בס"ד
פרשת שמות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שמות. עוסקת הפרשה בתחילת גלות מצרים, כפי שהרמב"ן כותב בתחילת החומש, שהחומש הזה הוא חומש הגלות והגאולה ממנו.
ידוע לכולם שענין גלות מצרים ויציאת מצרים, הוא אחד היסודות העיקריים שבאמונה.
כותב הטור {הלכות סוכה, ס' תרכ"ה} – תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכוח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים.
כותב הסבא מקלם {חכמה ומוסר חלק ב', מאמר קכ"ה} – אם אתה רואה שחייבה התורה לזכור את יציאת מצרים תדיר (אחד מששת הזכירות שמזכירים בכל יום: קריאת שמע – שחרית/ערבית, הנחת תפילין, ציצית, מזוזה, שבת = זכר ליציאת מצרים) הרי זה משום שהלקחים שנלמדים מיציאת מצרים, נחוצים לאדם כמו אוויר לנשימה. כשם שאי אפשר בלי אויר, כך אי אפשר בלי לימוד הלקחים מיציאת מצרים. ולא סתם אנחנו אומרים בכל ליל הסדר 'בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, משום שבכל דור ודור לכל אדם ואדם, יש מענה לכל בעיה ביציאת מצרים. ובהגדה של פסח אומרים 'וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח '. נהגו לומר בקלם 'הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח' – האדם המספר משתבח.
התורה מקדישה ד' פרשיות לנושא שעבוד מצרים והיציאה ממנו, כולל קריעת ים סוף (פרשת שמות, וארא, בא, בשלח) .
היינו היום רוצים לעסוק בנק' אחת בפרשה, מתוך הרבה נק'. אבל תחילה, נקדים כמה הקדמות :
אומרת התורה {ב, א} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: {ב} וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
שואל המהר"ל {גור אריה} – מפני מה מעלימה התורה את שמות ההורים של משה רבינו ?
ידוע לכולם, שהחל מפרשת שמות ועד סוף התורה כולה, כמעט בכל פרשה מזכירה התורה את משה רבינו.
כותב רש"י – כי טוב הוא. כשנלד נתמלא הבית כלו אורה.
מאיפה לומדים את זה ?
מדברי הגמרא {מסכת סוטה יב, א} – {שמות ב-ב} ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר"מ אומר טוב שמו ר' יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם {בראשית א-ד} וירא אלהים את האור כי טוב.
נשאלת השאלה – כשנולדו האבות קדושים, ויוסף הצדיק לא כתיב 'נתמלא הבית אורה' , גם כשנולד גד מהול, לא כתיב שהבית נתמלא אורה. למה דוקא כשמשה רבינו נולד, נאמר שהבית התמלא אורה ?
אומר המהר"ל את הבסיס והיסוד, שממנו אנחנו רוצים להסיק מסקנה :
אומר המהר"ל {גבורות ה', פרק יז} – ומדריגת משה שהיה נבדל לגמרי מן הגשמיות עד שהיה לו מעלה נבדלת לגמרי , שהרי כשנולד נתמלא הבית אורה והאור מורה על דבר נבדל מן הגשם. וזה ידוע כי אין באור דבר גשמי מורגש, לפיכך נקרא השם יתברך בשם אור כדכתיב 'ה' אורי וישעי'. ולפיכך נתמלא כל הבית אורה.
אומר המהרש"א {מסכת סוטה יב} – ומפני מה נתמלא הבית אורה ? הוא חידוש נפלא בהוראה על שעתיד לדבר עם השכינה פה אל פה שע"י זה יקרן אור פניו.
{ב, ו} וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.
כותב רש"י – ותפתח ותראהו. את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה.
כותב האור החיים הקדוש {מחזה הסנה ג, ד} – ויאמר הנני. לא כשמואל שלא הכיר הקורא (ש"א ג')*, כי משה נביא היה בטרם יצא מבטן אמו והכיר הקורא.
אעפ"י שאומר המדרש {שמות רבה , פרשה ג, אות א} – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בַּר נְחֶמְיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה טִירוֹן הָיָה משֶׁה לַנְּבוּאָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִגְלָה אֲנִי עָלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל אֲנִי מְבַעֲתוֹ, בְּקוֹל נָמוּךְ בּוֹסֵר הוּא עַל הַנְּבוּאָה, מֶה עָשָׂה נִגְלָה עָלָיו בְּקוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו, אָמַר משֶׁה הִנֵּנִי, מָה אַבָּא מְבַקֵּשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי אָבִיךָ אֶלָּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, בְּפִתּוּי בָּאתִי אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּתְיָרֵא, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
בכל אופן אלו דברי האור החיים הקדוש, שמשה רבינו היה כבר נביא עוד ברחם אמו.
אומר המשך חכמה {הקדמה לחומש שמות. פרשת יתרו} – משה רבינו הגיע לפסגה, ששום אדם אינו יכל להגיע אליה בבריאה . אין יצירה כזאת ולא תהיה יצירה כזאת כמשה רבינו. הוא נולד נטול חומריות, נטול תאוות וחי חיי מלאך בעולם הזה.
כותב המשך חכמה {פרשת יתרו} – {שמות כ, יח} וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים. איתא בחז"ל {מכילתא} : שנכנס משה לפנים משלש מחיצות – חושך, ענן וערפל. חושך בחוץ, ענן מבפנים ערפל לפני ולפנים אין נברא בעל גוף חומרי, שיכל להגיע למצב הזה. והנה, מעלתו של משה רבינו כ"כ גבוהה, עד שכל הנביאים הסתכלו באספקלריה שאיננה מאירה ומשה רבינו הסתכל באספקלריה המאירה.
כל הנביאים שדיברו עם הקב"ה, ראו אותו במראה של מעין זכוכית חלב – אתה רואה דמות מהעבר השני, אבל אתה לא מבחין מי נמצא שם. זה נקרא אספקלריה שאיננה מאירה.
לעומת זאת, משה רבינו ראה באספקלריה המאירה – בחלון שקוף.
כותב הרמב"ם {הלכות יסודי התורה, פרק ז, הלכה ו} – וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאַת משֶׁה לִשְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים. שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְנַבֵּא וְהוּא עֵר וְעוֹמֵד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז-פט) 'וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו'. כָּל הַנְּבִיאִים עַל יְדֵי מַלְאָךְ. לְפִיכָךְ רוֹאִים מַה שֶּׁהֵם רוֹאִים בְּמָשָׁל וְחִידָה. משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב-ח) 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ'. וְנֶאֱמַר (שמות לג-יא) 'וּדְבַר ה' אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים'. וְנֶאֱמַר (במדבר יב-ח) 'וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט' כְּלוֹמַר שֶׁאֵין שָׁם מָשָׁל אֶלָּא רוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ בְּלֹא חִידָה וּבְלֹא מָשָׁל. הוּא שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה עָלָיו (במדבר יב-ח) 'בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת' שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא בְּחִידָה אֶלָּא בְּמַרְאֶה שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. כָּל הַנְּבִיאִים יְרֵאִים וְנִבְהָלִים וּמִתְמוֹגְגִין וּמשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן הוּא, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (שמות לג-יא) 'כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ', כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאֵין אָדָם נִבְהָל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ כָּךְ הָיָה כֹּחַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְהָבִין דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְהוּא עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ שָׁלֵם. כָּל הַנְּבִיאִים אֵין מִתְנַבְּאִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ. משֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבַשְׁתּוֹ וּנְבוּאָה שׁוֹרָה עָלָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּלְהִזְדַּמֵּן לָהּ שֶׁהֲרֵי הוּא מְכֻוָּן וּמְזֻמָּן וְעוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. לְפִיכָךְ מִתְנַבֵּא בְּכָל עֵת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט-ח) 'עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם'. וּבָזֶה הִבְטִיחוֹ הָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (גמרא יבמות סב-א) 'לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי'. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים כְּשֶׁהַנְּבוּאָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהֶם חוֹזְרִים לְאָהֳלָם שֶׁהוּא צָרְכֵי הַגּוּף כֻּלָּם כִּשְׁאָר הָעָם. לְפִיכָךְ אֵין פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶם. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא חָזַר לְאָהֳלוֹ הָרִאשׁוֹן לְפִיכָךְ פֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה לְעוֹלָם וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ וְנִקְשְׁרָה דַּעְתּוֹ לְצוּר הָעוֹלָמִים וְלֹא נִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו הַהוֹד לְעוֹלָם וְקָרַן עוֹר פָּנָיו וְנִתְקַדֵּשׁ כְּמַלְאָכִים.
עפ"י הדברים שהבאנו, משה רבינו הגיע לשיא הדרגה שבן תמותה יכל להגיע. אין מעלה כזאת, לא יכולה להיות מעלה כזאת, ומראשית הבריאה ייעד אותו הקב"ה להיות מקבל התורה, כדי למסור אותה לעם ישראל.
כותב התנא דבי אליהו רבה – חייב אדם לומר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב.
נשאלת השאלה – למה לא נאמר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק יעקב ומשה' ?
התשובה פשוטה מאוד – משום שלעולם לא תוכל להגיע לדרגתו של משה.
אעפ"י שכותב הרמב"ם {הלכות תשובה, פרק ה, הלכה ב} – כָּל אָדָם רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם אוֹ חָכָם אוֹ [א] סָכָל אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי אוֹ כִּילַי אוֹ שׁוּעַ וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת.
אומר החפץ חיים – אדם יכל להגיע לדרגתו של משה במיצוי כוחותיו, כמו שמשה הגיע למיצוי הכוחות שלו. אבל אל תדמיין לעצמך, שתוכל להיות כמו משה רבינו. אין ולא היה ולא יהיה אדם כמו משה רבינו.
הפלא הגדול הוא, איך משה רבינו אכל, הרי הוא היה נטול תאוות לגמרי ?!
כותב ר' אייזיק שר – כל החיבור של משה רבינו לציפורה, לא היה דבר טבעי.
במעמד הסנה, אמר לו הקב"ה {ג, ה} שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא.
אומר הזוהר הקדוש {שמות, רכ"א ע"ב} – רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (שמות ג) אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, דְּפָרִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְאִתְּתֵיהּ תיפרד מציפורה אשתך, בְּגִין לְאִתְדַּבְּקָא בִּשְׁכִינְתָּא.
אומר המהר"ל – אם ככה, תבין דבר נפלא. למשה רבינו לא היה שום קשר, לשום נברא , כאן בעולם הזה. אם התורה היתה מזכירה את שמות הוריו בלידתו, היינו מייחסים למשה את כוחותיו בגלל הוריו.
כמו שאנחנו אומרים, שבן נולד בבית מסוים, האבא העניק לו ככה וככה, והאמא העניקה לו ככה ככה.
אומר המהר"ל – אצל משה רבינו הדבר הוא אחרת. אין לו שום קשר להורים. אעפ"י שאין לך בית טוב יותר שמשה רבינו יוולד בו, מביתם של עמרם ויוכבד . למה ?
כי אומרת הגמרא {מסכת ב"ב יז, א} – תנו רבנן ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד.
על יוכבד אמו נאמר שהיתה יראת שמים, שנאמר {א, כא} וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.
לכן, אם אנחנו מחפשים באיזה בית משה רבינו צריך להיוולד, זה הבית הטוב ביותר עבורו !
למשה רבינו אין שום דבר שצריך ייחוס. הוא מנותק מכל דבר חומרי. משה רבינו זו בריאה מיוחדת מששת ימי בראשית.
הדבר היחיד ששייך אצל משה רבינו, שאת זה התורה כן מדגישה "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" – משה רבינו היה חייב להיוולד בשבט לוי. למה ?
אומר הספר עמודי הוד – תכונת המנהיג מחייבת לעשות משפט וצדק. מנהיג לא מסוגל לראות עוולה. חוץ מזה, למנהיג אכפת אם קורה משהו לעם שלו. זו התכונה של שבט לוי.
משה רבינו מברך את שבט לוי {דברים לג, י} יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל – לשבט לוי ישנם יכולות להעמיד משפט.
באה התורה ומביאה ג' סיפורים על משה רבינו :
ביום הראשון הוא יוצא, ורואה איש מצרי מכה איש עברי, שנאמר {ב, א} וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
ביום השני שהוא יוצא, הוא רואה איש עברי מכה איש עברי, שנאמר {ב, יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
ביום השלישי שהוא יוצא, הוא רואה גוים מכים גויות, שנאמר {יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.
נשאלת השאלה – בשביל מה התורה מביאה לנו את שלושת הדוגמאות האלה ?
כותב הספר תולדות יצחק, לר' יצחק קרו {פרשת שמות, לה} – ויפן כה וכה. סיפרה התורה ג' מעשיות בענייניו. אחד וירא איש מצרי ויך את המצרי . שני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. שלישי ולכהן מדין ז' בנות להודיע שמשה היה דיין בטבע ובעל משפט שלא די המצרי שהכה לישראל שהרגו, אבל גם ישראל עם ישראל שהיו מריבין שלא הכריח לו יהדות שהאחד ישראל והאחד מצרי. אבל עם היות ששניהם ישראלים, אמר לרשע למה תכה, ולא די אלו שהם בני ישראל אבל עם היות ששתי כתות גוים היה בעיניו העוול שעושה זה לזה רע ויקם משה ויושיען.
יוצא, שמשה רבינו לא היה מסוגל לראות עוולה. זו תכונה של מנהיג !
נשאלת השאלה – מאיפה יונקים את התכונה הזאת ?
אומר הספר עמודי הוד – את זה יונקים משבט לוי, שנאמר {דברים לג, י} יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל.
אומרת התורה בפרשת שופטים {טז, יח} שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ .
נשאלת השאלה – למה נאמר תִּתֶּן לְךָ ולא תִּתֶּן לכם ?
הכוונה היא למשה רבינו. תִּתֶּן לְךָ – אתה משה רבינו, שמסרת את נפשך עבור זה תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
עד כאן דברי הספר עמודי הוד, בביאור דברי המהר"ל.
אם ככה, בואו נסכם את הדברים שאמרנו עד עכשיו, כדי שנוכל להתקדם :
משה רבינו הגיע למדרגה הגבוהה ביותר, מבחינת הקירבה לקב"ה.
משה רבינו, כלשונו של המשך חכמה, הגיע למדרגת מלאך בעולם הזה. אין לו שום קשר אל החומר.
בפרשת וזאת הברכה, מקבל משה רבינו את התואר {לג, א} אִישׁ הָאֱלֹהִים.
אומרים חז"ל במדרש {דברים רבה, פרשה י"א, אות ד} – מַהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אָמַר רַב אָבִין מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה אִישׁ, מֵחֶצְיוֹ וּלְמַעְלָה הָאֱלֹהִים.
לאחר ההקדמה הזאת בע"ה, נוכל לנסות ולהבין מה הולך כאן בפרשה :
אומרת התורה {ג, א} וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל … {ז} וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: {ח} וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: {ט} וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם: {י} וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: {יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
אומר רש"י – מי אנכי. מה אני חשוב לדבר עם המלכים: וכי אוציא את בני ישראל. ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים מה פתאום שתוציא אותם לפני הזמן ?!
שאלה ראשונה שכל אחד שואל את עצמו – משה רבינו הרי נבדל מן החומר, כלומר הוא כמו מלאך. אין לו שום רצונות עצמיים. בן אדם חומרי יכל להגיד אם זה מתאים או לא. האם שמענו פעם שמיכאל או גבריאל סירבו לציווי ה' ?! מלאך הוא שליח ה', מה שהקב"ה אומר לו לעשות הוא עושה !
שאלה נוספת – מה אכפת למשה רבינו, שהקב"ה יוציא את עם ישראל לפני הזמן ?!
הבית הלוי מוסיף ושואל – ומה החיבור של שתי השאלות האלה ? מה מונח כאן ?
את השאלה הזאת תמצאו באלשיך הקדוש, בפרשת השבוע. והוא מסביר את השאלה עפ"י מדרשי חז"ל :
שואל האלשיך הקדוש – {יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. הלא כמו זר נחשב ? ימאן בשליחות מי שאמר והיה העולם חלילה ? ומה גם והרי כבר נאמר האיש משה ענו מאוד :
נדלג לקטע השני בדברי האלשיך – והנה אמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה. איזה מין שאלה זו ?!
אמר לו משה רבינו – ריבונו של עולם, אתה הרי אמרת ליעקב שפחד לרדת למצרים {מו, ד} אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה. הבטחת ליעקב שתרד איתו וגם תעלה אותו. לי, לא קוראים אָנֹכִי. אָנֹכִי, פירוש הדבר שהקב"ה יורד . אם הבטחת ליעקב אבינו שאתה יורד ומוציא את בניך, מה פתאום אתה שולח אותי ?!
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה ג, אות ד} – וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ, וּפָסַק לִתֵּן לָהּ מְדִינָה וְשִׁפְחָה אַחַת מַטְרוֹנִית שפחה שהיא נסיכה, וְנָתַן לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, אָמַר לוֹ חֲתָנוֹ לֹא שִׁפְחָה מַטְרוֹנִית פָּסַקְתָּ לִתֵּן לִי אמרת לי שתיתן לי שפחה נסיכה, מה אתה נותן ל שפחה כושית ?! כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לוֹ: (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, לֹא אָנֹכִי הוּא שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה לי לא קוראים 'אנכי', אני משה רבינו. הבטחת מטרונית – שאתה תרד, ושלחת שפחה כושית.
זה לא שמשה רבינו מסרב ללכת, אלא הוא אומר לו "ריבונו של עולם, אני אלך, אבל זה נגד ההבטחה שהבטחת ליעקב אבינו".
שאלה נוספת, מופיעה במדרש {שמות רבה, פרשה ג, אות ד} – מִי אָנֹכִי, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אוֹמֵר לִי: לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל אני בסכ"ה רועה צאן, אין לי את הניסיון להוציא עם שלם ! הֵיכָן אֲנִי מַשְׁכִּים בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה, מִנַּיִן לִי לְסַפֵּק בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כַּמָּה חַיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי מְזוֹנוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְהַחַיּוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, וְהֵיכָן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה, בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ז): הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.
שאלה נוספת, אומר האלשיך – אמר משה רבינו "ריבונו של עולם, אתה אומר לי ללכת אני הולך, אבל תדע לך, אתה שולח אותי להתאבדות – אני מבוקש מספר אחד במצרים ! על כל אנטנה יש את התמונה שלי" ☺
שאלה נוספת – אומר לו משה רבינו "ריבונו של עולם, למה אתה מוציא אותם לפני הזמן ?! הכנסת אותם למצרים קדושים וטהורים, אתה מוציא אותם עובדי ע"ז ?! מה התועלת בזה ?
אומר האלשיך הקדוש – ענה לו הקב"ה תשובות בשני שלבים. על שלושת השאלות הראשונות, ענה לו הקב"ה תשובה אחת שענתה על שלושתן. על השאלה הרביעית, ענה לו הקב"ה תשובה בפני עצמה :
אמר לו הקב"ה – אמרת משה, שהבטחתי ליעקב {בראשית מו, ד} אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה . אין לך מה לדאוג, אני ארד איתך למצרים וגם אעלה איתך בחזרה.
אמרת גם שאין לך ניסיון להוציא עם שלם ?! אין לך מה לדאוג אני אהיה איתך. אני אנהל את הכל.
אמרת גם, שאתה מבוקש מספר אחד במצרים ? אין לך מה לדאוג, אני איתך !
ועל מה ששאלת, מה פתאום אני מוציא אותם לפני הזמן, הם עובדי ע"ז ? כל הענין שהם 'עובדים ע"ז' זה רק כלפי חוץ ולא כלפי פנים, ראיה לכך שבעוד חמישים יום מיציאת מצרים {ג, יב} תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה – יקבלו את התורה על הר סיני.
עד כאן שאלותיו של משה, עם תשובותיו של הקב"ה.
משה רבינו מוכן ללכת, אבל יש לו שאלה נוספת – ריבונו של עולם, אני אבוא לעם ישראל … {א, ג} וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': {ב} וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: {ג} וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: {ד} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: {ה} לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: {ו} וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג: {ז} וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ: {ח} וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן: {ט} וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת … ואם גם אז הם לא יאמינו לי ?!
{ג, טו} וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר: {טז} לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר אתן לך את הקוד לגאולה פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם הם ילכו לסרח בת אשר שתאשר להם את זה, ותצאו ממצרים .
מגיעה השאלה האחרונה, שעליה היינו רוצים לעמוד :
אומרת התורה {ד, י} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.
אומר רש"י – גם מתמול וגו' . למדנו שכל שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה, שלא היה רוצה לטל גדלה על אהרן אחיו שהיה גדול המנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב, כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן. וכן ביחזקאל (כ, ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו' , (שם ז) ואמר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה.
נשאלת השאלה – אחרי שבעה ימים שמנסה לשכנע אותו הקב"ה ללכת ולגאול את ישראל, נזכר משה לומר לו "רגע, ריבונו של עולם, אני גם מגמגם איך אדבר עם פרעה ?!"
עכשיו נזכרת שאתה מגמגם ?! הקב"ה הרי יודע את זה, למה אתה צריך לעדכן אותו בזה ? הרי הוא גם גרם לך לקחת את הגחלים ולהכניס אותם לתוך פיך . מה מונח כאן ?
יש כאן שלושה מהלכים, אבל נאמר רק שנים מהם :
המהלך הראשון מופיע בכתבי הסבא מקלם {חכמה ומוסר, חלק ב', מאמר רל"ז} :
שואל הסבא מקלם – מדוע בתחילה אמר משה רק מי אנכי, ואח"כ הרחיב דבריו ואמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי ?
ומסביר – כי בתחלה חשב משה שהצווי היה ללכת למצרים ולהוציא את ישראל בעל כרחם, ולא יצטרך לרצות את פרעה ולשכנעו לשלוח את האומה ממצרים. לאחר שה' הבהיר את כוונתו והיא לאסוף את זקני ישראל וללכת יחד אתו לפרעה ולומר לו "נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר" {שמות ג, יח} הבין משה שיש צורך להרחיב דברים כדי לשכנע את פרעה, לכן אמר שהוא כבד פה וכבד לשון ואיננו מתאים לתפקיד זה.
הטעם לכך כי יש שני סוגי מוכיחים. או שהמוכיח אהוב ומכובד ואז שומעים בקולו גם אם איננו בעל לשון למודים, או בעל לשון צחה ויודע להטעים את הדברים ואף הוא דבריו תקבלו גם אם איננו אדם נכבד. משה ברוב ענותנותו אמר כי הוא לא חשוב לבוא לפרעה ולשכנעו לשלח את ישראל "מי אנכי כי אלך אל פרעה". מסביר רש"י: מי אני חשוב לדבר עם המלכים. משה ממשיך ואומר אם אינני חשוב הרי פרעה לא ישמע לי ואם ארצה שישמע צריך אני להיות אדם בעל לשון למודים (סוג שני של מוכיח) והרי אני כבד פה וכבד לשון אם כן יש בי שני סוגי החסרונות כיצד, אם כן, אלך לפרעה ואשכנע אותו להוציא את ישראל ממצרים ? על דברים אלה אמר לו ה' אמנם צודק אתה בדבריך אך מי שם פה לאדם ? כל רצוני להראות לכל כי כח השפעתך אינו נובע מזה שיש לך לשון למודים אלא מפני שאני רוצה שתצליח "הלא אנכי ה'" (שמות ד, יא) נגד הטבע וההגיון.
שואל הנצי"ב, בפרושו העמק דבר – מאחר וה' אומר בפרוש למשה שיהיה עמו וישים דבריו בפיו מדוע ממשיך לומר 'שלח נא ביד תשלח', הרי צריך היה לצאת מיד לדרך ?
מסביר הנצי"ב – טענת משה היתה שאם ילך בשליחות ה' למרות היותו כבד פה הרי צריך הקב"ה לשדד לו את מערכת הטבע בכל רגע שיצטרך וכיצד יוכל להטריח את הקב"ה כל רגע שיפתח את פיו של משה ויצוק לתוכו מנה גדושה של לשון למודים ? לכן אמר 'שלח נא ביד תשלח' הכונה לאהרון והרי אהרון היה אוהב שלום ורודף שלום , אדם כזה נחון בכושר שכנוע. (בפרט להשכין שלום בין אנשי דור דעה שהיו במעמד הר סיני) לכן תשלח אותו לכתחילה למצרים ולא אצטרך להטריח כביכל את השכינה בכל רגע שיעשה לי נס.
עד כאן הדברים הנפלאים של הסבא מקלם והנצי"ב מוולוז'ין.
באים האלשיך הקדוש והמלבי"ם, והולכים במהלך נפלא שעליהם נרצה בע"ה לעמוד ומהם לבסס את השיחה :
שואל האלשיך הקדוש – אם משה רבינו רוצה לומר לקב"ה שהוא מגמגם, למה הוא צריך להאריך בשיחה ולומר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ" ?!
שאלה נוספת – למה משה רבינו שינה מהוויה לאדנות, שנאמר {י} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ- ה בִּי אֲ-דֹ-נָ-י ?
לפני שנביא את תשובתו של האלשיך הקדוש, נקדים הקדמה כדי שדבריו יהיו מובנים יותר :
אומרת הגמרא {מסכת קידושין כג, ב} – דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו האם הכהנים הם שליחים שלנו, או שליחים של הקב"ה ?
פוסקת הגמרא שהכהנים שלוחי דרחמנא – שליחים של הקב"ה.
אומרת הגמרא {מסכת שבת צב, ב} – אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. {לומדת הגמרא את זה ממשה רבינו שכיסה את היריעות שהיו י' אמה. היה לו כוח משום שהעמיד את קרשי המשכן. ועשיר מפסולתן של לוחות. חכם שידע את כל התורה כולה}
שואל הר"ן {דרוש ה'} – בשביל מה צריך שהשכינה תשרה על גבור ועשיר ובעל קומה ?
למה צריך להיות בעל קומה, הרי הר סיני היה נמוך, וקיבלו עליו את התורה. השכינה שרתה גם בסנה, שהוא שיח קוצני.
עוד, למה צריך להיות עשיר, השכינה יכולה לשרות גם באדם עני מרוד ?
אומר הר"ן – גבור ועשיר ובעל קומה אלו הדברים שמביאים את השראת השכינה. כי אדם שהוא נביא ומנהיג את האומה , מייצג את הקב"ה.
כשבן אדם רואה אדם בעל צורה, הוא מתייחס אליו בצורה אחרת לגמרי . זו מציאות, שעיני האדם משפיעות על הלב.
בע"ה נלמד בפרשת אמור, שישנם מומים שפוסלים לכהונה . אם יש כהן ת"ח שדבוק בקב"ה 20 שעות ביום אבל מחוסר איבר, ויש לך כהן פשוט שדבוק רק שעתיים ביום בקב"ה, אבל בריא ושלם .
נשאלת השאלה – איזה כהן עדיף ?
אומרים חז"ל – הכהן הפשוט והשלם.
אבל הוא דבוק בקב"ה 20 שעות ביום ?!
התשובה היא – הוא שלוחי דרחמנא . הוא צריך להיות אישיות שנראית טוב, שלא יהיו בו חסרונות !
אומרת הגמרא {מסכת יומא יח, א} – והתניא {ויקרא כא-י} והכהן הגדול מאחיו במה הוא יותר גדול ?! שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר.
מה זה קשור לכהן גדול ?!
התשובה היא – הוא שלוחי דרחמנא. הוא צריך להיראות טוב, הוא מייצג את המלך !
להבדיל, לא יתכן שבפתח שגרירות של מדינה מסוימת יהיו קוצים. השגרירות במדינה זרה צריכה להיראות יפה, כי היא מייצגת את המדינה.
אם אלה הדברים רבותי, נוכל להבין עכשיו את דברי האלשיך הקדוש :
אומר האלשיך הקדוש – אמר משה רבינו לקב"ה "ריבונו של עולם, אם אני שליח שלך, איך אני בתור כבד פה וכבד לשון יכל לבוא ולהופיע בפני פרעה ?! מה הוא יגיד ?! דע לך, שאם אני הולך לפרעה, לא רק שזה זלזול בו, שאמרת לנהוג בו כבוד, אלא זה זלזול גם בך ! זה חילול ה' !
עכשיו תבין מה הקל וחומר – {ד, י} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי אני יודע ריבונו של עולם שהשרת בי את השכינה. קיבלתי על עצמי את השליחות, אני מוכן ללכת. קמתי בבוקר ביום הראשון, אמרתי לעצמי "בטח אומר עכשיו 'מודה אני לפניך' ברציפות. אבל לא, עדיין מגמגם. אמרתי לעצמי "רגע, אולי עדיין לא קיבלתי את השליחות" .
קמתי ביום השני, אמרתי אולי היום לא אגמגם. לא, עדיין מגמגם … ביום השלישי עדיין מגמגם … וגם ביום הרביעי, זה שנאמר גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי .
אומר האלשיך הקדוש – חיכה משה רבינו שבוע ימים שירפא הקב"ה את לשונו, כדי שלא יגרם חילול ה' מזה.
אמר משה רבינו {יג} וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח – תישלח את אהרון אחי. הוא לא מגמגם. אצלו לא יהיה חילול ה'.
עד כאן דברי האלשיך הקדוש.
שואל המלבי"ם – אם בכהנים לא מאפשר הקב"ה מומים, למה אצל משה רבינו אפשר הקב"ה מומים ? למה הוא לא ריפא אותו ?
אומר המלבי"ם – {ד, יא} וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'. אמר הקב"ה : תבין משה, מאז בריאת העולם האנשים שומעים, רואים ומדברים. כל מי שלא שומע, לא רואה ולא מדבר, זה משום שלקחתי לו את הכח לשמוע, ואת הכוח לדבר ואת הכוח לראות.
למה לקחתי לו את זה ?! כי מצאתי שהאדם הזה לא יכל להיות שומע, ולא יכל להיות רואה וגם לא מדבר.
אמר לו הקב"ה : משה, משה אתה כבר 77 שנים מגמגם . הרי בגיל 3 עוד דיברת, שהורדת את הכתר מעל ראשו של פרעה. אבל מה עשיתי כדי שתהיה כבד פה וכבד לשון ?!
רצו איצטגנני פרעה להרוג אותך, כי הורדת את הכתר מראשו של פרעה ושמת על ראשך . נתתי עצה בלבם שיאמרו שיביאו שתי צלחות – אחת עם מטבעות ואחת עם גחלים. באת לקחת את המטבעות של הזהב, בא מלאך והסית לך את היד לגחלים . מה עושה בן אדם שיש לו ביד גחלים ?! זורק את זה מיד ! אבל אני גרמתי לך להכניס את זה לפה, כדי שתישאר בחיים.
ולמה גרם הקב"ה שיכנסו הגחלים בפיו של משה ???
אומר הש"ך על התורה – כי בשעה שהוליכה בתיה בת פרעה את משה רבינו אצל כל המיניקות המצריות, הוא לא הסכים לינוק מאף אחת מהן, אבל בכל זאת נכנס לפיו חלב מצרי. אמר הקב"ה: פה שעתיד לדבר עם השכינה, צריך לעבור 'הגעלה' – לוקחים גחלים ושמים בתוך הפה, כדי שהפה יהיה מוכן לדבר עם השכינה.
נשאלת השאלה – בשביל מה רצה הקב"ה שמשה יהיה כבד פה וכבד לשון ?
אומר המלבי"ם – רצה הקב"ה שמשה ילך לפרעה מגמגם. אבל כשהוא יעמוד מול פרעה, לא משה ידבר, אלא שכינה מדברת מתוך גרונו ! הקב"ה ידבר ולא משה רבינו !
כותב המלבי"ם – כדי שידעו כולם שמה שהצליח משה רבינו בשליחותו אל פרעה ואל ישראל, לא היה משום שהיה משה בעל לשון ומשך לב מלך ושרים ולב בני עמו בכוח דיבורו וצחות לשונו.
אומר לנו המלבי"ם, שאם משה היה יודע לדבר, היו אומרים שהוא נכנס לפרעה ושכנע אותו שיש 'מזרח תיכון חדש' – "תשמע, עבדים זה כבר לא אקטואלי !" . ואז מה היו אומרים כולם ?
"משה רבינו הוציא את עם ישראל ממצרים".
אמר הקב"ה – ואני הרי הבטחתי ליעקב {מו, ד} אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה – הבטחתי שאני גם יורד וגם מוציא !
איך אני מוציא אותם ממצרים ?!
אתה משה רבינו לא יודע לדבר, תיכנס עם שפה עילגת . וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה שכינה מדברת מתוך גרונך והיא המעלה את עם ישראל מארץ מצרים.
אומר המלבי"ם – בזה שאמר משה רבינו "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" הפסדנו שמשה רבינו מדבר עכשיו עם אהרון, ואהרון מדבר אל פרעה.
כל מה ששאל משה רבינו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" – הבטחת 'אָנֹכִי' איפה הוא ?!
אמר לו הקב"ה – אם לא היית שואל את זה, זה היה יוצא מפיך. אבל לאחר ששאלת, ה- אָנֹכִי עובר ממך לאהרון ומאהרון לפרעה.
אומר המלבי"ם – בואו תראו מה הפסדנו :
במעמד הר סיני, בשעה שעם ישראל פחדו לשמוע את קולו של הקב"ה, נאמר {ט, כז} דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת .
אומרים חז"ל – אם היינו שומעים את עשרת הדיברות מפי הקב"ה, היינו לומדים תורה ולא שוכחים !
אמר הקב"ה למשה – אם שכינה היתה מדברת מתוך גרונך, היינו נכנסים ל – אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, כי אני הייתי מדבר ישירות מפיך אל פרעה !
עכשיו זה כבר עובר 'צינון' – ממשה לאהרון ומאהרון לפרעה. זו כבר דרגת גאולה נמוכה יותר.
אם ככה, בואו נסכם את הדברים שאמרנו :
משה רבינו ניבדל מהחומר. אין לו שום רצונות.
משה רבינו שואל – ריבונו של עולם, הבטחת אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ, אמר לו הקב"ה – ארד איתך.
משה רבינו שואל – ריבנו של עולם, ואם לא יאמינו לי ?! , אמר לו הקב"ה – יאמינו.
משה רבינו לא רצה ללכת לדבר מול פרעה, כי לא רצה שיצא מזה חילול ה'.
רבותי, הפסוק האחרון בפרשה הציק לי מאוד :
משה רבינו כבר הולך ביחד עם אהרון לפרעה. מאז שהוא הגיע לפרעה, התחילו הצרות על עם ישראל. המתינו לו דתן ואבירם בחוץ ואמרו לו "מאז באתם יש רק צרות" !
אמר משה רבינו – {ה, כג} וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.
אמר לו הקב"ה – ככה אתה אומר ? תזכה לראות ביציאת מצרים, אבל את כניסתם לארץ לא תזכה לראות.
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין קיא, א} – תניא אמר ר' אלעזר ברבי יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים מצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנא' {שמות ה-כג} ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך אמרתי לאברהם {בראשית יג-יז} קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי אמרתי ליצחק {בראשית כו-ג} גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה שנאמר {בראשית כו-כ} ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ולא הרהר אחר מדותי אמרתי ליעקב {בראשית כח-יג} הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי {שמות ה-כג} והצל לא הצלת את עמך {שמות ו-א} עתה תראה (את) אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים.
אומר רש"י – א"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין. הפסד גדול יש על גדולים שאבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם שאין אתה כאברהם ויצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי מדותי.
לפי דברי הגמרא ודברי רש"י כאן, אמר הקב"ה למשה רבינו – אתה לא כמו האבות הקדושים, הם לא שאלו שאלות !
רבותי, איך כל זה מסתדר עם מה שהתחלנו את השיעור ואמרנו שמשה רבינו נבדל מן החומר ?
כותב התנא דבי אליהו רבה – חייב אדם לומר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב.
נשאלת השאלה – למה לא נאמר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק יעקב ומשה' ?
אמרנו כי משה רבינו הוא במדרגת מלאך – הוא נבדל מן החומר !
ראיתם פעם מלאך ששואל שאלות ??? משה רבינו כל הזמן שואל שאלות !
נשאלת השאלה – איך זה מסתדר ???
רבותי, מצאתי דבר נפלא בספר לוית חן, שהפנה אותי לדברי מדרש שאני רוצה לעסוק בו :
אומר המדרש {אסתר רבה, פרשה ז, אות יג} – אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ, אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים, וְגַם הִשְׁוָה דַעְתּוֹ לִמְחוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה לִי אֻמָּה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הִרְבֵּיתִי אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי לְכָל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם לְרָעָה (דברים לב, כו): אַשְׁבִּיתָה מֶאֱנוֹשׁ זִכְרָם. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָֹּׂטָן הָבֵא לִי מְגִלָּה וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָלַךְ הַשָֹּׂטָן וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה וְכָתַב עָלֶיהָ. מִיָּד יָצְתָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵּי אַלְמְנוּת וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צָעֲקוּ לְקוֹל בְּכִיָּתָהּ, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים מִן הָעוֹלָם אָנוּ לְמָה אָנוּ צְרִיכִין בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ, אָסְפוּ נָגְהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וְאֵצֶל משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְאָמַר לָהֶם עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה וְאִי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִין בָּהּ, כִּי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם בּוֹכִים בְּמֶרֶר, וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד וְאֵינְכֶם מַשְׁגִּיחִים. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם, מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת …
ראיתם את תשובת האבות הקדושים ?!
אני הייתי שואל את אברהם – אברהם, אנשי סדום גם עברו על דבר ה'. מה עשית ?! עמדת בתפילה לפני הקב"ה "אולי יהיו 50 צדיקים ולא תשחית ? אולי 40 ? אולי 30 ?" למה כאן אתה לא מבקש ???
ממשיך המדרש – חָזַר אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה אִי רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת (ישעיה לז, ג): כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וגו'. אָמַר לוֹ משֶׁה כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, אָמַר לוֹ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. אָמַר לוֹ לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה, וַאֲנִי מִכָּאן, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, רוֹעֶה נֶאֱמָן, כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מַה שֶּׁהָיָה הוּא, אָמַר לוֹ בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו.
עד כאן דברי המדרש.
נשאלת השאלה – למה אליהו הנביא לא בא בדרישה לאברהם אבינו, כמו שהוא בא למשה, שידאג לבניו ?! ולמה משה רבינו לא ענה את אותה שובה כמו שענו האבות ?
רבותי, אז מי יותר חשוב – האבות הקדושים או משה רבינו???
התשובה לכך פשוטה ונפלאה :
משה רבינו בא בטענה לקב"ה – {ה, כב} לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה . אברהם אבינו מעולם לא בא בטענה לקב"ה, כי הוא אף פעם לא הנהיג את עם ישראל !
אברהם אבינו היה אבא. הוא לא ראה את עצמו כשליח של עם ישראל, לעומת משה רבינו שאמר לו הקב"ה "אם אין אתה גואלם אין גואל אחר". הקב"ה מינה את משה רבינו להיות גואלם של ישראל.
אם הקב"ה היה אומר למשה רבינו "תיקח את הילד שלך ותישחט אותו", משה רבינו לא היה שואל שום שאלות.
האבות הקדושים לא שאלו שאלות, בדברים פרטיים שלהם. האבות דואגים לבנים שלהם, אבל הם לא מנהיגים של כלל ישראל !
אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין – היו לי חסידים גדולים שנאבדו …
שאלנו – חסידים גדולים ?! איפה הם ואיפה משה רבינו שניבדל מהחומר ?!
האבות הקדושים לא שאלו שאלות, בדברים פרטיים שלהם. למשה רבינו יש דין של רועה נאמן – רועה של עם ישראל .
למשה רבינו אין שאלות פרטיות. "אם אני המנהיג של עם ישראל, אני לא שואל שאלות לכבודי. כל השאלות שאני שואל, זה לכבודם של אלה ששלחת אותי לגאול"
זה ודאי שמעלת משה רבינו גדולה משל האבות, אז למה אומר הקב"ה, כפי שמביא רש"י "איפה הם החסידים האלה שלא שאלו שאלות ?!"
נכון, הם לא שאלו שאלות . הם לא שאלו שאלות על הנהגות פרטיות שלהם. משה רבינו שאל שאלות, שנוגעות רק לשליחות שלו !
"אין לי שאלות על עצמי. אבל אם שלחת אותי להיות המנהיג שלהם במצרים, אני חייב להיות להם לפה".
יוצא, שכל השאלות ששאל משה רבינו, היו שאלות עבור עם ישראל ולא עבורו.
אמר אליהו הנביא – אם האבות הקדושים אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה, אז הם לא יכולים לטפל בזה.
נשאלת השאלה – למה הם לא יכולים לטפל בזה ?
משום שהדין שלהם הוא דין של אבא ולא של מנהיג. אף אחד מהם לא נקרא 'רַעֲיָא מְהֵימְנָא'. רק משה רבינו נקרא כך !
נשאלת השאלה – כתוב במדרש {פתיחה לאיכה, אות כד} – בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי בְּתוֹכוֹ אֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹגְעִין בּוֹ, אֶלָּא אֶכְבּשׁ אֶת עֵינַי מִמֶּנּוּ, וֶאֱשָׁבַע שֶׁלֹא אֱזָקֵק לוֹ עַד עֵת קֵץ, וְיָבוֹאוּ הָאוֹיְבִים וְיַחְרִיבוּ אוֹתוֹ, מִיָּד נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּימִינוֹ וְהֶחֱזִירָהּ אֲחוֹרָיו, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איכה ב, ג): הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ אוֹיְבִים לַהֵיכָל וּשְׂרָפוּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׂרַף אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוּב אֵין לִי מוֹשַׁב בָּאָרֶץ, אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִמֶּנָּה וְאֶעֱלֶה לִמְכוֹנִי הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ה, טו): אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְּשׁוּ פָנָי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר אוֹי לִי מֶה עָשִׂיתִי, הִשְׁרֵיתִי שְׁכִינָתִי לְמַטָּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ חָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהָיִיתִי שְׂחוֹק לַגּוֹיִם וְלַעַג לַבְּרִיּוֹת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מטטרו"ן וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי אֶבְכֶּה וְאַתָּה לֹא תִבְכֶּה, אָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ לִי לִבְכּוֹת עַכְשָׁו, אֶכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת לִכָּנֵס וְאֶבְכֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יג, יז): וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וגו'. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בּוֹאוּ וְנֵלֵךְ אֲנִי וְאַתֶּם וְנִרְאֶה בְּבֵיתִי מֶה עָשׂוּ אוֹיְבִים בּוֹ, מִיָּד הָלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיִרְמְיָה לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר בְּוַדַּאי זֶהוּ בֵּיתִי וְזֶהוּ מְנוּחָתִי שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וְעָשׂוּ בוֹ כִּרְצוֹנָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר אוֹי לִי עַל בֵּיתִי, בָּנַי הֵיכָן אַתֶּם, כֹּהֲנַי הֵיכָן אַתָּם, אוֹהֲבַי הֵיכָן אַתֶּם, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הִתְרֵיתִי בָּכֶם וְלֹא חֲזַרְתֶּם בִּתְשׁוּבָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה, אֲנִי דוֹמֶה הַיּוֹם לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי וְעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וּמֵת בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ, וְאֵין לְךָ כְּאֵב לֹא עָלַי וְלֹא עַל בְּנִי, לֵךְ וּקְרָא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וּמשֶׁה מִקִּבְרֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִבְכּוֹת.
רואים מכאן שהקב"ה ביקש מירמיה שילך ויעיר את האבות הקדושים ואת משה רבינו, כדי לעורר רחמי שמים.
התשובה פשוטה – הקב"ה , הוא שאמר לעורר רחמי שמים ! שהקב"ה אומר לעורר רחמי שמים, זה מה שהם עושים. כאן {מדרש אסתר רבה} מגיע אליהו הנביא ואומר.
אומרים לו האבות הקדושים – "אנחנו לא אחראים על עם ישראל".
משה רבינו, הוא זה שניגש להתערב !
למה אתה לא עונה כמו אברהם ? כמו יצחק ? כמו יעקב ?
אמר משה רבינו – לי יש תפקיד אחר לגמרי. זה העם שלי ! אני השליח שלהם !
{ב, א} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי.
זה משה רבינו. הוא לא מסוגל לראות שמישהו סובל ! הוא לא מסוגל לראות עוולה ! זה 'רַעֲיָא מְהֵימְנָא' !
משה רבינו לא אומר לאליהו הנביא "אני לא מטפל" אלא "תיגש מיד לבדוק איזה גזירה נגזרה, אם זה בדם או בטיט !"
חומש שמות, מתחיל את דמותו של משה רבינו . מכאן ועד סוף חומש דברים, כמעט בכל פרשה מוזכרת דמותו של משה רבינו .
בכל תפילת 'יום כיפור קטן' , בכל תפילה בסליחות, במהלך הימים הנוראים, כולנו מבקשים מהקב"ה שיזכור לנו זכותו של משה רבינו.
בפרשה שמתחילים לעסוק בדמותו של משה רבינו, יזכנו הקב"ה שישלח לנו את משיח צדקנו ביחד עם משה רבינו לגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן ואמן !!!