להורדת קובץ MP3
להורדת השיעור בPDF
להורדת השיעור בוורד
פרשת בא – קדושת התפילין – שנת תשע"ו.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בא. פרשת בֹא, מוכרת לנו מדברי רש"י בתחילת חומש בראשית:
אומר רש"י {בראשית א, א} – בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל …
אומר המהר"ל {גור אריה}, שהתורה נקראת 'תורה' מלשון 'הוראה' – כעין ספר הוראות. וההוראות הראשונות שניתנו לעם ישראל, היו בפרשת בֹא, שכן המצוה הראשונה שנצטוו היתה {יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
פרשת השבוע, היא פרשה שבה מתחילה התורה לצוות אותנו במצוות. מונה הפרשה עשרים מצוות – תשע מצוות 'עשה', ואחת עשרה מצוות 'לא תעשה'.
המצוה הראשונה היא קידוש החדש, וממנה עוסקת התורה במצוות הקשורות לפסח – הן בפסח מצרים והן בפסח דורות.
עשרים המצוות מסתיימות בשתי מצוות –'מצות קדושת פטר חמור' ומצות 'פדיון פטר חמור'.
הייתי רוצה לעסוק היום במצוה המנויה בפרשה, אך איננה מנויה במוני המצוות בפרשה.
כאשר מונה ספר החינוך את המצוות בפרשה, הוא מתחיל מְ – "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" ומסיים בְ – {לד, כ} "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה".
ישנה מצוה בפרשה, שאיננה כתובה במוני המצוות, אך היא מצוה שמוני המצוות מונים אותה בפרשת 'ואתחנן' – מצות הנחת תפילין.
מצות הנחת תפילין מופיעה בסוף הפרשה, בתוך שתי פרשיות שאמר לנו משה רבינו – 'קַדֶּשׁ', 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ'.
אומרת התורה, בסוף הפרשה: {יג, ט} וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ וגו' … {שם טז} וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ וגו'.
בחומש דברים, מביאה התורה פעמיים נוספות את מצות הנחת התפילין – בפרשת ואתחנן, שנאמר {דברים ו, ח} וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: {ט} וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, ובפרשת עקב נאמר {יא, יח} וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.
סדר הפרשיות – 'קַדֶּשׁ', 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ', 'שְׁמַע', 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' – הוא סדר פשוט וברור מאוד. הקב"ה הוציאנו ממצרים, פדה אותנו מבית עבדים ולקח אותנו לו לעם – לכן כעת הוא יכל לצוות אותנו על ענייני שמירת המצוות.
אומרת התורה בפרשת יתרו {כ, ב} אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
אומר רש"י – אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כדאי היא ההוצאה שתהיו משעבדים לי.
פרשת קדש, עוסקת במצוות הנגזרות מיציאת מצרים, כמו איסור אכילת חמץ, בל יראה ובל ימצא, קרבן פסח, מצה .
פרשת 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ', עוסקת בכל הקשור למכת בכורות . כל הבכורות נתקדשו, כולל פטר חמור.
ממילא, אם הקב"ה הכה את הבכורות במצרים והוציא אותנו משם, הפכנו להיות עבדים לקב"ה, ויש לכך משמעות – 'שְׁמַע', 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ'. זו המשמעות הנגזרת מהפרשיות 'קַדֶּשׁ', 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ'.
לכן זהו סדר הפרשיות של קבלת עול מלכות שמים: 'קַדֶּשׁ', 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ', 'שְׁמַע', 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ', כפי שמסביר הרמב"ן ועוד מפרשים נוספים.
נשאלת השאלה – מתי הניחו בני ישראל, לראשונה, תפילין ?
לכאורה, עפ"י מה שנראה, זה היה כאשר הגיעו למדבר. לאחר מעמד הר סיני – או שהניחו שתי פרשיות: 'קַדֶּשׁ', 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ' – משום שְ – 'שְׁמַע' וְ – 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' נאמר רק בחומש דברים, וחומש דברים נאמר למשה רבינו רק מראש חודש שבט ועד יום מותו, שנאמר {דברים א, א} אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וגו' – מתי הוא דיבר ? {שם ג} בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ – הוא חודש שבט, אז התחיל משה רבינו לבאר את התורה, במשך שלשים ושבעה ימים.
אם כן, יתכן שבמשך ארבעים שנה הניחו עם ישראל תפילין רק עם שתי פרשיות, כיון שבאותו זמן עדיין לא נאמרו להם פרשיות 'שְׁמַע' וְ – 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ'. או אם ניקח את דברי הגמרא {מסכת חגיגה ו, א-ב} – דתניא: ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני הרבה מצוות נאמרו למשה בסיני רק בכללותן, בלי לפרש לו את פרטי דיניהן ופרטות באהל מועד ופרטי המצוות ההן נתפרשו למשה לאחר שהוקם המשכן. ור' עקיבא אומר: כללות ופרטות כללותן וכל פרטיהן של כל המצוות כולן נאמרו בסיני, ונשנו חזר ה' וצוה עליהם שנית באהל מועד; ונשתלשו נאמרו פעם שלישית ע"י משה בערבות מואב – אז יכל להיות שכבר שם נאמרו להם שתי הפרשיות של 'שְׁמַע' וְ – 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ', ויכלו להניח תפילין עם ארבע פרשיות. אבל מצאתי מציאה, בספר אוצר התפילות:
כותב אוצר התפילות {סדר הושענות} – ומתי התחילה מצות תפילין לנהוג בישראל, אמר הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל מבריסק, שתיכף אחר שגמרו לאכל את פסחיהם ונשאר להם זמן רב עד שעת יציאתן אמר להם משה פרשת 'קדש לי כל בכור' והזהירם על מצות תפילין והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך והם הלכו תיכף ועשו להם תפלין מעורות הפסחים וגידיהם, ומאז והלאה היו הולכין מוכתרין בתפליהם כל זמן מצותן. ולפי דעתו ז"ל, זהו שיסד הפייטן כאן יקרך עמם מעבירים הם התפילין כמו שדרשו רבותינו {מגילה טז ע"ב}: ויקר אלו תפלין, כי בזכות התפלין נצולו משטף מים רבים.
הייתי רוצה לשאול שאלה:
הקב"ה נתן לנו את התורה בהר סיני ואיתה גם את עשרת הדיברות. לאחר מכן, כמעט במשך שנה שלימה, היו עם ישראל למרגלות הר סיני ושמעו ממשה רבינו בכל יום הלכות.
אומרת הגמרא {מסכת עירובין נד, ב} – ת"ר כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל העם אחד. נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה.
אם כן, כאשר אנו מוצאים שנאמרה הלכה או דין לפני מתן תורה, מיד שואלים חז"ל – למה ? על מה המהירות ?
הענין נמצא בעיקר, בפרשת שבוע הבא – פרשת בשלח, כאשר הגיעו עם ישראל למרה, נאמר בתורה {טו, כה} שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ .
אומר רש"י – שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין.
נשאלת השאלה – מה היתה הדחיפות הגדולה, לתת להם את ארבעת המצוות האלה במרה ?!
את השבת הם כבר קיימו במצרים כפי שאומרים חז"ל:
אומר המדרש{שמות רבה, פרשה א, אות כח} – וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, הָלַךְ וְאָמַר לְפַרְעֹה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הוּא מֵת, וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר, הָלַךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ.
מצות דינין, נצטוו עליה כבר בני נח. זאת היתה הסיבה ששמעון ולוי הרגו את תושבי שכם, כפי שמבאר בהרחבה הרמב"ן {פרשת וישלח לד, יג}: "… ורבים ישאלו ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי והרב השיב בספר שופטים (רמב"ם הלכות מלכים פי"ד ה"ט) ואמר שבני נח מצווים על הדינים והוא להושיב דיינין בכל פלך ופלך לדון בשש מצות שלהן ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו…".
מצות כיבוד אב ואם – מה כ"כ חשוב כעת לצוות אותם על זה במרה ?
מצות פרה אדומה – למאן דאמר שבאה לתיקון חטא העגל – עדיין לא עשו את העגל – א"כ, מה כ"כ חשוב לצוות עליה כאן?
ישנו מושג שנקרא 'פרומו' – לפני שנותנים את ה'מופע הגדול', מקדימים לו טעימה קצרה. התורה מחולקת לשלשה חלקים – עדויות, משפטים וחוקים.
החלק של 'עדויות', כולל בתוכו את השבת, פסח וכד'. שכן בפסח אנו מעידים, שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים. בשבת אנו מעידים, שהקב"ה ברא את העולם בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת.
החלק של ה'משפטים', כולל בתוכו את המצוות ה'שכליות' – שהשכל האנושי מבין אותם – וזו מצות כיבוד אב ואם.
החלק של ה'חוקים', כולל בתוכו את המצוות שלא תמיד השכל מבין אותם – ולהם שייכת מצות פרה אדומה.
א"כ, בחר הקב"ה שלש מצוות, שכביכול, מייצגות את התורה 'בקטן' – כהכנה למתן תורה.
כל אחד שואל את עצמו – מה כ"כ דחוף כעת, לצוות על מצות התפילין ?
שאלה נוספת שיש לשאול:
בפרשת' וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ', אומרת התורה {שמות יג, טז} וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה. ובפרשת 'קַדֶּשׁ' נאמר {יג, ט} וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ.
אומר האור החיים הקדוש – והיה לאות על ידכה וגו'. רבותינו ז"ל (מנחות ל"ז) אמרו ידכה יד כהה שהוא יד שמאל, וצריך לדעת מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בו המצוה כי הוא המשובח, ורבותינו אמרו (שם) להיותו מכוון כנגד הלב שבצד שמאל, ודבריהם אמת, אלא שנראה לי לתת טוב טעם כי הכתוב עצמו נתן טעם הדבר במה שכתב כי בחוזק יד, כי יש לך לדעת כי האדון ברוך הוא יש במדותיו ב' בחינות, הא' תקרא יד הגדולה, והא' תקרא יד החזקה, היד הגדולה היא צד החסד והטוב, והיד החזקה היא הגבורה המשלמת לעושה רעה כרעתו, והנה בהוצאת ישראל ממצרים נטה ה' יד החזקה והכה שונאיו עשר מכות, אשר לזה גמר אומר האדון שתהיה הנחת תפילין בכתיבת זכרון ביד כהה שלנו שהיא דוגמת יד החזקה המוציאה אותנו ממצרים, וזה שאמר הכתוב כאן כי בחוזק יד ונכון. והגם שמצינו שאמר בהרבה פעמים יד הגדולה זו הסכמת מדת הרחמים למדת הדין אבל עיקר המשפט יד החזקה יתכנה.
נשאלת השאלה – מה מונח בזה, שמניחים דוקא ביד הכהה ?
אומרת הגמרא {מסכת מנחות לו, א} – תנא כשהוא מניח תפילין, מניח תחילה תפילין של יד ורק אחר כך מניח את של ראש. וכשהוא חולץ אותן, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד. בשלמא מובן למה אמרה הברייתא שכשהוא מניח תפילין, מניח תחילה תפילין של יד, ואח"כ מניח של ראש, משום דכתיב {דברים ו-ח} וקשרתם לאות על ידך והדר ורק אח"כ: והיו לטוטפת בין עיניך מדברי הפס' משמע, שהנחת תפילין של יד קודמת להנחת תפילין של ראש. אלא אבל הוראתה השניה של הברייתא, שכשהוא חולץ תפילין, חולץ תחילה תפילין של ראש ואח"כ חולץ של יד, מנלן מנין לנו דבר זה ? אמר רבה: רב הונא אסברא לי הסביר לי את הדבר כך: אמר קרא נאמר בפס': והיו לטוטפת בין עיניך. המילה 'והיו' לשון רבים, רומזת לשתי התפילין, של יד ושל ראש; ומשמע שכל זמן שהתפלין מונחות בין עיניך, דהיינו: כל זמן שאתה מניח תפילין של ראש, יהו שתים שתי התפילין תהיינה מונחות עליך, גם התפילין של יד. כדי לקיים זאת, בהכרח יש לחלוץ תחילה את התפילין של ראש.
נשאלת השאלה – ולמה לא מניחים של ראש לפני של יד ?
מספר הירושלמי {סנהדרין פ"ו ה"ו} – תרין תלמידין הוו שני תלמידים היו באשקלון, אכלין כחדא ושתין כחדא ולְעָיֵין באורייתא כְּחדא אכלו כאחד, שתו כאחד, ולמדו תורה כאחד מית חד מינון ולא אִתְגָמַל חסד מת אחד מהם, ולא נהגו בו כבוד הראוי. באותו יום מִי מת בר מְעֵיין והוא היה מוכֵס רשע ובטילת כל מדינתא מִיגְמָלִינֵיה חסד ובטלו כל העם ממלאכתם לגמול לו חסד. שָרִי ההוא תלמידא בכי ואמר: וָוי דילמא לית לשונאי ישראל כלום התחיל אותו תלמיד, החבר של הנפטר, לבכות ואמר אולי אין זכות לשונאיהם של ישראל שלא יודעים למי לגמול חסד. איתחמי ליה בְּחִילְמֵיה נראה לו חברו בחלום ואמר, לא תיבזי בְּנֵי מָרֵיך אל תבזה את אותו מוכס, כי, דין עבד זכו ואזל בָּה זה עשה זכות אחת וקיבל את שכרו שנהגו בו כבוד רב במיתתו ובזה קיבל את שכרו, וְדִין עבד חד חובה ואזל בָּה וזה, התכוון על עצמו, עשה עבירה אחת וקיבל את עונשו. ומה חובה עבד איזו עבירה עשה? הרי חס דלא עבד חובה מן יומוי הרי הקב"ה חס עליו ושמר אותו שלא יעשה עבירה מימיו! אלא זימנא חדא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד ועל זה נענש שלא השתתפו בהלווייתו. ומה זכו עבד בר מְעֵיין מוכֵס ואיזו מצוה עשה אותו מוכס בר מעין? הרי חס ליה דלא עבד זכו מן יומוי הקב"ה כביכול שמר עליו שלא יעשה מצוה מימיו! אלא זימנא חדא עבד אריסטון לְבּוּלְבּוּטִייָא ולא אתון פעם אחת עשה סעודה עם עבדיו והם לא הגיעו, אמר אותו מוכס: יֵיתוּן מַסְכִּינֵי וייכלוניה דְלָא ליקלקל יבואו עניים ויאכלו מאותו אוכל שהרי בין כך יתקלקל. ובזכות מצוה זו, זכה לכבוד. ואית דמרין ויש אומרים שהמצוה שהוא עשה היא הוה סגי באורחא והוה תחות שִׂיחֵה חד עגול ונפל, ונַסְתֵיה חד מסכן ולא מר ליה מִידֵי בגין דלא מְסָמְקָא אָפּוׂי היה מהלך בדרך וככר לחם היה תחת ידו, ונפל הלחם ובא עני ולקח את הלחם, ולא אמר לעני כלום כי לא רצה לביישו.
אם כן למדנו, עד כמה הקדמת תפילין של ראש לשל יד חמורה.
לגבי הסרת התפילין, הדין הוא– קודם של ראש ולאחר מכן של יד.
נשאלת השאלה – למה ?
שאלה נוספת שיש לשאול:
בתפילין של יד, ישנם ד' פרשיות הכתובות על קלף אחד המונחים בבית אחד. לעומת זאת, בתפילין של ראש ישנם ד' פרשיות נפרדות, שכל פרשה כתובה על קלף נפרד, וכל אחד מוכנס לבית בפני עצמו בתוך התפילין של ראש.
נשאלת השאלה – מה פשר החלוקה הזאת ?
שאלה נוספת שנשאלת:
בתפילין של ראש יש לנו שי"ן – מצד ימין עם ג' ראשים, ומצד שמאל שי"ן עם ד' ראשים.
נשאלת השאלה – מדוע הצטווינו לכתוב שי"ן של ד' ראשים, מה מונח בזה ?
יש אומרים – כנגד שלשת האבות וארבעת האימהות . ויש אומרים – כנגד שבט גד.
אומרת התורה {דברים לג, כ} וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.
אומר רש"י – וטרף זרוע אף קדקד. הרוגיהן היו נכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת.
כותב הגר"א {קול אליהו, וזאת הברכה, אות קל"ב} – בפסוק ולגד אמר וגו' טרף זרוע אף קדקוד. פירש"י: הרוגיהם היו ניכרין שהיו חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת, והנה לכאורה לאיזה ענין מספר זאת ומה רבותא משמיענו שהיו יכולים לעשות כזאת ? ויש לבאר עפ"י רמז דהנה אמרו חז"ל {מנחות דף ל"ו ע"א} דהיסח הדעת והפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש עבירה הוא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה, לכן מספר כאן, לרמז שבידיהם לא היה אף העוון הזה, לכן היה אצלם מדה כנגד מדה, לטרוף הזרוע אף קדקוד בבת אחת בלי הפסק, להתבונן כי הוא מחמת שלא הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ולכן נאמר עליו {בראשית מט, יט} גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב, דישובו מהמלחמה עם כל גדודיו אגודים ביחד.
עוד נאמר, שהיות ושבט גד היו מיוחדים במצות תפילין, זכו שהנציחו את שמם על התפילין – ג כנגד ג' רגליים של שי"ן אחת, ד כנגד ד' רגליים של שי"ן שניה.
אם אלה הם פני הדברים, נוכל להתקדם:
למי ששם לב, התפילין סובבים אותנו בשי"נים ובשביעיות.
סובבים אותנו בשי"נים משני צִדֶי התפילין. יש הנוהגים, שגם על הזרוע קושרים את הרצועות בצורת שי"ן. ויש הנוהגים לקשור את הרצועות על כף היד בצורת שי"ן.
בנוסף לשי"נים, יש לנו גם שביעיות – שבעה קוים בתפילין של ראש – ג' בשי"ן אחת וד' בשנייה. שבעה נוספים, בשבע הכריכות שכורכים על הזרוע. בנוסף, בפרשיות הנמצאות בתוך התפילין של יד, כתובות הפרשיות בשבע שורות {בתפילין של ראש בארבע שורות}.
אם אלה הם פני הדברים, בואו נתקדם:
אברהם אבינו יוצא למלחמה כנגד ארבעת המלכים. הוא מציל את כל האנשים שנלקחו בשבי, מציל את כל הרכוש של סדום, וחוזר לביתו.
מגיע אליו מלך סדום, ויש לו בקשה: {יד, כא} וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.
אומר לו אברהם אבינו:{שם, כב} הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: {כג} אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת סוטה יז, א. חולין פט, א}- דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו{בראשית יד-כג} אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לב' מצות: חוט של תכלת ורצועה של תפלין.
נשאלת השאלה – מה הקשר בין הדברים שאמר אברהם אבינו, לבין המצוות שבהם זכו בניו ?
ישנו רעיון שמובא בדברי ר' עקיבא איגר, בביאורו לשולחן ערוך {הלכות הנהגות אדם בבקר, ט"ז סק"ג}:
אומרת הגמרא {מסכת שבת סא, א} – דאמר ר' יוחנן: כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל.
אומר ר' עקיבא איגר – דחשיבות תפילין הוא בקשירה – ראיתי בספר עמק המלך פ' לך לך טעם לשבח עפ"י מ"ד דחז"ל חולין פ"ט: בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות , חוט של תכלת ורצועות של תפילין, מש"ה כיון דזכו לתפילין נגד שאמר עד שרוך נעל, ניתן חשיבות לשרוך נעל לקשור תחלה בשמאל שקושרים בו תפילין.
בא המשך חכמה {פרשת לך לך}, ואומר דבר נהדר – ובחולין {פח, ב} בשכר שאמר אברהם אבינו 'אם מחוט ועד שרוך נעל', זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. ויתכן, שבתפילת שחרית שאברהם תיקנה {ברכות כו, ב}, כל ישראל מלובשים בתפילין וטלית גדול משום זה.
כדי להיכנס לעומק הדברים, נקרא תחילה קטע מפס' בספר תהילים:
אומר דוד המלך: {תהלים א, ב} כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
אומר המדרש {שוחר טוב בתהלים, מזמור א} – כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. שכל מי שעוסק בתורה, הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. ר' אליעזר אומר: אמרו ישראל לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה: קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים לילה ויום.
ראיתי פעם באחד המפרשים, שרוב העבודות של התָנָאִים לא היו עבודות שהצריכו חשיבה מיוחדת – אחד היה סנדלר … אחד היה נפח … אחד חקלאי … אחד רועה צאן וכו' – למה אף אחד לא היה רואה חשבון ?
פשוט מאוד, כי לצורך ראיית חשבון נדרש 'להפעיל' את הראש – הראש צריך להיות עסוק. אבל הם לא חיפשו עבודה כזאת, משום שהראש שלהם היה עסוק כל היום בדברי תורה ! ואם ככה, הם חיפשו עבודה שתעסיק רק את הידיים, והשכל יהיה דבוק בקב"ה!
לכן אם אתה סנדלר – זו עבודה מעולה, כי אתה גם לא יכל לדבר, כי הפה שלך מלא מסמרים ☺ וממילא, הראש שלך יכל לעסוק רק בתורה ! לכן גם לא תמצאו תנאים, שהיו עובדים בהייטק ☺
ממשיך המדרש – ר' יוחנן אמר: מקרא מלא הוא, והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך. ר' יהושע אומר מה שאמר ר' אליעזר פרט הוא ללילות, שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום, שנאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה לכן בלילה שהוא לאו זמן תפילין, חייב האדם לשבת ולעסוק בתורה !
אם אלה הדברים, הייתי רוצה לגשת ולהבין מה הכוח שמונח בתפילין, ששקול כנגד התורה הקדושה:
אומרת הגמרא {מסכת ראש השנה יז, א} – פושעי ישראל בגופן מאי ניהו מי הם הנקראים 'פושעי ישראל בגופן'? אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפלין ראש שלא מניח תפילין.
אדם שלא לקח ארבעת המינים בידיו מעולם, לא נקרא 'פושע ישראל בגופו' וכך גם על כל מצוות התורה לא נאמר כך, מלבד התפילין.
נשאלת השאלה – אם כן, מה מונח במצות התפילין שנאמר על מי שלא מניח אותם 'פושע ישראל בגופו' ?
אומר הבן יהוידע – היות והתפילין הם חותם של עבדות, לכן אדם שלא מניח תפילין, כביכל, אינו מקבל על עצמו להיות עבד לקב"ה, ולכן הוא נקרא 'פושע ישראל בגופו'.
התפילין הם המקור להלכה, שהנשים פטורות ממצות 'עשה' שהזמן גרמא.
אומרת הגמרא {מסכת קידושין לה, א} – אמר רבא: פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא אנשי פפונא [שם מקום], היינו התלמידים הבאים משם, יודעים טעמו של דבר, ומנו ומי הוא זה? למי הכוונה בכינוי 'פפונאי'? רב אחא בר יעקב שהיה דר בפפונא, וכך אמר רב אחא: אמר קרא נאמר בתורה לגבי מצות תפילין {שמות יג-ט} והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, הרי שהוקשה כל התורה כולה בפס' זה (שנאמר בו 'למען תהיה תורת ה' בפיך') לתפילין, ויש ללמוד מהיקש זה: מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.
ניקח דוגמא נוספת:
אומרת הגמרא {מסכת שבת קח, א} – וזו שאילה ששאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי: מניין המקור מן המקרא לכך שאין כותבין תפילין על עור של בהמה טמאה? השיב לו רבי יהושע: דכתיב {שמות יג-ט} למען תהיה תורת ה' בפיך ודורשים מפס' זה שהתפילין, שתורת ה' כתובה בהם, חייבים להיות מדבר המותר בפיך מבהמות טהורות שמותר לך לאכלן. הקשה הביתוסי: אלא מעתה על גבי עור נבלות וטרפות של בהמות או חיות טהורות אל יכתבו, שהרי אף הן בשרן אסור באכילה! מדוע נאמר בברייתא שעל עורותיהן של אלה אפשר לכתוב? א"ל ר' יהושע: אמשול לך משל למה הדבר דומה? לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות; אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור שר הטבחים של המלך. איזה מהן משובח? הוי אומר: זה שהרגו מלך בעצמו משובח יותר! אף כאן נבילות וטרפות שמתו בידי שמים משובחות יותר מבהמות שנשחטו בידי אדם; ואם כותבים תפילין על גבי עור של בהמות וחיות שנשחטו, מכל שכן שכותבים על גבי עור של נבילות וטריפות! חזר והקשה הביתוסי: אלא מעתה לפי דבריך שנבילות וטריפות משובחות יותר מאלה שנשחטו, יאכלו! אמר ליה ר' יהושע: התורה אמרה {דברים יד-כא} לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו?! א"ל קאלוס.
כותב המגן אברהם – ומכאן סמך לכל התורה כולה, שכל דבר שבקדושה צריך להיות מן המותר בפיך.
איפה זה בא לידי ביטוי ? השופר צריך להיעשות מן המותר בפיך, דהיינו מן הבהמה המותרת. וכן גם הנעל המיועדת לחליצה, צריכה להיות מעור בהמה המותרת.
בואו נלמד הלכה נוספת:
אומרת הגמרא {מסכת שבת מט, א} – א"ר ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא מה פירוש 'גוף נקי'? אביי אמר: שלא יפיח בהן. רבא אמר: שלא יישן בהן. ואמאי קרי ליה ולמה קוראים לו בעל כנפים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו שהוא מקום הנחת התפילין של ראש, והיה אלישע מניחם למרות הגזירה ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד מין פקיד רומי. רץ אלישע מפניו ורץ אחריו הקסדור, וכיון שהגיע הקסדור אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו. אמר לו: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ובדרך נס נמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים.
נשאלת השאלה – איפה מביאה הגמרא, שאלישע בעל כנפיים היה בעל גוף נקי ?!
אומר תוספות – כאלישע בעל כנפים. להכי נקט אלישע דמסתמא כיון שנעשה לו נס בתפילין היה זהיר בהן והיה לו גוף נקי.
אני רוצה לשאול שאלה:
אם אדם רוצה לקיים מצות אכילת מצה, אבל יש חשש שיפיח תוך כדי אכילה – האם הוא יאכל מצה ???
ודאי שאוכל !
אדם רוצה לקחת ארבעת המינים בסוכות, אבל יש לו כאבי בטן ויש חשש שיפיח תוך כדי הנטילה – האם נוטל את ארבעת המינים ???
ודאי שכן !
אדם רוצה להתעטף בציצית וחושש שמא יפיח בזמן שהוא עם הציצית – יתעטף או לא ???
ודאי שכן !
אם כן, מה מונח במצות התפילין ששונה מכל שאר המצוות ???
שאלה נוספת:
כל ילד היודע לקיים מצוה – נותנים לו לקיימה: ילד היודע להתעטף בציצית – נותנים לו להתעטף. ילד היודע לנענע ארבעת המינים, אביו קונה לו ארבעת המינים.
המצוה היחידה שאין בה חובת חינוך, היא מצות התפילין – לא נותנים לילד בגיל עשר להניח תפילין כדי שיתחנך במצוה – ולא לבן אחת עשרה ולא לבן שתים עשרה, אלא רק לילד הסמוך לגיל שלש-עשרה !
נשאלת השאלה – מה קרה, לא צריך לחנך את הילד במצוה ?!
כדי להסביר את הדברים, אני רוצה לעמוד על יסוד נפלא שמקורו בדברי השפת אמת {פרשת בא, שנת תרנ"ו}:
כותב מרן השולחן הערוך {או"ח סימן כה – דיני תפילין בפרטות, ס"ה} – יְכַוֵּן בַּהֲנָחָתָם שֶׁצִּוָּנוּ הָקָּבָּ"ה לְהָנִיחַ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ וִיצִיאַת מִצְרַיִם עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב, וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַמֹּחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִסִים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁהֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וִישַׁעְבֵּד לְהָקָּבָּ"ה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמֹּחַ וְגַם הַלֵּב שֶׁהוּא עִקַּר הַתַּאֲווֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת, וּבָזֶה יִזְכֹּר הַבּוֹרֵא וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו וְיָנִיחַ שֶׁל יָד תְּחִלָּה וִיבָרֵךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, וְאַחַר כָּךְ יָנִיחַ שֶׁל רֹאשׁ וְלֹא יְבָרֵךְ כִּי אִם בְּרָכָה אַחַת לִשְׁתֵּיהֶם.
אומר הגר"א וקדם לו האר"י הקדוש – לכן בתפילין של ראש, ישנם ארבע פרשיות בארבעה בתים נפרדים, כי בתפילין של ראש יש לאדם ארבע מתוך חמשת החושים – חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הריח וחוש הדיבור והטעם. ובתפילין של יד יש רק את חוש המישוש, ולכן כל הפרשיות הם בבית אחד.
אם ככה, נוכל כעת להבין:
אומרים לנו רבותינו – הנחת התפילין של ראש, כדי לשעבד את ארבעת החושים לעבודתו יתברך – שלא ישתמש האדם בחושיו, לתאוות העולם הזה – שלא יראה מה שהוא רוצה … שלא ישמע מה שהוא רוצה … שלא ידבר מה שהוא רוצה ושלא יאכל מה שהוא רוצה ! בנוסף, תפילין של יד – כדי שלא יעשה האדם מה שלבו חפץ בידיים !
אומר החתם סופר – משל למלך שבאו בני הממלכה ואמרו לו: "אנו רוצים שתהיה מלך שלנו!", אמר להם המלך: "אין בעיה, בתנאי שתקשרו את המתנגדים למלכות שלי!" – מי הם אותם מתנגדים ?! חמשת החושים! לכן אנו קושרים את התפילין, כדי לקבל עלינו מלכותו יתברך.
כותב השפת אמת – והנה פרשיות אלו שבתפילין הם נגד חמשה חומשי תורה, ד' פרשיות בשל ראש, ושל יד כמו משנה תורה שכולל כל הספרים שמקודם, והוא חיבה יתירה שנתן לנו הקב"ה להיות כל איש ישראל ספר תורה בחיקו. והוא באמת שטר חירות כמו מצות המלך להיות עמו ספר תורה תמיד והיתה עמו כו' {דברים יז, יט}. כמו כן כל ישראל בני מלכים וניתן להם ספר התפילין. ובהנחת התפילין נגמר זה הספר, ועל זה דרשו חכמים "שם ה' נקרא עליך" {שם כח, י} תפילין של ראש, פירוש שעל ידי הנחת התפילין חל שם שמים עליהם. כמו שהתפילין צריכים קלף ודיו ובתים, כן צריכים ליד וראש של איש ישראל, ורמזו חז"ל בלשונם {שבת מט, א}: "תפילין צריכים גוף נקי", שהתפילין עצמם נגמרים בזה הגוף נקי. והקב"ה יודע שבני ישראל הם גוף נקי ומסר להם התפילין. לכן המניח תפילין עוסק בתורה ממש וזוכה לחירות. כמו שכתוב אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, וכמו כן כפי החירות שיש לאדם משיעבוד הגוף והטבע והוא גוף נקי. כך זוכה לתורה, ולכן כתיב {שמות יג, ט} למען תהיה תורת ה' כו' כי ביד חזקה הוציאך כו'.
אם אלה הדברים, אני רוצה לומר הגדרה נפלאה שראיתי בספר המה ינחמוני:
ישנו מושג הלכתי שנקרא בשם 'גברא' ו'חפצא' – מה פירוש ?
אסביר את הדברים בשפתינו:
אדם המקיים מצוה, נקרא בשם 'גברא' והחפץ שבו נעשית המצוה, נקרא בשם 'חפצא'.
במילים פשוטות, ניקח דוגמא – אדם הלוקח את ארבעת המינים ומנענע אותם – פירוש הדבר, שה'גברא' מנענע את ה'חפצא'.
אדם שלוקח שופר ותוקע בו – פירוש הדבר, שה'גברא' לוקח את ה'חפצא' ותוקע בו. זאת אומרת שגוף המצוה נקרא 'חפצא', ומקיים המצוה נקרא 'גברא'.
ישנה מצוה אחת ויחידה, שבה אומר לנו הקב"ה – "אתה, הופך להיות 'חפצא' של מצוה! – שבכל מצוה אתה ה'גברא' שלוקח את ה'חפצא'. אבל במצות תפילין לא כך, אלא אתה מניח תפילין – קושר אותם על היד ומניח על הראש – בכך אתה הופך להיות 'חפצא' של מצוה !"
המקור לכך מדברי הגמרא {מסכת ראש השנה יז, א} שאומרת, שכל מי שלא מניח תפילין נקרא: קרקפתא דלא מנח תפלין ובנוסף נקרא גם 'פושע ישראל בגופו'!
שאלנו – למה בגופו דוקא ?! מה זה שונה משאר המצוות – מצה, סוכה, ארבעת המינים כו' ?
עפ"י מה שאמרנו, התשובה פשוטה מאוד – כי הקב"ה חפץ שתהיה מצוה אחת, שבה אנחנו נהפוך להיות ה-'חפצא' של מצוה !
לכן, אם אנחנו הופכים להיות 'חפצא' של מצוה, אומרת לנו הגמרא – תיזהר, אתה צריך גוף נקי !
ומה זה שונה משאר המצוות ?!
כי במצות סוכה, במצות לולב וכו' – יש 'גברא' שמקיים את ה'חפצא' – לוקח את האתרוג עם ארבעת המינים ומנענע אותם, ולכן יש מצב שה – 'גברא' יהיה עם כאבי בטן, כי כאשר יש מצוה של 'גברא' ו'חפצא', זה שני חלקים – ה'גברא' מקיים את המצוה ב- 'חפצא' של המצוה. אבל בתפילין, הופך האדם להיות ה'חפצא' של המצוה – לא יכל להיות מצוה, שיש לה כאבי בטן – זה לא עובד ביחד !
לכן אם האדם מפיח בזמן שהתפילין עליו, הוא לא יכל להיות 'חפצא' של מצוה – הוא יכל להיות 'גברא' שמניח תפילין, אך זה לא רצון הקב"ה במצוה הזאת !
אם נרצה ללכת לשלב נוסף, נוכל לגשת לדברי הכלי יקר שמסביר – למה מניחים תפילין של יד, על היד הכהה ומדוע אסור שיווצר מצב שיקדימו תפילין של ראש לשל יד:
אומר הכלי יקר – והיה לאות על ידכה. ארז"ל (מנחות לז.) יד כהה להורות שהנחת תפילין ביד שמאל, וטעמו של דבר כי השכל והחומר הם כצרות זו לזו כשזה קם זה נופל וכאשר יענו את החומר כן ירבה הכח השכלי, וטעם עינוי מצרים הוא כדי להביא את חומר ישראל בכור הברזל ועי"ז יתקומם ויתגבר השכל, ויעידו על זה זקנים עם נערים כי בעוד היות האדם נער ובער וכח חומרו בתקפו אז כח שכלו חלש וכאשר יבא בימים וכח חומרו הלוך וחסור יתגבר שכלו, ולפיכך האומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה לא בעבור החכמה שאל על אלה, שהרי בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.
וכן הוא בשני ידות האדם, כי יד שמאל החלושה והיא כהה כנגד הלב שבו משכן החכמה, כי המקום השכלי שבלב גורם שידו כהה כי היד עסקנית בתשמישי החומר, אבל יד ימין במקום הכבד כי בו משכן הכח המתאוה ואינו מתנגד אל היד כי שם עיקר כחה, אבל במקום משכן השכל שם היד כהה, וכשהוא אומר כאן והיה לאות על ידכה כאילו אמר שיהיה לאות על לבך כי הלב סבה לכהות היד, כי טעם התפילין הוא להיות לאדם לזכרון במקום משכן השכל שבמוח ושבלב, ואמר בשל ראש שיהיו בין עיניך כי עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה נינהו (ירושלמי ברכות פ"א הל"ה) על כן שני מקומות אלו צריכין לדבר המזכיר אותם על מציאת הש"י ויכלתו ועי"ז ישובו מאון.
דבר אחר, לכך הזכיר יד כהה להורות שלא בכח יגבר איש כי אם לה' המלחמה, לפי שיד האדם כהה וחלושה מלעשות גדולה או קטנה אם לא כי יד ה' עשתה זאת המחזיק בידו, כמ"ש (תהלים טז.ח) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו', כי מתחילה היה דוד מצטער על הנחת הלב ביד שמאל והכבד בצד ימין כאילו היה רצון האל שכח המתאוה יהיה עיקר והשכל שבלב טפל כמו שיד ימין עיקר והשמאל טפל, ואח"כ אמר שויתי ה' לנגדי תמיד ואז יד שמאלי כנגד ימין ה', ובזה אני בוטח כי מימיני בל אמוט שלא יהיה כח בתאוה שבימין למוטט אותי מן דרך הישר, לפי שימין ה' רוממה ליתן עוז ותעצומות אל הלב השכלי שכנגדו כשפני לנגד ה', לכן שמח לבי בראותי כי ה' סומך ידי, וזהו שמסיים ואמר נעימות בימינך נצח, משמע ולא בימיני לפי שהכל תלוי בימין ה' כי היא כנגד יד כהה שלי, וע"כ צוה ה' להניח התפילין אשר שם ה' חקוק בהם על יד כהה להורות שיד ה' החזקה הימנית היא הנותנת כח ליד כהה זו, ז"ש כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים היינו יד ה' הימנית החזקה אשר היא כנגד יד שמאל שבאדם ובה הוציאנו ה', ובהיות פני כנגד ה' אז ימינו כנגד יד כהה, ולהורות נתן בלבם שאין שום מעשה תלוי בפעולת האדם כ"א בעזר השם ית'.
ומה שנאמר והיה לך לאות על ידך. ובשל ראש לא הזכיר לך לפי שהם אות גם לאחרים שנאמר (דברים כח.י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר מר אלו תפילין שבראש (ברכות ו.). ומה שמניחין של יד תחילה ואחר כך של הראש ובהסרתן מסירים של ראש תחילה, לפי ששלשה סרסורי עבירה הם העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים (רש"י שלח טו.לט) וא"כ בשל יד הרוב כי שם הלב והיד ועל כן המקום ההוא צריך שמירה מן החטא ביותר מבשל ראש, ע"כ יקדים לתקן המקום ההוא וכן בהסרה יהיו על היד תמיד.
עד כאן דברי הכלי יקר.
אומר הספר עברא דדשא {פרשת לך לך} – ויש להעמיק בזה עוד, דהא דנמנע אברהם אבינו ע"ה מלהנות מנכסיהם [של אנשי סדום], משום שלא רצה שיהיה לו שמץ נגיעה עם הרע, וחשש שאם יטול מרכושם של אנשי סדום, שהיו רעים וחטאים לה', עלול הוא להימשך ח"ו אחרי חלק הרע שבעניני עולם הזה, מכיון שגם הרכוש נשפע מבעליו, ועל כן נדר 'אם מחוט ועד שרוך נעל' כדי להיבדל לגמרי מסדום שהיה מקום עם תאוות מגונות.
ובכדי שיוכל כל אחד להפריש עצמו ולהיבדל מן הרע, וגם כשמוכרחים לעסוק בעניני עולם הזה וגשמיות, לא להימשך ולהיגרר אחרי החומריות וליטבע בו, אלא לעשות המוטל עליו עם לב טהור, צריכים סייעתא גדולה. ולזה נתן הקב"ה שתי מצוות אלו, ציצית ותפילין, שע"י מצוות אלו יוכלו זרעו להמשיך ללכת ולדבוק בדרכי אבינו אברהם, לא להימשך לגשמיות.
וזה גופא הוא השכר שנתן לו הקב"ה, שכח זו של פרישות והבדלה מעולם הזה, ימשיך לבניו ולזרעו אחריו עד עולם, שגם הם יוכלו לחיות בעולם הזה השפל, ולעשות רצון ה' גם בעוסקם בעניני גשמיות המוכרחים בלא להתגשם.
כי מצות ציצית מונעת עוון ומבטלת כח היצר כדאמרינן במנחות {מד.}, ואין הכוונה למניעה מחטא גרידא, אלא גם מסייעת לאדם לא להתגשם ולטבוע בחומריות, ועי"ז אין מגיע לידי ניסיון של חטא [ועי' שפת אמת (יוה"כ תרנ"ו) הטעם שביוה"כ לובשין טלית מצויצת כל היום, וכן מה שנוהגים ללבוש טלית מצויצת בשעת מילת התינוק, עי"ש].
וכן מצות תפילין מסייעת לאדם לשעבד תאוות ומחשבות לבו להקב"ה, כמו שכתב המחבר {או"ח סי' כה סעיף ה'} 'יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור וכו', וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו.
וזה הרמז שדייקא בתפילת שחרית מתעטפים בטלית ומניחים תפילין, כי 'שחרית' מרמז על ימי הנעורים וכמובא משמיה דהרה"ק מקאצק זי"ע {עי' פני מנחם פר' אח"ק עמ' קכט ואוצר דרשות ומאמרים ח"א דרוש ח' עמ' נב}, שאזי יש יותר רתיחת הדם והיצר מפעפע בו כארס, וצריכים הגנה זו של מצוות אלו ביתר שאת, ולכן בתפילת שחרית שתיקן אברהם אבינו אבי האומה הישראלית, מניחים טלית ותפילין, להורות ולרמז על הסיוע והכוח שניתן לנו בזכותו להתגבר על היצר.
אם ככה, הגענו לסיום הדברים – שימו לב עד כמה הם נפלאים:
אמרנו – התפילין מוקפות בספרה שבע – שבע כריחות על היד, ובתפילין של ראש ישנם שי"ן של ג' רגליים ושי"ן של ד' רגליים.
שאלנו – מה משמעות השי"נים הללו ?
אני רוצה לומר דבר נפלא ביותר, שרק יהודי גדול כמו ר' יעקב אבוחצירא זיע"א בספרו פיתוחי חותם {בראשית} יכל לומר אותו. פסוק, שאף אחד לא היה מעלה בדעתו, שנמצאים בו רמזים על התפילין:
אומרת התורה: {בראשית ד, כד} כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
שימו לב איזו גאונות !
אומרת הגמרא {מסכת סוכה נב, א} – דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצה"ר: הקב"ה קראו רע שנאמר {בראשית ח-כא} כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנאמר {דברים י-טז} ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנאמר {תהילים נא-יב} לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנאמר {משלי כה-כא} אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ישעיה קראו מכשול שנאמר {ישעיה נז-יד} סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן שנאמר {יחזקאל לו-כו} והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. יואל קראו צפוני שנאמר {יואל ב-כ} ואת הצפוני ארחיק מעליכם.
נשאלת השאלה – מה פירוש הדבר, שליצר הרע ישנם שבעה שמות ?
אומרים רבותינו – זה לא סתם ככה שיש לו שבעה שמות. שבעת השמות שיש לו, הם שבעה כוחות שבהם הוא מחטיא את האדם. זה לא סתם שמות כדי שיוכל לקבל איתם משכנתא ☺
כל שם, מאפיין דרך אחרת בעבודת היצר הרע. השבע זה התחתית וממנו מתחיל תהליך של תקומה, שנאמר {משלי כד, טז} כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.
אומרת הגמרא {מסכת קידושין ל, ב} – כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.
אם כן, הפתרון היחיד להתגבר על היצר הרע – אומר לנו הקב"ה: "רק תורה!!!"
שואל הפיתוחי חותם – אבל יש לנו רק חמשה חומשי תורה, בעוד שליצר הרע יש שבעה כוחות – אם ככה, איך נתגבר ???
אומרת הגמרא {מסכת שבת קטו, ב – קטז, א} – ת"ר {במדבר י-לה} ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה בתחילתה ובסופה כדי להבדילה מן הכתובים הסמוכים, לומר שאין זה מקומה שפרשה זו אינה מופיעה במקומה הנכון לפי סדר המאורעות. שכן הפסוקים הקודמים לפרשה זו עוסקים במסעות, ואילו פרשה זו עוסקת בענין חניית השבטים לדגליהם, המובא קודם. ר' אומר: לא מן השם הוא זה אין זה הטעם לסימניות הכתובות בתורה, שכן פרשה זו מופיעה במקומה הראוי, שהרי לפני כן התורה מתארת את המסע הראשון שנסעו עפ"י דגליהם "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה [נסתלק] הענן מעל משכן העדת. ויסעו ישראל למסעיהם ממדבר סיני …" אלא הטעם לסימניות הוא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו שלפרשה זו יש חשיבות של ספר בפני עצמו. כמאן אזלא כדעת מי מתאים הא מאמר זה דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן {משלי ט-א} חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה. כמאן כדעת מי נאמר דברים אלו ? כדעת רבי הסובר שפרשת "ויהי בנסע הארון …" כתובה במקומה אלא שהוא נחשב ספר בפני עצמו. לפי דבריו יוצא שבראשית, שמות, ויקרא ודברים הם ארבעה ספרים, וספר במדבר חלוק לשלשה ספרים נוספים – מתחילתו עד 'ויהי בנסע', פרשת 'ויהי בנסע' עצמה, ואחרי 'ויהי בנסע' עד סופו. נמצא שיש שבעה ספרים בתורה.
כותב הפיתוחי חותם – והנה התורה היא המתשת כחו של יצר הרע ומפלת אותו ארצה. וכל כחות אלה של יצר הרע יש בתורה כחות כנגדם המתשת אותם. כנגד הכח הנקרא 'רע' התורה נקראת 'טוב', שנאמר "כי לקח טוב". וכנגד כח הנקרא 'ערל', התורה נקראת 'מילה', שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם" ומילה ערלת הלב היא בתורה. וכנגד כח הנקרא 'טמא' התורה נקראת 'טהורה', שנאמר "יראת ה' טהורה". וכנגד הכח הנקרא 'צפוני' גם התורה נקראת מצפון ומטמון, שנאמר "בלבי צפנתי אמרתך" ונאמר "וכמטמונים תחפשוה". וכנגד הכח שנקרא 'אבן', התורה נקראת 'אבן', שנאמר "לוחות אבן". ועוד נקרא 'מים' והמים שוחקים את האבנים. וכנגד הכח שנקרא 'מכשול' התורה נקראת 'ישרה' ונקראת 'שלום'. וכנגד הכח הנקרא 'שונא' התורה נקראת 'אהובה'. נמצא הכחות שיש ליצר הרע – כנגדם יש כחות לתורה שבהם נכנע.
אם אלה הדברים, בואו נתחבר לפרשה בס"ד:
באו ישראל לפני הקב"ה ואמרו לו: "ריבונו של עולם, ציוית אותנו להגות בתורה יומם ולילה – אנחנו רוצים אבל לא יכולים – צריכים לעבוד !"
אמר להם הקב"ה: "תניחו תפילין ומעלה אני עליכם כאילו למדתם תורה, שנאמר {שמות יג, ט} וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ !"
אם ככה, אמרנו ששבעה שמות/כוחות יש ליצר הרע. בנוסף ישנם שבעה קוים בשי"ן של תפילין של ראש {ג' בצד אחד וד' בצד שני}. בתפילין של יד אין שי"ן על הבית, לכן כורכים על הזרוע שבע כריכות.
נשאלת השאלה – למה שמו דוקא את האות שי"ן בתפילין ולא את האות עי"ן – שיעשו עי"ן עם ג' ראשים וד' ראשים?
אומר הפיתוחי חותם – שי"ן בגימטריא = 300. יצ"ר בגימטריא = 300.
נשאלת השאלה – כמה שי"נים יש בסכ"ה ?
שלש – שתים בתפילין של ראש, ועוד אחד על היד {שבע כריכות} – ולמה צריך שלש ?!
אמרנו שישנם שבעה כוחות ליצר הרע, ואם כן, אנחנו צריכים שבע שי"נים ! – איפה יש לנו אותם ???
אומר הגר"א {ריש תהילים} – ישנם שלשה סוגים של יצר הרע, וכל אחד מהם מחולק לשבע, היינו בסכ"ה 21.
ממשיך הגר"א ואומר – שלשה ראשי מדות רעות הן: התאוני, והכעסני והליצני, וכולן שולטין ברשע. התאוני בימי הנעורים, והכעסני (היינו קנאת איש מרעהו ותאות הניצוח וההתנשאות) בימי העמידה, ואילו בזקנותו יושב את הלצים (דהיינו שגובר בו כח המינות והלעג לכל קדש). והם ג' קליפות חש"ך: חמור הכח התאוני, שור הכח הכעסני, וכלב הכח הליצני. והם כנגד ישמעאל עשו ועמלק.
אם כן, ברגע ששולטים על האדם שלשת הכוחות האלה – חמור, שור וכלב – הוא נמצא במצב של חש"ך ! הוא כולו נמצא תחת שליטת הסיטרא אחרא !
כדי לצאת מהמכה של הכעסני-התאוני-הליצני, צריכים להניח תפילין שהצבע שלהם הוא שחור, ויש עליהם שלש שי"נים – ש"ין אחת כנגד 'כעסני', שי"ן שניה כנגד 'תאוני', שי"ן שלישית כנגד 'ליצני'.
רבותי, כל זה כתוב, בפס' אחד שאמר דוד המלך:
כותב הספר דרשות בית ישי {דרוש לט"ו בשבט} – וזה שאמר הכתוב {תהילים א, א} "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים", בימי הנעורים [היצר התאוני] המכונים הליכה שהאדם הולך וגדל. "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד", בימי העמידה [היצר הכעסני]. "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", בימי הזקנה [היצר הליצני].
אומר דוד המלך – ישנה רק דרך אחת להתמודד מולם: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" !
אם אלה הדברים, נחזור כעת לדברי ר' יעקב אבוחצירא:
{בראשית ד, כד} "וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה".
נשאלת השאלה – מה פירוש 'שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה' ?
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ו, א} – א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק: מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר {ישעיה סב-ח} נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. בימינו זו תורה שנאמר {דברים לג-ב} מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עז לעמו יתן.
"עֹז" בגימטריא = 77.
גם התורה נקראת בשם "עֹז":
מספרת הגמרא {מסכת זבחים קטז, א} – שכשניתנה תורה לישראל היה קולו של הקב"ה הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהילים כט-ט} ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם?! אמר להם {תהילים כט-י} ה' למבול ישב אמר להם וישב ה' מלך לעולם. כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' {ישעיה סו-טז} כי הנה באש ה' נשפט. אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן מיד פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום.
אם כן יוצא, שעֹז זה תפילין ועֹז זה גם תורה !
יוצא, שבתורה יש לנו עֹז מושלם – שיש שבעים פנים לתורה ועוד שבע חומשים !
אבל בתפילין אין לנו עֹז מושלם, כי יש רק שתי שביעיות – משתי שי"נים בראש {3+4} ועוד שבע כריכות ביד. לכן אומרים לנו חז"ל – אתה רוצה להינצל מהיצר הרע ?! ישנה רק דרך אחת – תורה !
כותב הפיתוחי חותם – וזהו כוונת הפסוק: {בראשית ד, כד} כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה – האדם הזה שזכה בשתי תורות ומודה ומשבח להקב"ה שנצח להיצר הרע וזכה בתורה לשמה, בא לומר, שאל יקשה בעיניך, שהרי יצר הרע יש לו שבעה כחות, ואם נצחו אדם בכח אחד – עדין יקום עליו בששה כחות. לזה אמר "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן" – שהוא יצר הרע קִנָּא דמסאבותא, וְלֶמֶך, שהוא מלך, שזכה לשתי תורות, יש לו שבעים ושבעה כחות.
אם ככה, למדנו מה כוחה של מצות התפילין. כל אחד צריך להתעורר בה. בדר"כ נוהגים כולם לבדוק את התפילין בחודש אלול. כעת אמצע החורף – אף אחד לא לחוץ ☺
ישנם אנשים שיכולים להניח תפילין במשך חמישים שנה. אבל בשמים יחשבו כְ – "קרקפתא דלא מנח תפלין" – הוא מניח תפילין. אבל התפילין לא כשרות !!!
לפני כמה שנים, ראיתי אחד עם הונדה חדשה מחנה את הרכב שלו. הוא פותח את החלון ושואל: "סליחה, איפה יש כאן מנין ?"
"הגעת אל היעד", אמרתי לו ☺
הוא החנה את הרכב, והוציא ארגז מלא ממתקים וכו'.
שאלתי אותו: "מה קרה, על מה המסיבה ?"
"היום זה היארצייט של אבא שלי"
הוא נכנס לבית הכנסת, והתחיל לסדר את הממתקים על השולחן – ברוך ה', עשה 'שולחן עורך' ☺
הוא הוציא את התפילין – ברוך ה' היו בהם את כל הצורות שבעולם – חוץ מריבוע 😐 וכך גם הצבע של הרצועות – חוץ משחור היו כל צבעי טמבור ☺
אמרתי לו: "אדוני … מה זה … התפילין האלה ?"
"אהה, אלו התפילין של אבא שלי ע"ה", אמר לי.
תוך כדי דיבור, השתחררו לו התותבות 😐
שאלתי אותו: "תגיד, גם השיניים של אבא שלך ז"ל???" ☺
"חס וחלילה!"
אמרתי לו: "למה השיניים שלך והתפילין של אבא שלך ?! תלך עם השיניים של אבא שלך ותיקנה תפילין חדשות !" ☺
אם כן רבותי, אל תתעצלו בבדיקת התפילין – לכו ותבדקו !
נמצאים בחודש שבט – ר"ת – שנתבשר בשורות טובות – ויהי רצון שלכולנו יהיה רק טוב, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן ואמן !!!