ?
אם הוא אומר פעמיים, צריך להבין למה הוא התכוון. נאמר פעמיים חַד גַּדְיָא, כי הוא לא התכוון ליוסף
נשאלת השאלה – אז על מי מדברים ?
אומר הגאון מוילנה רעיון נפלא – בשעה שרבקה אמנו ביקשה מיעקב אבינו, להביא לה שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים.
אומרים חז"ל {פרקי דרבי אליעזר, פרק לב} – הלך והביא שני גדיי עזים וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק ? והלא די לו באחד, שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו . אלא אחד כנגד הפסח ואחד לעשות לו מטעמים לאכול.
ומה זה 'טֹבִים'???
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה סה, אות יד} – טֹבִים, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר טוֹבִים לְךָ, שֶׁעַל יָדָן אַתְּ נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת. וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ, שֶׁעַל יָדָן הוּא מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דִּכְתִיב (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר וגו'.
ע"י שני השעירים האלה, זכינו גם לברכות שבירך יצחק את יעקב, וגם לשני הקרבנות של יום הכיפורים.
שואל הגאון מוילנה –איך זכה יעקב אבינו לברכה, הרי הוא לא בכור, לכאורה זה בא לו בגניבה ?
ואומר – דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – הוא קנה את הבכורה בשני זוזים – נתן לו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים. באמצעות הלחם ונזיד העדשים, הוא קנה את הבכורה.
אומר הגאון מוילנה – את הברכות שקיבל יעקב אבינו מיצחק, הוא העביר ליוסף, וגם נתן לו את הבכורה. את אותה בכורה שקנה יעקב אבינו מעשו, לקח מראובן והעביר ליוסף, שנאמר {דה"א ה, א} וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה.
יוצא, שְ- אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, כל מה שיעקב קיבל בתור בכור, הוא העביר ליוסף. גם את הבכורה וגם את הברכות.
באותו רגע שהאחים ראו שיוסף קיבל גם את הבכורה וגם את הברכות, התחילו לקנא בו. לא בגלל שני סלעים מילת, אלא בגלל שהוא קיבל שני דברים – דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי – בכורה וברכה.
ומה קרה לאחר מכן ?
"וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא" . שׁוּנְרָא זה החתול.
כותב הגאון מוילנה – החתול, הוא בעל-החיים הקנאי ביותר. לכן ממשילים חז"ל את הקנאה שהיתה לאחים כלפי יוסף – וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, בחתול.
"וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא" – כתוצאה מהקנאה של האחים כלפי יוסף, התגלגל הדבר וירדו למצרים.
וְאָתָא כַלְבָּא פרעה וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא את השבטים. וְאָתָא חוּטְרָא המטה של משה וְהִכָּה לְכַלְבָּא והביא עשר מכות על פרעה ומצרים.
המדרש אומר {ילקוט שמעוני, פרשת חֹקת}– {תהילים קי, ב} מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ זה המטה שהיה בידיו של יעקב אבינו, שנאמר {בראשית לב, יא} בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וזה המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר {בראשית לח, יח} חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ , והוא היה ביד משה, שנאמר {שמות ד, יז} וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ, והוא היה ביד אהרון, שנאמר {שמות ז, י} וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ. הוא היה ביד דוד, שנאמר {שמואל א, יז-מ} וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ , והוא היה ביד כל מלך ומלך, עד שחרב בית המקדש …
"וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא" הגיעה האש של בית המקדש הראשון, ושרפה את המטה. אין מטה, אין בית המקדש !
מה היכולת שלנו לשרוד, בזמן שאין בית מקדש ?
אומר הגאון מוילנה – לאחר שחרב בית המקדש הראשון, התחילה הפריחה של התורה שבע"פ, שהגיעה מבבל. וְאָתָא מַיָא הכוונה לתורה שבע"פ וְכָבָה לְנוּרָא וכיבתה את האש של העבודה זרה.
וְאָתָא תוֹרָא ובאה מלכות אדום שנקראת 'שור' וְשָׁתָה לְמַיָא שהחריבה את בית המקדש השני.
למה מלכות אדום נקראת 'שור' ?
כותב הגאון מוילנה – ס"מ הוא שרו של עשו, ושור עם הכולל (507), עולה בגימטריא – 'עשו סמא"ל' (376+131=507), הוא שרו של עשו.
כתוב בזוהר הקדוש {פרשת וישב} – יְהַב יַתְהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּידָא דְּמַאן דְּסָנֵי לוֹן שִׂנְאַת חִנָּם הקב"ה מסר אותנו ביד מי ששונאים שנאת חינם, ואלו אדום הֲדָא הוּא דִכְתִיב בֶּאֱדוֹם, (יחזקאל לה) יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב.
מלכות אדום שונאים אותנו שנאת חינם. הלכה בידוע – עשו שונא ליעקב. למה ???
כי יש ביננו שנאת חינם. זה נתן להם את האפשרות להחריב את בית המקדש השני !
ממשיך הגאון מוילנה ואומר – וְאָתָא הַשׁוֹחֵט יגיע השוחט שהוא משיח בן-יוסף וְשָׁחַט לְתוֹרָא ויהרוג את אדום. שהרי אמרו חז"ל – אין עשו נופל, אלא ביד צאצאיה של רחל. ולכן חייב להגיע קודם כל משיח בן-יוסף, וְשָׁחַט לְתוֹרָא ולהוריד את מלכות אדום.
לכן לא יכול לבוא קודם משיח בן-דוד, כי הוא שייך ללאה, למלכות יהודה. הוא לא יכול להכניע את אדום. לכן צריכים שיהיו שני משיחים – משיח ראשון, משיח בן-יוסף שהוא יחריב את מלכות אדום.
כותב המהרש"א {מסכת סוכה נב} – בגאולה העתידה, בתחילה יבוא משיח בן-יוסף להושיע את ישראל, כמו שכתוב וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, שאין זרעו של עשו כלה אלא ע"י משיח בן-יוסף. אבל, ע"י עובדי הכוכבים הרבים שיגיעו לירושלים, יהרג משיח בן-יוסף, ולא תהיה גאולה שלמה עד שיבוא משיח בן-דוד.
אם ככה, נוכל להבין את המשך ה- חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט – מי זה מלאך המוות ?
אומר רש"י – אלו אותם אומות העולם, שיבואו במלחמת גוג ומגוג.
במפרשים האחרים כתוב – זה אותו מלאך ס"מ, שיכנס בתוך אַרְמִילוֹס ויהרוג את משיח בן יוסף.
ואז יבוא משיח בן-דוד, ביחד עם הקב"ה ויגאל אותנו !
שולח יעקב אבינו מלאכים לעשו – כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו … וַיְהִי לִי שׁוֹר משיח בן יוסף וַחֲמוֹר משיח בן דוד.
אומר לו יעקב אבינו – אני שולח לך את שני המשיחים – משיח בן-יוסף ומשיח בן-דוד. שני אלה, יגאלו אותנו בגאולה השלמה!
אומרים חז"ל – 43 פסוקים על מלכות אדום. כל זה, כהכנה לקראת בואו של משיח צדקנו.
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה עה, אות ד} – (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם, הוּא אָדֹם, וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, וְאַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשׁוֹ אֲדֻמִּים, וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם, (בראשית כה, ל): הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה. אַרְצוֹ אֲדֻמָּה (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים וגו'. וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.
כולנו מצפים לנבואה שהתנבא הנביא עובדיה בפרשה שלנו {עובדיה א, כא} וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
כולנו יודעים שמלכות אדום היא המלכות שמסיימת את הגלות. איך נתקן אותה ???
מגלה לנו הרב דסלר – הגלות האחרונה באה משנאת חינם. היא באה מהלכה, שבידוע עשו שונא ליעקב. ברגע שנקיים אהבת חינם, תסור הקנאה, תבוא האש של אמת, אהבה ושלום, של מלכות יעקב אבינו – והיה בית יעקב לאש, ואז בית יוסף יהיה להבה, שהיא אהבת חינם, היא זאת שתיקח את עשו ותהפוך אותו לקש.
יהי רצון שנזכה לזה בע"ה, במהרה בימינו אמן ואמן !!!