פרשת בשלח – ט"ו בשבט – שנת תשע"ו.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בשלח. השבת נקראת גם בשם 'שבת שירה', על שם שירת הים המסמלת את סיום יציאת מצרים.
הייתי רוצה לעמוד היום על נושא אחד – לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, וממנו להתחבר לט"ו בשבט הבעל"ט:
ידועים דברי השל"ה הקדוש – וקדם לו הטור, שכל אירוע שחל במהלך השבוע, יש לו קשר לפרשה שלפניו. לכן אם חל ט"ו בשבט בשבוע של פרשת בשלח, זאת אומרת שיש לו קשר עם הפרשה והשאלה היא – מה הקשר?
לכאורה, הקשר הוא מאוד פשוט – עם ישראל מגיע למקום שנקרא 'אֵילִמָה'. אומרת התורה {טו, כז} וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם – אם כן, יש לנו תמרים עם ט"ו בשבט – מצאנו את הקשר ☺
בכל זאת, נשאיר את התמרים בצד, ונתחבר לט"ו בשבט בנק' אחרת – דרך המקום שנקרא 'מָרָה':
אומרת התורה: {טו, כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: {כג} וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: {כה} וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.
נשאלת השאלה – איזה מין ניסיון זה ?!
אומר רבינו חננאל – וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. הדרך היה מהלך שלשת ימים, והם הלכו ביום אחד, וחסרון המים היה יום אחד, שאין טבעו של בשר ודם להתקיים שלשה ימים בלא מים, אף כי הטף והנשים מעוברות ומיניקות שהיו בהם.
כותב הכלי יקר – וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. מדה כנגד מדה לפי שעסקו בביזת הים יותר מהראוי, ומאז היו בלתי ראוים לקבל התורה שנמשלה למים ע"כ נענשו במה שלא מצאו מים, וזהו דעת רז"ל במסכת בב"ק (פב.) דורשי רשומות אמרו שהלכו ג' ימים במדבר בלא תורה שנמשלה למים כו', ובלי ספק שלא כוונו לומר שחסרון מים זה היינו התורה, דא"כ מה יעשו בהשלכת עץ אל המים, אלא שרצו לומר לפי שע"י שהיו עסוקים בבזה ולא מהרו לילך אל המדבר מקום קבלת התורה ע"כ נענשו שלא מצאו סתם מים, כי כבר אמר להם הקב"ה תעבדון את האלהים על ההר הזה דהיינו קבלת התורה, והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נלכה ונרוצה לקבל התורה ע"כ נענשו בחסרון המים, כמו ברפידים שעל שרפו ידיהם מן התורה, ע"כ נאמר גם שם ויחנו ברפידים ולא היה מים לעם לשתות.
ויבואו מרתה וגו'. הקרה ה' לפניהם ענין מי מרה לחזור ולעשות בהם נסיון אם יהיו ראויין לקבלת התורה, כי כבר נחלקו רז"ל (מכילתא בשלח (ויסע) פר' א) במה שנאמר ויורהו ה' עץ, י"א שהיה זית, וי"א שהיה ערבה, וי"א הרדופני, רשב"י אמר דבר מן התורה הראהו שנאמר (משלי ג.יח) עץ חיים היא, וביאור הענין שהתורה תחילתה מרה ונקראת תושיה שמתשת כחו של אדם, ורז"ל אמרו למה נמשלה התורה לזית מה זית זה תחילתו מר וסופו מתוק אף ד"ת כן, והמצות ג"כ לאו ליהנות נתנו, וכמ"ש ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין, כי חולי הנפש כמו חולי הגוף כי כמו שרוב חולי הגוף דרכם להתרפאות ע"י לקיחת עשבים מרים ואם אין החולה מאמין אל הרופא ימאן לקבלם, כך בחולי הנפשות שהיו חולים ע"י קניית אמונות רעות שקנו במצרים, רצה הקב"ה לרפאותם ע"י קבלת התורה שנמשלה לזית כי ראשיתה מרה כזית, ויש לחוש פן ואולי יהרהרו ישראל בלבם לאמר איך יתכן לרפאות דבר מר בדבר מר, ע"כ הביאם ה' לידי נסיון והקרה לפניהם ענין מי מרה שנמתקו בדבר מר, ובזה נסה אותם האלהים אם יאמינו שבכח אלהי עשה משה את הדבר הזה אז יאמינו גם כן שע"י התורה יומתק מרירות הנפש …
אמר הרב לוינשטיין בשם הרב נבנצל – מה פירוש 'התורה נמשלה למים' ? מים זה הדבר היפה ביותר בעולם. כאשר המים זורמים – הציפורים מצייצות, יש ריח טוב של הפריחה וכו'. אבל אם המים 'עומדים', נוצרות בִיצוֹת וכד' – מה יוצא מזה ? קדחת הנילוס, שפעת העופות, שפעת החזירים וכו'.
לכן התורה נמשלה למים – לאיזה מים ? מים זורמים – אם אתה זורם עם התורה – אתה מתקדם בלימוד – הכל פורח ומלבלב ! אבל אם אתה עומד במקום ולא מתקדם לשום מקום, אז התורה בשבילך היא כמו בִּיצָה – לא סימפטית בכלל.
שמעתי רעיון נפלא. מי שיש לו ילדים בבית, יכל להבין את הדבר באופן מוחשי:
ברגע הראשון, כאשר אתה מכניס ילד קטן לאמבטיה, הוא מתחיל לצרוח כך שכל השכונה מתעוררת. אבל לאחר שהוא נמצא שתים-שלש דק' בתוך המים, איזה קולות של הנאה הוא עושה??? אבל לאחר שאתה מוציא אותו, הוא לא מפסיק לצרוח !
כך זה גם בתורה הקדושה – לפני שאתה נכנס לתוכה, אתה לא בדיוק מבין מה זה. אבל לאחר שאתה מתחיל ללמוד ולהבין מה זה בדיוק תורה – כנגמר השיעור אתה מתחיל לצרוח – 'למה זה ניגמר כ"כ מהר?!'
רצה הקב"ה ללמדנו – התורה נמשלה למים רק כאשר הם זורמים – שנדע, שעלינו לשאוף לדעת ולהבין בתורה הקדושה, בדיוק כמו שאנו שואפים למים בשעה שאנו צמאים !
הייתי רוצה ללכת לנק' נוספת, וממנה להתחבר לט"ו בשבט:
מביאים חז"ל חמש דעות, מה היה אותו העץ שזרק משה למים:
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה כג, אות ג. תנחומא, בשלח, כד} – וּמֶה הָיָה הָעֵץ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁל עֲרָבָה הָיָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַרְדּוּפְנִי מַר הָיָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שֶׁל זַיִת הָיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: קַרְדָּנִין [עצי גופר]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִקְּרֵי תְּאֵנָה וְעִקְּרֵי רִמּוֹן. מִכָּל מָקוֹם, מַר הָיָה. ומה היתה המטרה של כל זה ? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מֻפְלָאִין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִדַּרְכֵי בָּשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם, בַּמָּתוֹק מְרַפֵּא אֶת הַמָּר. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּמָּר מְרַפֵּא אֶת הַמָּר. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל בְּתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת נֵס בְּתוֹךְ נֵס. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָה יִשְאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי (ישעיה לח, כא). הֲלֹא בָּשָׂר חַי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלָיו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, מִיָּד הוּא נִסְרָח. הָא כֵּיצַד? נָתַן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֵס. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' רִפֵּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת (מלכים ב ב, כא). וַהֲלֹא מַיִם מְתוּקִין שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מֶלַח מִיָּד נִפְסָדִים. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֵס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֹא כָּךְ הוּא אֻמָּנוּתִי, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֲנִי מַכֶּה, בּוֹ אֲנִי מְרַפֵּא. הִלְכָּךְ הוֹאִיל וְאֵלּוּ הַמַּיִם מָרִים, אֲנִי מְרַפְּאָן בְּדָבָר מַר. וְכֵן הַצַּדִּיקִים בְּמַה שֶּׁהֵן מְקַנְתְּרִין, בּוֹ הֵן מְתַקְּנִין. תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּנְתֵּר מֹשֶׁה, בְּאָז קִנְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וְגוֹ' (שמות ה, כג). אָמַר מֹשֶׁה: בְּאָז סָרַחְתִּי [קלקלתי]. בְּאָז אֲנִי מְתַקֵּן וְאוֹמֵר שִׁירָה. לְכָךְ נֶאֱמַר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה.
אומר תוספות השלם – ויורהו ה' עץ. המינים פוקרים עץ כתיב צלם, ואומרים כשזרק משה המטה למים מיד הומתקו, ויש להשיב להם לפי טעותם אמת אלה עמד לשם וכל זמן שעמד נתקלל כל הארץ שסביבו ואפילו מים מתוקים נעשו מרים. אבל כשקם משה ולקח הצלם וזרקו בבזיון למים, מיד נתברך כל מה שמסביביו ואפילו מים המרים הומתקו. אבל קצת קשה לפי האמת מה הוצרך להשלכת העץ, למה לא הביא מיד בארה של מרים ? ועוד קצת קשה, מה ענין שבת לצוות עליו כאן במרה כמו שדרשו רבותינו 'שם שם לו חוק ומשפט', וי"ל בארה של מרים בא בזכותה, והמן בא בזכות משה ואין מסברא שתקדים זכותה לזכותו, לכך הוצרך עתה להשלכת העץ. ושם נסהו, תימא ושם ניסה אותם מיבעי ליה, וי"ל דהקב"ה ניסה למשה כי גם הוא הלך ג' ימים בלא מים ולא נתרעם ולא צעק להקב"ה, אלא בשביל ישראל לכך כתיב 'ושם ניסהו'.
הייתי רוצה לעמוד על שאלה, שלכאורה, פשוטה מאוד:
הקב"ה לא צריך להמתיק מים בעזרת עץ. הוא יכל לצוות את משה לומר פסוק כלשהו, ובעזרתו המים ימתקו. אבל בכל זאת בא הקב"ה וציוה להשליך את העץ על המים.
נשאלת השאלה – מה המטרה של כל זה ? בשביל מה צריך לקחת עץ, ולהשליכו אל המים ?
בואו נתקדם לשלב נוסף, לפני שניכנס לענין הט"ו בשבט:
לאחר שמתקו המים, אומרת התורה: {טו, כה} שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.
אומר רש"י – שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת, ופרה אדומה, ודינין (סנהדרין נו:).
נשאלת השאלה – מה כ"כ דחוף לצוות אותם כעת על המצוות הללו, אי אפשר לחכות למעמד הר סיני ???
אומרים רבותינו – נתן הקב"ה, מעין הקדמה למעמד הר סיני – הוא נתן 'דוגמית' לכל אחד מהסקטורים הנמצאים בתורה: עדויות, חוקים, משפטים.
השלב של 'עדויות', כולל– שבת, פסח, סוכות, תפילין, ציצית כו'. השלב השני – 'חוקים' – אלו מצוות שלא ניתנות להבנה ברמה השכלית – כדוגמת מצות פרה אדומה, איסור שעטנז כו'. השלב השלישי – 'משפטים' – אלו מצוות מובנות ברמה השכלית – כדוגמת 'לא תגנוב', 'כיבוד אב ואם', 'לא תרצח' כו'.
שימו לב, שאחרי מרה לא נאמר "שם שם לו משפטים עדויות וחוקים", אלא "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ".
נשאלת השאלה – למה נאמר בלשון יחיד ולא בלשון רבים ?
אומר האלשיך הקדוש – כל יסוד פרה אדומה, מונח בהשלכת העץ המר לתוך המים, שנאמר "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ".
ענין ה'חוקים' בתורה, הוא אחד הדברים, שלכאורה, מפריעים לבעלי התשובה. תסביר לו 'לא תגנוב' – הוא מבין. תסביר לו 'לא תרצח' – הוא מבין. אבל תסביר לו, למה אסור ללכת עם בגד של צמר ופשתים יחדיו – הוא לא מבין – כי זה 'חוק' !
דבר נוסף לא מבינים בעלי התשובה – למה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו !
סיפר לי פעם בעל תשובה, שאשתו גררה אותו לסמינר של 'ערכים' – "שיגעה אותי ללכת … נשברתי והלכתי".
הלכו לסוף שבוע – חמישי, שישי, שבת – במוצאי שבת הוא החליט: "זהו, מקבל עליי תשובה – כיפה וציצית !!!"
הוא מספר שמיד הלבישו עליו ציצית וכיפה … ברך 'שהחיינו' וברוך השם הוא על המסלול. עלה בחזרה לחדר כדי לארגן את הדברים … הוא נכנס לחדר ו… גנבו לו את המכנסיים ! – אין ארנק, אין מפתח, אין כספומט, אין אוטו לנסוע הביתה ואין מפתח להיכנס הביתה – "ריבונו של עולם, תודה רבה על הקבלת פנים ! חמשים שנה הייתי חילוני, מעולם אף אחד לא גנב לי אפילו גפרור. רק נהייתי דתי, כבר הורידו לי את המכנסיים" ☺
אם כן, לבעלי התשובה ישנם תמיד שתי שאלות – 'חוקים' ו'צדיק ורע לו' – על השאלות הללו, ענה הקב"ה תשובה במרה.
אם אלה הדברים, נוכל כעת להיכנס לט"ו בשבט:
אומרת המשנה {ר"ה א, א} – אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים ְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.
אומר רש"י – לאילן. לענין מעשר שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט שבאילן הולך אחר חנטה ובגמ' מפרש מאי שנא שבט.
נשאלת השאלה – איך ט"ו בשבט נוגע אלינו מבחינה הלכתית ?
הלכה אחת ויחידה מובאת בשולחן ערוך – ולא לגבי אכילת הפירות:
אומר השולחן ערוך {או"ח הלכות נפילת אפים – ס' קל"א, ס"ו} – נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם בְּט"וּ בְּאָב, וְלֹא בְּט"וּ בִּשְׁבָט, וְלֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְלֹא בְּמִנְחָה שֶׁלְּפָנָיו, וְלֹא בַּחֲנֻכָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים גַּם בְּמִנְחָה שֶׁלְּפָנָיו, וְכֵן נוֹהֲגִין. בְּפוּרִים, אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם.
אם כן, לא מופיע שום דבר לגבי אכילת הפירות.
נשאלת השאלה – למה לא אומרים תחנון בט"ו בשבט ?
שואל השם משמואל {פרשת בשלח, מאמר לט"ו בשבט שנת תרע"ד} – יש להתבונן בענין יום ט"ו שבט שאין אומרים בו תחנון, הלוא מה שהוא ר"ה לאילן הוא דבר טבעי שיצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה, ומה ענין לא יאמר בו תחנון, אחר שאין בו קדושה ולא מצוה ולא נעשה בו נס ולא ענין מעניני ישראל. והרי חמשה עשר באב אמרו ז"ל בש"ס (שלהי תענית) איזה טעמים שהיו בו ענינים נוגעים לישראל, אבל ט"ו בשבט מה רבותא דידי' ?
הלכה נוספת – חתן המתחתן ביום ט"ו בשבט – לא מתענה !
אם חל שובבי"ם בט"ו בשבט – מתענים או לא ?
פוסק השולחן ערוך {או"ח ס' תקע"ב, ס"ג} – ציבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט, התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות.
מה קורה לגבי חתן שמתחתן בר"ח ניסן – מתענה או לא ?
כותב המשנה ברורה – ואפילו בראש חדש. פירוש, שאסור מדינא להתענות בראש חדש, מכל מקום בראש חדש ניסן יתענה !
בראש חדש מתענים – אבל אם נופל בט"ו בשבט – לא מתענים! אתה יודע למה ?! 'חגיגה לאילנות' !
אז שהאילנות לא יאמרו תחנון- מה זה נוגע אלינו ??? ☺
בא הגאון מוילנא ואומר – ט"ו בשבט נחשב כראש השנה, שהרי נכתב עם שאר 'ראשי השנה' שצויינו במשנה. לכן כמו שבשאר 'ראשי השנה' הכתובים במשנה לא מתענים, כך בראש השנה לאילנות לא מתענים!
נשאלת השאלה – שלשת ראשי השנה הנוספים הכתובים במשנה, נופלים על ראשי חודשים – אין מציאות של תענית בימים הללו – בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה… בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים ְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת. ועוד, אליבא דבית שמאי, גם ראש השנה לאילנות חל בא' דשבט – זה ג"כ ר"ח. רק לשיטת בית הלל זה חל בט"ו בשבט. אם כן, מה מפריע לצום באמצע החדש ?!
אם אלה הדברים, נוכל כעת לגשת לביאור הדברים:
כותב הבני יששכר {ח"א, מאמר ב – ראש השנה לאילנות} – ר"ה לאילן, לא אמר 'לאילנות' כמו באינך, יש לזה רמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות, והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל, הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה, שיזדמן לו הש"י לעת המצטרך את הפרי עץ הדר , והנה תפלתו תעשה פירות, וזהו שרמז התנא באומרו לשון יחיד לאילן, להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצוה.
כותב היפה ללב – אתרוג אחר עשיית מצוותו , עושים אותו מרקחת כדי להעלותו על שולחן בליל ט"ו בשבט. ומעלה גדולה למי שיש אישה הרה בבית, ייתן לה לאכל ממנו. וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריווח ולא בצער ויצא הוולד בר קימא לחיים טובים וארוכים ולשלום, כשאוכלת ממנו באותה שעה.
הרבנית קנייבסקי ע"ה, היתה לוקחת את כל האתרוגים שהיה מברך עליהם הרב קנייבסקי שליט"א בחג הסוכות, ועושה מהם מעין מרקחת, ומחלקת לבעלים שהיו באים לבקש ברכה שנשותיהם היו מקשות ללדת.
פעם ניגש אלי יהודי ושאל אותי: "מה אני עושה אם אשתי מקשה ללדת ?"
אמרתי לו: "בספר יפה ללב כתוב, שלוקחים אתרוג שבירכו עליו בסוכות, עושים ממנו ריבה ונותנים לאשה לאכל – לך לרבנית קנייבסקי היא תיתן לך מהאתרוג של בעלה"
"עזוב אותך … אני יודע איך לעשות ריבה !", אמר לי, והלך לעשות ריבה מהאתרוג שלו. לאחר כמה חודשים פגשתי אותו: "נו, איך היתה הלידה ???"
"אל תשאל, הלידה הכי ארוכה שהיתה לה – שלשה ימים! איך יכל להיות ???"
אמרתי לו: "זה סימן שהאתרוג שלך היה מורכב" ☺
אומר היהודי הקדוש מפשיחסה – האוכל אתרוג בט"ו בשבט, יזכה להשלים שנתו.
באר"י הקדוש לא מוזכר דבר מענייני הט"ו בשבט. אבל בדברי המהרח"ו תלמידו, דוקא כן:
כותב המהרח"ו – נהגו לאכל בט"ו בשבט שלשים מיני פירות. והיתה כוונתם באכילה זו, כוונות תמירות להם בעולמות העליונים, לתקן חטאו של אדם הראשון אשר חטא באכילת פירות האילן. אף כי כל ימות השנה כוונותינו לתיקון חטא זה, מכל מקום חביבה מצוה בשעתה.
כותב ספר יצירה {פ"ה} – המליך אות צ' בלעיטה. וקשר לו כתר. וצרפן זה בזה. וצר בהם: דלי בעולם, ושבט בשנה, ורגל ימין בנפש. זכר ונקבה.
אם כן, הדברים מובנים. רק צריך לדעת איך לחבר אותם אחד לשני ☺
כותב ר' צדוק הכהן מלובלין {פרי צדיק, מאמרי חדש שבט, אות ג} – כבר אמרנו דחודש שבט נוצר באות צ' בלעיטה, היינו לתקן שורש הפגם שהיה באכילה ושיהיה צדיק אוכל לשובע נפשו, וע"כ בשבט ראש השנה לאילן שבו הזמן לתקן שיהיה האכילה כאכילת אדם הראשון קודם הקלקול שהיה רק מפרי עצי הגן, וזה טעם למנהג ישראל לטעום מכמה מיני פירות בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילן כבית הלל.
אם כן למדנו, שהחודש הזה הוא חודש שבו מתקנים את חטא אדם הראשון באכילתו מעץ הדעת. בואו נעמוד על הדברים, ונלמד פשט חדש לגמרי לגבי חטא אדם הראשון:
נשאלת השאלה – האם הקב"ה היה מרוצה ממעשה האילנות ?
בואו נראה:
ביום השלישי לבריאה, לפני 5776 שנה, קורא הקב"ה לאדמה ואומר לה: {בראשית א, יא} תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: {יב} וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
לכאורה, מדוע נאמר 'כִּי טוֹב' ?! היה צריך להיות כתוב 'כִּי לא טוֹב' – הקב"ה ציוה את האדמה להוציא 'עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי' ולא 'עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי' !
ועוד, לא נאמר רק 'כִּי טוֹב', אלא שביום השלישי נאמר פעמיים 'כִּי טוֹב' !
אומר רש"י – עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.
נשאלת השאלה – מדוע לא העניש הקב"ה את האדמה, כבר ביום השלישי – מיד לאחר שלא עשתה ציוויו ?
ועוד, מדוע מחכים ליום השישי, שיבוא האדם הראשון ויחטא בעץ הדעת ורק אז תקולל האדמה, שנאמר {ג, יז} אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ ?
משמע מכאן, שאם לא היה נברא האדם, האדמה לא היתה מתקללת – שכל הקללה שקוללה האדמה, היתה בעבור האדם! ועוד משמע, שאין תביעה על האדמה !
נשאלת השאלה – אם כן, מדוע כותב רש"י שהאדמה לא עשתה מה שאמרו לה ?!
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה ה, אות ט} – וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שְׁלשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין, וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין.
רבותי, מה הולך כאן ? למה מחכים עד ליום השישי, לראות מה יעשה אדם הראשון ?
כותב תוספות השלם – עץ פרי. פירש"י שיהיו טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' עץ עושה פרי ולא העץ פרי וגו'. וא"ת והלא כתיב "ויהי כן" אחר תדשא הארץ לאלתר. וי"ל שלפיכך פי' רש"י וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ "ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ" על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי. וכל זמן שעמדו על פתח הארץ על זה אמר "ויהי כן" אז היה טעם העץ כטעם הפרי, אבל כשקבע יום יציאה אז נשתנה טעם העץ מטעם הפרי.
אם אלה הדברים, נוכל להבין דבר נפלא:
אומר הכלי יקר – עץ פרי עושה פרי למינו. כי כל עץ נקרא עץ של פרי וכולם עושים פרי מקצתם למאכל ומקצתם לרפואה, ומ"ש עושה פרי למינו נראה לפרש כי האדם עץ השדה הוא ודומה לו הן מצד תמונת קומתו הן מצד שיש לו השארות נצחי כמו האדם כמ"ש (איוב יד.ז) כי יש לעץ תקוה. וכל הדשאים מתיחסים לשאר הבעלי חיים הן מצד היותם נמוכים בקומה הן מצד שאין להם שורש וענף כי אם כציץ יצא וימל (שם יד.ב). והקב"ה ברא כל מין מאכל שיהיה נאות למזגו של האוכל וצירף כל מין למינו כמ"ש ומשביע לכל חי רצון, ר"ל דבר שהוא רצונו מצד היותו קרוב לטבעו ומזגו לכך נאמר ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב לאכלה כי אין העשב יאות אלא דווקא למין החי הבלתי מדבר החומרי. אבל אל האדם אמר הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' ואת כל העץ וגו', כי מצד חלק החומרי שבאדם יאות לו גם העשב ומצד עירוב הרוחניות שבו יאות לו פרי העץ ואז ילך כל מין למינו לכך נאמר עושה פרי למינו למי שהוא מינו דהיינו האדם. ועשב מזריע זרע לא הזכיר בו למינו לפי שהוא גם כן לאדם אע"פ שאינו מינו מכל וכל. אבל בעשייה הזכיר למינהו מצד שהוא מצד א' למינהו דהיינו לחלק החומר שבאדם.
ורז"ל (בר"ר ה.ט) אמרו, שחטאה הארץ בזה כי הקב"ה אמר עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, על כן כשחטא האדם נפקדה גם היא על עונה ונתקללה. וכאן מקשים למה לא נתקללה מיד, ונראה שלא קשה מידי יען כי עיקר הקללה היתה שתוציא הארץ יתושין ופרעושין כמו שפי' רש"י על פסוק (ג.יז) ארורה האדמה בעבורך וכל אלו דברים המזיקין לאדם וכ"ז שלא חטא האדם לא נתקללה האדמה להעלות דברים ארורים כי אף אם האדמה חטאה מ"מ האדם מה פשעו כי ידלקו אחריו פרעושים ויתושין אבל כאשר חטא גם האדם נעשו שניהם ראוים לקללה זו. ולקמן פ' אחרי מות (יח.כה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה יתבאר בע"ה שרצון האל ית' היה שתתן לנבראים חומר זך ודק והיא נתנה חומר גס ועב ואילו היתה נותנת חומר זך ודק היה כל עץ עצמו כטעם הפרי גם האדם לא היה נוטה אל המוחשות ביותר ולא היה בא לכלל חטא. אמנם מצד שעברה ונתנה חומר גס גרמה לעשות עץ עושה פרי ולא עץ פרי ודבר זה גרם ג"כ לחטא האדם אשר בסיבה זו נטה האדם אל החומריות ונפל על החטא, על כן בכל חטאת האדם תלקה הארץ ונפקד עליה עונה כמו שיתבאר לקמן בע"ה.
כותב האור החיים הקדוש – והודיענו הכ' במפעל הוצאת העץ כי הארץ לא קיימה מאמר הבורא שהוא אמר לה עץ פרי שעץ עצמו יהיה טעמו כטעם פרי והיא הוציאה עץ עושה פרי ולא כן העץ עצמו:
ואל זה אביט איך תמרוד הארץ ברוקע הארץ, ומה גם כי אין לה יצר הרע, שלא הוכיחו חכמים (ברכות ס"א) שיש לה יצר הרע כי אם לבהמה מדבעטה וכו' ופירשנוהו במקומו (בס' חפץ ה') כי לצד שהיא צריכה לחוש היצר להזקק עשה הקב"ה לה יצר המחמם אבל הארץ לא מצינו לה שיש לה יצר הרע שיסיתה למרוד מרד לעבור פי ה':
עוד יש לחקור זאת כי לא מצינו מוזכר בבריאה שאמר ה' שתוצא הארץ אילני סרק לתשמיש עצים ואנו רואים שגדלה בחינת העצים שהם בעולם אין קץ רבו מאילני פירות. ולזה אפשר לומר כי קודם קללת הארץ אשר אררה ה' היו כל האילנות עושים פירות אלא אחר שקלל האדמה נתמעט כחה ולא היו כל האילנות עושים פירות אלא קוצים ודרדרים:
אכן פירושן של דברים הוא כי הארץ דקדקה בחכמת ה' אשר יסד בה דכתיב (משלי ג') בחכמה יסד ארץ דקדקה מאמר ה' לה שתוצא עץ פרי עושה פרי שסובל ב' דרכים, האחד שיהיה העץ טעמו כטעם פריו שאז תהיה הכוונה שיהיה העץ פרי וגם עושה פרי. ומאומרו עושה פרי פירשה דרך אחר שהכוונה הוא על זה הדרך עץ פרי לבד ועושה פרי לבד פירוש עץ שיעשה פרי לבד מהראשון והם ב' מינים. וטעם שלא אמר ועושה פרי בוא"ו שלא להבין שיהיה העץ עצמו פרי ועוד לו שיעשה פרי. גם במשמעות עץ פרי יש בה ב' דרכים, הא' עץ שהוא עצמו פרי, והב' שהוא ראוי לעשות פרי והוא אינו עושה פרי, ונתחכמה האדמה והוציאה ג' מינים הנשמעים בדברי ה' לרוב זריזותה, הא' הם אילנות שעושים פירות ואין טעם עצם כטעם פרים, והב' שעושים פירות וטעם עצו כטעם פריו והוא עץ הדעת טוב ורע שאמרו ז"ל (ב"ר פט"ו) שהיה טעם עצו כטעם פריו, והג' הוא עץ שהוא דומה לעץ פרי והם אילני סרק והרי היא נזדרזה לעשות כל הנשמע, והוא שאמר הכתוב ותוצא הארץ דשא וגו' ועץ עושה פרי, דקדק לומר ועץ בתוספת וא"ו ללא צורך, כמו שכן דבר הכתוב בסמוך בדברי ה' שלא הוצרך לומר ועץ בתוספת ו' נתכוון הכתוב לומר מלבד שאר עצים שהוציאה הוציאה עוד עץ עושה פרי, וכאן ריבה עץ פרי שאמרו ז"ל שעץ הדעת היה טעם עצו כטעם פריו. ואפשר דכלל גם כן עצים שאינם עושים פרי שישנם בעולם לכשנאמר שהיו קודם קללת האדמה …
אם אלה הדברים, הייתי רוצה ללכת לביאורו של הידי משה על המדרש רבה:
אומר הידי משה – וקשה, מאי טעמא שינתה האדמה הן להוסיף והן לגרוע, ולמה נתאחרה הקללה עד שחטא אדם הראשון ? ויש לומר, לפי שאמר הקב"ה "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" – בלשון יחיד והיתה סבורה האדמה שמדובר רק על אתרוג ומתוך זה נתאווה אדם הראשון לאכל מן האילן הזה מכוח השינוי שיש בו. ואם היתה האדמה מוציאה כל האילנות – טעם העץ כטעם הפרי, לא היה האדם טועה בכך ולא היה מבקש לאכל מזה.
אם כן, למה התאווה האדם לאכל מעץ הדעת ??? הוא בא וראה שבכל האילנות, טעם העץ וטעם הפרי שונה, מלבד אילן אחד שטעם עצו ופריו שווה – האתרוג – ולכן נתאוו לאכל דוקא ממנו – למה ? כי מפירות אחרים לא היתה להם בעיה לאכל –היה להם בשפע. לא כעץ האתרוג שהיה חריג מכולם, ולכן נתאווה לאכל מהעץ ולא מהפרי ! – למה ?
ידועים דברי חז"ל – מה היה עץ הדעת:
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין ע, א-ב} – אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. דתניא ר"מ אומר: אותו שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. ר' יהודה אומר: חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר: תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה.
מוסיף המדרש {בראשית רבה, פרשה טו, אות ז} – רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.
שימו לב:
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה כ, אות ח} – רַבָּנָן אָמְרִין הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְּקוֹלָהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְדִבְרֵי אִשְׁתֶּךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וגו'. וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ ולא מ'פרי העץ'!, הֲדָא מְסַיְיעָא לְהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אֶתְרוֹג הָיָה.
כשחוה רצתה לאכל מן העץ – מה נאמר ?! {בראשית ג, ו} וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וגו' – העץ טוב למאכל ?! הפרי טוב למאכל ! מי אוכל עצים ?!
פשוט ראתה חוה עץ אחד ששונה מכולם – אתרוג – שטעם עצו ופריו שווה ! לכן רצתה חוה לאכל מהעץ הזה בדוקא, שטבע האדם לרצות דוקא את הדבר החריג !
מזה בא הנחש, ופיתה אותה לאכל מעץ הדעת:
כותב הכלי יקר – ונראה ליתן טעם אחר נכון בדבר, כי לפי שראה הנחש שהארץ שינתה רצון בוראה ואף על פי כן לא נענשה על כן מצא הנחש מקום לומר אל האשה לא מות תמותון אף אם תעבור על רצון בוראה כדרך שלא נענשה הארץ על מה שלא הוציאה עץ שטעמו כטעם הפרי, ועל כן אמר הנחש אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן כלומר וכי ראוי העץ לאכילה עד שצוה לכם שלא תאכלו אפילו מן העץ, ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל מודה אני לדבריך שרק פרי עץ הגן ראוי לאכילה ולא העץ על כן לא הוצרך לצוות לנו כי אם על פרי העץ שבתוך הגן ולא על העץ. ויאמר הנחש לא מות תמותון שהרי אי את מודה שבזה שינתה הארץ ואף על פי כן לא נענשה, כך לא תמותון גם אתם.
אם אלה הדברים בס"ד, בואו ניגש לביאור הדברים:
בא הש"ך על התורה, ומסביר מדוע חטאה האדמה:
אומר השפתי כהן {בראשית} – והקלקול היה שאמרה הארץ אם יהיה טעם העץ כטעם הפרי, אחר שילקטו הפרי יאכלו העץ ואצטרך להוציא אילנות בכל שנה ושנה. אני אוציא עץ שיהיה עץ שאין בו טעם פרי, כדי שאם ילקטו הפירות ישאר העץ, והיא לא ידעה שאחר שילקטו הפרי יוציא פרי אחר פרי ולא ימיש מעשות פרי.
אומר החזקוני – עץ פרי. והיא לא עשתה כן, ובדשאים הוציאה למיניהם יותר משנצטותה. מכאן יש ללמוד שלטובה נתכוונה לפי שכמה אילנות יחסרו אם העץ עצמו כפרי, ואעפ"כ כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא ונתקללה, דבהדי כבשי דרחמנא למה לה, יד ה' לא תקצר.
בא האוהב ישראל מאפטה ושופך אור חדש על כל הנושא:
כותב האוהב ישראל מאפטה {בראשית} – ובהעיר לב יש לומר, הנה באמת הארץ לא חטאה כלל, ואדרבה עשתה עבדות גדול ומסירות נפש בזה, ולא חסה על קלקולה וכבודה וכמאחז"ל {נזיר כג:} גדולה עבירה לשמה. דהנה הארץ, היינו סוד ארץ עליונה השכלית הסתכלה והבינה וראתה בריאת אלהים כל מעשה בראשית כי נורא הוא כל מיני פלאים מראשית הנקודה כל השתלשלות העולמות עד תהום ארעא, אשר כמה מיני נמצאים דוממים וצומחים כו'. וחכמות אלהות והם נפלאות וחכמות הבורא ית'. ועל כולם השליט את האדם אשר נחלק גופו מן העפר מהאדמה ונשמתו היא מאוצר הנשמות החצובות מתחת כסא כבודו ית' והכל בידי האדם ותלויין במעשיו אם ילך בדרך הטוב והישר, אז יהיה עליה לכל העולמות וכל הנמצאים, ואם ח"ו יקלקל מעשיו יפגום הכל ח"ו וירדו למטה כל הנבראים הרוחניים והגשמיים בבחינה התחתונה. אז התיישבה הארץ בלבה ואמרה: כיון שהאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע יבא פגם גדול בשורש נשמתו ולא יועיל לו שום תיקון ותשובה. אשר לזאת התחכמה האדמה ושינתה תחילה ציווי הבורא ית' כדי שאח"כ כשיחטא האדם ח"ו יהא לו אמתלא נכונה והוא מפני ששורש גופו הוא מן האדמה ששינתה מכבר רצון הבורא ית' ותולין הקלקלה במקולקל ולא יתלו החסרון והסרחון בנשמה הרוחנית. וחסה הארץ על כבוד שמים ועל האדם להקל מעליו עונש החטא מחמת ששורש האדם אשר נלקח משם הוא האדמה הֶרָע את מעשיו וא"כ אין חטא האדם גדול כ"כ, ונמצא שעשתה בזה הארץ עבדות גדולה ולשם שמים נתכוונה. וע"כ לא נענשה הארץ תיכף, כי קמי שמיא גליא כוונתה הרצויה שהיתה רק לכבוד יוצרה ולטובת האדם. אך כשחטא האדם אז נפקדה על חטאה כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל, דאם לא נתן לה השי"ת עונש כלל, אז לא היה נודע הדבר שחטאה כלל והיה א"כ חטא האדם קשה מאוד ולא היה נשלם רצון הארץ אשר עיקר כוונתה בחטאה היה רק עבור זה שיתלו חטא האדם בה. וז"ש רש"י ז"ל לפיכך אז כשנתקלל אדם על חטאו נפקדה גם הארץ על חטאה, כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל ולהקל מעל האדם עונשו. מאחר שנלקח גופו מהאדמה אשר חטאה תחילה ונמשך האדם בטבעו אחר שורשו.
נשאלת השאלה – מי אמר לנו שהרעיון שלו נכון ?!
הוא מביא ראיה לכך:
בפרשת בחוקותי, לאחר מ"ט הקללות, אומר הקב"ה {ויקרא כו, מב} וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
מה פתאום נכנסה כאן הארץ ?!
אומר האוהב ישראל מאפטה – דבשלמא זכירת האבות ניחא דבזכותם יגן עלינו. אבל מה אהני לן זכירת הארץ. אך לדרכנו ניחא ר"ל דאזכור את הארץ אשר חטאה וממנה נלקח האדם והארץ גרמה שקלקל האדם וילך אחר חומרו הרע. אבל מצד נשמתו לא היה חוטא כלל.
ועפ"י זה תבין דברי קדשו של שלמה המלך ע"ה {משלי י, א} בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ. ולכאורה יפלא למה ייחס הטוב והשמחה להאב, והרע והתוגה להאם. ולדרכנו יבואר על נכון דהנה עינינו רואות כשהאדם הולך בדרך הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, אז כל רואיו יאמרו כמה גדלה נשמתו של זה האיש ומייחסין הטוב אל הנשמה. ואם ח"ו הולך אדם בדרך לא טוב, אז מרגלא בפומייהו דאינשי כמה חומרו עכור ותולין הקלקלה בחומר המגושם, היינו האדמה שהוא בא ממנה וכ"ז פעלה האדמה במעשיה שכל הפעולות הרעות אשר יעשה האדם יתייחס אליה דהיא האם והשורש לגוף החומר. אבל מעשה הטוב יתייחס אל האב שהוא הנשמה אשר שורשו הוא חכמה עילאה. וזש"ה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, כשהבן הוא חכם והולך בדרך הטוב והישר, אז ישמח אב"א שהוא הנשמה הבאה מחכמה עילאה המכונה בשם א"ב. אבל בן כסיל בחושך הולך ומקלקל מעשיו תוגת אמו. היא האדמה אשר היא האם והשורש שהולידה את הגוף ותולין הקלקלה בה והבן זה.
אם אלה הדברים, בואו נתקדם לשלב נוסף לפני שנתחיל לסגור את הפינות:
המהרש"ם מבערזאן בספרו תכלת מרדכי, מביא את אותם הדברים, רק מוסיף שתי 'בונבוניירות' נוספות:
כותב התכלת מרדכי – מצאתי בספר עקדה, לא יתואר ילוד אישה אשר מעפר יסודו שלא תיפסק שלימותו לפעמים. ולמה הוצרך לומר 'מעפר יסודו' ? כי אם 'מעפר יסודו' לא יתכן שלא יחטא, זה שנאמר {קהלת ז, כ} אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא – אתה יודע למה אֵין צַדִּיק ?! כי הוא בא מהארץ – ואם האדמה חטאה, אז גם האדם חוטא ! זה שאמר הנביא הושע {ו, ב} יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.
אם אלה הם פני הדברים, שימו לב איך אנחנו סוגרים את הכל בבת אחת:
אמרה האדמה: "אם אוציא טעם העץ וטעם הפרי שווים, יאכלו את העצים ולא יהיו יותר עצים !"
אומר החזקוני – דבהדי כבשי דרחמנא למה לה – אל תיכנסי לחשבונות שמים !
למי אמרו את אותו המשפט ? לחזקיה המלך :
מספרת הגמרא {מסכת ברכות י, א-ב} – {מלכים ב כ-א} בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה? מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה חזקיהו לנביא ישעיה: מאי כולי האי על מה נגזרה עלי מיתה ?! אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה משום שלא התחתנת והבאת ילדים ! א"ל חזקיהו: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו כי ראיתי ברוח הקודש שעתידים לצאת ממני בנים רשעים ! א"ל: בהדי כבשי דרחמנא למה לך למה אתה מתעסק בחשבונות שמים?! מאי דמפקדת איבעי לך למעבד מה שאתה מצווה לעשות – תעשה ! ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אתה צריך להתחתן, זה לא עסק שלך איזו נשמה הקב"ה מוריד !
אומר שלמה המלך: {קהלת ז, כט} אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
איזה חשבונות הם ביקשו ???
אומרים המפרשים – בא הנחש לאדם ואמר לו: "זה שאתה כרגע לא עובר עבירות – אין בזה שום מעלה כי אין לך יצר הרע! זו לא חכמה שלא לעבור עבירות, אם אין לך שום רצון לכך – אם תכניס בתוכך את היצר הרע ובכל זאת לא תחטא – זו חכמה !" – על זה אומר שלמה המלך{קהלת ז, כט} אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר – "אני אומר לך מה לעשות – אל תזוז מזה !" וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים – בא הנחש לאדם ואמר לו: "בוא ותעשה חשבון – כדאי לך להכניס את היצר הרע – יהיה קידוש השם גדול יותר !" – מי ביקש ממך את זה???
אבל אם האדמה עשתה חשבון, שכדאי שלא להוציא טעם העץ וטעם הפרי שווים, כדי שלא יאכלו את הגזע ואז לא יהיו יותר עצים כביכול – לכן מי עושה חשבון אחריה ??? האדם !
יוצא אם כן, שהאדם למד לעשות חשבון מהאדמה !
כתוצאה מהחטא, הטיל הנחש בחוה זוהמה שעברה לכל צאצאיה – ומתי פסקה אותה זוהמה ?
אומרת הגמרא {מסכת שבת קמו, א} – בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן.
נשאלת השאלה – למה פסקה הזוהמה דוקא במעמד הר סיני ?
כי אמרו עם ישראל – "נעשה ונשמע" – כלומר, אין חשבונות !
אומרים חז"ל {מסכת שבת פח, א} – א"ר חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב מה פירוש הכתוב {שיר השירים ב-ג} כתפוח בעצי היער וגו'? למה נמשלו ישראל לתפוח? כדי לומר לך: מה [כשם] שתפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
אומר תוספות – פריו קודם לעליו. הקשה ר"ת שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים הוי פריו קודם לאותם עלים …
אם כן, אתרוג היה הראשון שאמר "נעשה ונשמע" !
לכן כנגד ה"נעשה ונשמע" של האתרוג הראשון – ביום השלישי של ששת ימי בראשית – הגענו לְ – {יט, טז} וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה – מעמד הר סיני – "נעשה ונשמע" – אין יותר חשבונות !
כמה זמן זה החזיק מעמד ???
עד חטא העגל – משה רבינו עולה למרום ולא יורד – בא השטן ומראה להם מיטתו פורחת באוויר – מה הם עושים ? עגל – {לב, א} וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים וגו' – מה פתאום אתם עושים עגל ???
"צריכים אוכל, כי משה רבינו איננו אז אין מָן … האוכל יבוא דרך העגל, שיוסף מזלו שור, שנאמר {דברים לג, יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ … ונאמר {משלי יד, ד} וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר …" – חשבונות על גבי חשבונות !
מה אתם עושים חשבונות ??? הרי משה רבינו השאיר הוראות, במידה והוא לא חוזר – "אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם".
מה היה התיקון לחטא העגל ? אמר הקב"ה {שמות כה, ח} וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
אומר הבית הלוי {פרשת כי תשא} – וכיון דעיקר חטאם בעגל היה מה שרצו להתחכם מעצמם לעשות ע"פ ידיעתם וחכמתם מעשה אשר לא נצטוו עליו ולזה במעשה המשכן שבא לכפר, נאמר על כל אשר עשו 'כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כלומר דהגם דבצלאל היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ והיה יודע רמזים וסודות במלאכתו, עם כל זה במלאכתו, היה כל כוונתם רק כאשר ציוה ה' ונתכוונו רק לעשות ציויו ורצונו יתברך לא משום שהשכל של עצמם מחייבם לעשות כן, וזהו שכיפר להם על חטא העגל.
כתוצאה מחטא העגל, נגזרה מיתה על העולם, שנאמר {תהילים פב, ו} אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: {ז} אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.
אם כן, איך נטהרים מטומאת המת ???
בעזרת פרה אדומה !
נשאלת השאלה – ולמה דוקא פרה אדומה, מטהרת מטומאת המת ???
כי כל טומאת המת, באה כתוצאה מה'חשבונות' שעשו ישראל. ולכן התיקון לכך הוא "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" – תעשה מה שאומרים לך – בלי חשבונות ! אל תנסה לסדר לקב"ה את העולם !
שואל האלשיך הקדוש – ראוי לכל איש חכם לבב לדעת, על מה עשה ה' ככה לקדושים אשר בארץ המה . יעקב וכל הנפש אשר בארץ המה, שבעים. לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם 210 שנים, בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה. מה פשעם ומה חטאתם, והרי הקב"ה לא חשיד דעביד דינא בלא דינא חלילה ?
אומר האלשיך הקדוש – למעמד הר סיני, א"א להגיע עם זוהמת הנחש – צריכים לנקות אותה, ולכן היו במצרים 210 שנים – מתוכם 86 שנים בעבודת פרך, ובכך נטהרו מזוהמת הנחש.
עם ישראל יוצאים ממצרים – עוברים את ים סוף – אומר להם הקב"ה: "יצאתם ממצרים כעת. אל תשכחו שנכנסתם לשם בגלל חטא שהיה לפני 2448 שנים, שבו עשתה האדמה 'חשבון'".
מביא אותם הקב"ה למרה, כדי שלא יעשו לו יותר 'חשבונות' – איפה מצינו שלוקחים דבר מר וממתיקים אותו באמצעות דבר מר ?!
איפה מצינו שכדי להמתיק קפה שמים נפטלין ?! שים סוכר !
"אני אומר לך – שים נפטלין ויהיה לך מתוק"
"אבל נפטלין הורס את הקיבה !"
"אדוני, אתה נותן לי לנהל את העולם או לא ?!"
האילן היה הראשון, שחשב שהוא מנהל את העולם ! כתוצאה מזה, גם האדם הראשון חטא – גם הוא עשה חשבון !
מבקש הקב"ה – "אל תעשה לי חשבונות !!! אם אני אומר לך לקחת דבר מר ולהמתיקו במר – תעשה את זה !!!"
אמר הקב"ה למשה רבינו: "אני יכל להמתיק את המים הללו, גם מבלי שתעשה כלום. אבל אני רוצה בדוקא, שתיקח עץ ותשליך אותו למים !" – למה דוקא עץ ???
כי העץ הוא הראשון שחטא בחשבון !
אם ככה יוצא, שהתיקון ביציאת מצרים הוא לקחת את העץ שחטא בחשבון ולהשליכו אל המים – שם יהיה התיקון שלו.
אם אלה הדברים, הגענו לסיום:
אומר לנו רבינו חיים ויטאל – אוכלים בט"ו בשבט פירות, כדי לתקן את חטא אדם הראשון.
נשאלת השאלה – הוא אכל פירות, לכן גם אנחנו צריכים לאכל פירות ?! אם כבר, היינו צריכים לצום כנגד האכילה שלו !
מה התשובה ?
אמר לנו הקב"ה – מתקנים מר במר – "יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל" !
זהב המשכן יכפר על העגל ?!
אומר הקב"ה – אין מדתי כמידת בשר ודם – {ירמיה ל, יז} כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ – מִמַּכּוֹת שֶׁאֲנִי מַכֶּה אוֹתָךְ, מֵהֶם אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתָךְ {שמו"ר פכ"ג, אות ג} – קח את הפירות ותברך עליהם בליל ט"ו בשבט!
נשאלת השאלה – למה דוקא בליל ט"ו בשבט ?
כי ביום הזה מתקנים את חטאו של אדם הראשון – בזמן הזה, מתחיל העץ להוציא פירות מחדש, כי עכשיו זהו ראש השנה לאילנות !
נשאלת השאלה – מה פירוש ראש השנה לאילנות ?
אומרת הגמרא {מסכת ר"ה טז, א} – בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר {תהילים לג-טו} היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.
מגיע ראש השנה לאילנות, דן הקב"ה אילו אילנות יתנו פירות ואילו לא ! – מה אנחנו עושים ?
חייבים להכיר טובה לאדמה, שבלעדיה לא היינו מוצאים את ידינו ורגלינו, ולכן לוקחים פירות ומברכים עליהם !
כמו שאדם עושה סעודה לנפטרים שלו – פותח שולחן, בן פורת יוסף – כל מה שהנפטר לא אכל כל החיים שלו הוא שם על השולחן ! ☺
מגיע יום הדין של האדמה – קח ענבים, קח תמרים – תברך עליהם 'בורא פרי העץ' – אבל אל תשכח, שהיה עץ אחד שלא שינה מציווי הבורא ית' – האתרוג – הוא היה השלם היחיד שטעם עצו ופריו שווים !
לכן, לאחר שבחג הסוכות ברכת עליו ונענעת אותו עם שאר המינים – למה ?
כותב רבינו בחיי {פרשת אמור כג, לט} – אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם… ושיטלו בו מצות הלולב לכפר על קלקולו של אבינו הראשון שהיה בזמן הזה … מוליך ומביא למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו, ובזה נתעורר על היחוד כי לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו, אין אנו מביאין האתרוג לבדו, אלא נביאהו עם שאר הפרי ליחדו עם כלן, וכלן עמו, ומזה אנו מתקנין את אשר עותו ומרצין בו המקום.
אומר לנו היפה ללב – אחרי שברכת ונענעת בו בסוכות, תבשל אותו עם קצת סוכר ותאכל אותו ! ואם יש לך אישה מעוברת – תן לה לאכל ממנו !
נשאלת השאלה – למה שלא תאכל בננות – למה דוקא אתרוג ?!
פשוט מאוד – כי כל הסיבה שהאישה מקשה ללדת, משום שאכלה מעץ הדעת ופיתתה את האדם לאכל ! לכן אם תיקח את האתרוג שבירכת עליו בחג הסוכות, תבשל אותו ותיתן לה לאכל ממנו – אז הקללה של 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים' תרד ממנה !
אם אלה הדברים, נוכל לסיים בפס' אחד:
אומרת התורה {ויקרא כו, ג} אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – מה מבטיח לנו הקב"ה ? {ד} וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.
נשאלת השאלה – מה פירוש המילה חוק ?
אומר הקב"ה: "חוק, פירוש הדבר – אל תעשו לי חשבונות ! תעשו מה שאני אומר לכם !"
אומר התורת כהנים – ועץ השדה יתן פריו. לא כדרך שהוא עושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין שהעץ עתיד להיות נטוע ועושה פירות בן יומה, תלמוד לומר {תהילים קיא, ד} זכר עשה לנפלאותיו, ואומר {בראשית א, יא} עץ פרי עושה פרי למינו, מלמד שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות.
אם כן, כל זה יהיה כאשר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – אם תעשו מה שאומר לכם בלי חשבונות, תגיעו לתיקון השלם ! – זהו התיקון של ט"ו בשבט !
אם ככה, נחזור לתחילת השיעור:
שאלנו – מדוע לא אומרים תחנון ?! זה חגיגה של העצים – שהם לא יאמרו תחנון ! ☺
מה התשובה ?
אם ע"י אכילת הפירות, אנחנו חוזרים למצב הראשון של אדם הראשון לפני החטא – שלא היו לו עבירות לפני כן, לכן אין צורך בנפילת אפים – כי כל הנפילת אפים בא כתוצאה מהעבירות שלנו. אבל אם אין לנו עבירות – אין צורך בנפילת אפים !
מתי חטא האדם ?
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה כט, אות א} – בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס.
נשאלת השאלה – האישה כבר נבראה לאחר שהוא חטא ?
ודאי שכן – היא נתנה לו לאכל מן העץ !
חתן קודם נישואיו – נמצא עדיין ללא אישה. בט"ו בשבט אנחנו מגיעים למצב של אדם הראשון לפני החטא – לכן לא צריך לצום !
חתן לאחר נישואיו – כבר נמצא במצב של 'אחרי החטא'. אבל אם ט"ו בשבט מחזיר אותך למצב של אדם הראשון "קודם החטא' – אומרים רבותינו – אתה לפני החטא ולכן אתה לא צריך לצום !
אם ככה, למדנו מהו ט"ו בשבט – תאכלו שלשים או שישים פירות, או אפילו פרי אחד – העיקר שתכוונו לתיקון חטא אדם הראשון ונזכה כולנו לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן ואמן !!!