בס"ד
פרשת וישלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישלח.
עוסקת הפרשה במפגש של יעקב עם עשו, אחרי 34 שנים.
יעקב עוזב את ארץ ישראל בגיל 77 , לאחר ששהה בישיבת שם ועבר 14 שנה. אחרי 20 שנה בבית לבן, הוא עושה את דרכו חזרה לארץ ישראל.
פותחת התורה ואומרת – {ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם {ה} וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
הוא שולח מלאכים לעשו, כדי להתפייס איתו…
למרות שעשו קורא לארצו שֵׂעִיר, ולשדה שלו בשם אֱדוֹם, שזה כבר מוכיח לך, שאין פניו להתפייסות, כיון שהשם שֵׂעִיר, זה על שם גניבת הברכות, שידיו היו שעירות. והשם אֱדוֹם, בא לציין את קניית הבכורה מעשו בנזיד עדשים, שנאמר {בראשית כה, ל} הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה.
יעקב שם לב, שעשו מנציח את הברכות שנלקחו ממנו במכירת הבכורה, ועם כל זה, הוא בא ומנסה להתפייס עם עשו, ואומר לו "עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"
מביאים חז"ל במדרש כמה דעות, האם עשה יעקב טוב, ששלח לו שליחים, או לא. לכאורה, מה פתאום אתה שולח לו שליחים? מה אתה צריך להתפייס איתו ?!
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עה, אות א} – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ, וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר (בראשית לב, ה): כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב. הוא לא היה בדרך אליך ולא התכוון לפגוש אותך. שלחת לו שליחים, אז הוא הבין שאתה בדרך. אם ככה, הוא בא להילחם איתך.
רַב הוּנָא פָּתַח (משלי כו, יז): מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב א לוֹ, שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מָשָׁל לְאַרְכִי לִיסְטִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים עֲבַר חַד וּשְׁרֵי מְעִיר לֵיהּ עבר אדם אחד בדרך, ראה אותו ישן והעיר אותו אֲמַר לֵיהּ קוּם לָךְ דְּבִישָׁא שְׁכִיחַ הָכָא "הלו, מה אתה ישן כאן ?! הכל כאן מלא שודדים", קָם וּשְׁרֵי מְקַפַּח בֵּיהּ כשהתעורר, הוא הבין שהוא העיר את אותו ליסטים ומיד קפץ עליו, אֲמַר לֵיהּ נִיעַר בִּישָׁא, אֲמַר לֵיהּ דָּמֵיךְ הֲוָה וְעוֹרַרְתַּנֵּיהּ, כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ בְּהַכְנָעָה כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב.
כותב הרמב"ן בפתח הפרשה – נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו וישלח מלאך ויצילהו וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהינצל וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אזכיר.
מספרים לנו חז"ל במדרש, שכשר' יהודה הנשיא, היה יוצא למפגש עם אנטונינוס, הוא היה לומד את פרשת וישלח, כדי לדעת כיצד לדבר עם אנטונינוס.
מספר המדרש {בראשית רבה, פרשה עה, אות ה} – וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו (בראשית לב, ה), רַבֵּנוּ אָמַר ציוה לְרַבִּי אַפָּס כְּתוּב חַד אִגְרָא מִן שְׁמִי לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוֹנִינוֹס, קָם וּכְתַב ר' אַפָס מִן יְהוּדָה נְשִׂיאָה לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוֹנִינוֹס, נְסַבֵּיהּ נתן לר' יהודה הנשיא את המכתב כדי לאשר וּקְרָיֵהּ וּקְרָעֵיהּ ר' יהודה הנשיא קרא את המכתב וקרע אותו לחתיכות, אֲמַר לֵיהּ כך כותבים ?! כְּתוּב מִן עַבְדָּךְ יְהוּדָה לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוֹנִינוֹס. אֲמַר לֵיהּ ר' אַפָס רַבִּי מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדֶךָ אתה נשיא ישראל, אתה כותב לו 'מעבדך' ?! , אֲמַר לֵיהּ מָה אֲנָא טַב מִן סָבִי אני יותר טוב מיעקב אבינו ?! לֹא כָּךְ אָמַר (בראשית לב, ה): כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב. (בראשית לב, ה): עִם לָבָן גַּרְתִּי, לָבָן, דְּהוּא רַבְּהוֹן דְּרַמָּאֵי יְהִיבְתֵּיהּ בַּחֶפְתִּי לְהַהוּא גַּבְרָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
כידוע, ישנו קשר בין ר' יהודה הנשיא ליעקב אבינו. דיברנו על זה לפני כמה שנים, שר' יהודה הנשיא , ר"ת – ניצוץ של יעקב אבינו. אז היה להם גם קשר בניצוץ הנשמה.
ישנם כמה דברים שלומדים רבותינו מההנהגה הזאת, ובספרים הקדושים יש הרבה סיפורים של רבותינו הקדושים, כיצד היו מתנהגים עם הגוים. את כל זה לומדים מהמפגש של יעקב אבינו עם עשו.
ראיתי באחד הספרים, מעשה עם משפחת בריסק, שהיו צריכים לשחד את ראש העיר הגוי:
בעירו של ר' חיים מבריסק, נבחר פעם אנטישמי לרשות העיר, ולא רק אנטישמי, אלא היה גם 'יפה נפש'. למה הכוונה 'יפה נפש' ?
הוא התנהג בצורה כזאת, כמי שלא לוקח שוחד, לפחות כלפי חוץ, הוא הכריז כך.
באחת הפעמים, גזר אותו מושל גזירה, לסגור את התלמוד תורה בעיר. הגזירה הזאת היתה נוראה. כמובן שניסו בכל דרך אפשרית לשחד אותו, אך ללא הצלחה.
הלכו לרב מבריסק, וסיפרו לו שלא מצליחים לשחד אותו.
אמר הרב מבריסק – "לא יכל להיות דבר כזה, שאי אפשר לשחד גוי"
"מאיפה הרב כל כך בטוח ? הרי זו המציאות עכשיו".
אמר להם – "אם כתוב בתורה {בראשית לג, יא} וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח, אז אין דבר כזה שהוא לא יקח שוחד. גם עשו היה אנטישמי וגם יפה נפש, הוא לא רצה לקחת. אבל כשהפצירו בו, בסוף זה נכנס, צריכים להפציר!"
לאחד מתושבי המקום היה רעיון – "תנו לי את הכסף. אני אלך לסדר איתו את הענין".
"זה לא ילך !"
"תשאירו לי את העניין, תביאו את הכסף".
נתנו לו את הכסף …
יום אחד, היה יום אביבי בחוץ 26 מעלות . הלך וביקש אותו יהודי פגישה עם אותו ראש העיר.
קבעו לו את הפגישה לשעה תשע בבוקר. "אתה תהיה הראשון שתיפגש איתו".
הוא יוצא למפגש הזה עם מעיל דובון, עם כפפות, עם כובע צמר, ועם בגדים כאלה שיוצאים איתם שהטמפרטורה היא 30-, וכך בצורה הזאת הוא מגיע לראש העיר.
ראש העיר יוצא ורואה את אותו יהודי. 26 מעלות בחוץ, כולם עם חולצה קצרה, ואותו יהודי עם מעיל דובון, כאילו יורד שלג בחוץ.
"מה זה , פורים אצלכם היום ?!"
"לא, עדיין לא פורים. אומר לך את האמת, אמא שלי ע"ה היתה אצלי הלילה בחלום, ואמרה לי "תתלבש טוב, גם אם נראה לך בחוץ טמפרטורה יפה. בערך באחת בצהרים תתחיל רוח סערה בחוץ, ויתהפך ל-25 מעלות מתחת לאפס, תתלבש טוב ! " . אז התלבשתי טוב, כי יצאתי עכשיו מדלקת ריאות. לא רוצה להסתבך עוד פעם".
אומר לו ראש העיר – "תגיד לי, אתה שפוי ?! תפתח את כל העיתונים ותראה מה הם אומרים – 'צפויה התחממות בשלושת הימים הקרובים' !"
"תראה, אמא שלי אף פעם לא זייפה. כל מה שהיא אמרה לי בחלום התקיים ! והיות והיא אמרה לי שהמזג-אויר הולך להשתנות, התלבשתי חורפי. אתה תראה, אם אמא שלי אמרה לי שעד הצהרים יהיה סוער, אתה תראה שזה מה שיהיה!"
"חחח… אתה לא נורמלי!"
"אתה לא מאמין לי ?! בֹא נתערב ! אני יוצא מחוץ לעיר, בחמש אני חוזר. אם ירד שלג, אתה משלם לי 10,000$, ואם לא ירד שלג, אני משלם לך, מוכן ???"
"מוכן !"
סגרו עסקה…
שואל אותו ראש העיר – "אז בשביל מה קבעת איתי פגישה ?"
"עזוב עכשיו דיבורים, אני חוזר בחמש ונראה מה קורה …" ☺
הוא חוזר בחמש עם המעיל ביד והכפפות … "תשמע, פעם ראשונה שאמא שלי עבדה עליי בחלום. קח יש לך פה 10,000$ . מילה זה מילה !"
"כל הכבוד לך. עמדת בהתערבות ! ועכשיו, בוא תגיד לי מה רצית ?"
"תשמע, בקשר לתלמוד תורה… אם אפשר לדחות את הגזרה לשנה הבאה ?"
"אין בעיות ! אני רואה שאתם אנשים טובים, עומדים במילה שלכם" ☺☺☺
אמר הרב מבריסק – אם כתוב בתורה, שכאשר מפצירים זה ניכנס, אז צריך לדעת להפציר !
אנחנו רוצים בע"ה, לעמוד על נושא קצת עמוק בדברי רבותינו כאן בפרשה :
אומרת התורה {לב, ז} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: {ח} וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
אומר רש"י – ויירא ויצר. ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים.
שואלים רבותינו – ממה יעקב מפחד ?! הרי הקב"ה הבטיח לו שתי הבטחות. אחת כשהוא הולך לארץ ישראל, דכתיב {כח, טו} וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, והשניה שמונה ימים קודם המפגש עם עשו, דכתיב {לא, ג} שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. אז מה הפחד כאן ?!
שמא תאמר, שעשו היה חזק יותר מיעקב אבינו ?
התשובה היא 'לא'. יעקב אבינו היה חזק לאין שיעור. ראיה לכך, כשהגיע לחרן וגלל את האבן מן הבאר, כותב רש"י – ויגש יעקב ויגל. כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול.
ובסוף פרשת ויצא, מעמיד יעקב אבינו גל של אבנים.
אומר המדרש {תנחומא, וישלח, אות ד} – רְאֵה גְּבוּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶבֶן וַיְרִמֶהָ מַצֵּבָה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁעוּרָה כְּשִׁנָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה כמו הר בעיר טבריה. הִתְחִיל לָבָן אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ', יֵשׁ לְאֵל יָדִי. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, אִלּוּלֵי שֶׁאָמַר לְךָ הִשָּׁמֵר, יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ שֶׁתַּהַרְגֵנִי אם הקב"ה לא היה ניגלה אליך ומזהיר אותך, אתה יכל להרוג אותי ?! בקשה, בֹּא אַתָּה וְכָל אֻכְלוֹסֶיךָ כל האנשים שלך, אִם יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ, יִתְגּוֹשְׁשׁוּ עִם אֶבֶן הַזּוֹ וִירִימוּהָ. וְהוּא הֵרִימָהּ מַצֵּבָה, כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר פְּקָק צְלוֹחִית מִן הַצְּלוֹחִית. וְאַף בְּנֵי יַעֲקֹב גִּבּוֹרִים כְּמוֹתוֹ הָיוּ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לָהֶם, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ. וְכִי אֶחָיו הָיוּ כמה אחים היו לו ללבן ?!, חַד הֲוָה לֵהּ אח אחד היה לו וּלְוַי קַבְּרֵהּ וחבל שלא קבר אותו. אֶלָּא בָּנָיו הָיוּ וְהָיוּ גִבּוֹרִין כְּמוֹתוֹ.
נשאלת השאלה – למה פחד יעקב כ"כ מעשו ???
לאחר ששמעון ולוי הורגים את תושבי שכם (עפ"י שיטת הרמ"ע מפאנו שהרגו 24,000 איש) , באותו זמן הם היו בני 11 ו-12. נערים לפני בר-מצוה !
שני נערים הורגים 24,000 איש !
נכון שהם היו ביום השלישי למילה, אבל בכל זאת, הם לא שכבו עם זונדה והיו מחוברים עם בלוני חמצן
☺
מבינים מכאן, שהיה להם כוח גבורה רוחני מסוים.
תפתחו ספר הישר, ילקוט מעם לועז, איך יעקב אבינו נלחם מול כל המלכים והתושבים בסביבה ! בניסי ניסים ניצל יהודה! אין לנו מושג, כמה היה הכוח הרוחני של יעקב אבינו, שיכל לגבור עליהם !
אלמלי לא ראיתי, לא הייתי מאמין :
מביא הרב זייצ'יק בספרו, את דברי הספר הדר זקנים לבעלי התוספות :
יעקב אבינו ראה, שהשבטים דיי מרוצים מהכוח שיש להם. ככל הנראה הם ייחסו לעצמם, כוחות מסוימים.
כותב הדר זקנים לבעלי התוספות – קורא להם יעקב אבינו ושואל אותם: "תגידו, למי יש יותר כוח, לי או לכם ?". אמרו לו בניו "מה השאלה ? ודאי שאנחנו. אנחנו יותר חזקים, כי אנחנו צעירים יותר".
העמידם יעקב מאחורי שער ואמר להם "כולכם דוחפים מצד אחד, ואני דוחף מן הצד השני", וגבר עליהם יעקב.
שואל הרב זייצ'יק – בשביל מה הוא עשה את זה ?
ואומר – היות והוא הבחין, שיש בהם משהו מ"מכוחי ועוצם ידי", הוא רצה להוציא את זה מהם. זה מה שכתוב, לאחר המלחמה בשכם, אומרת התורה {לה, ב} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם . איזה אֱלֹהֵי הַנֵּכָר ?!
אלא 'אֱלֹהֵי הַנֵּכָר' זה ה'כוחי ועוצם ידי', ואת זה היה צריך להוציא מהם.
אומר יעקב אבינו בפרשת ויחי – אתם יודעים איך ניצחנו את שכם ?! רק בדרך אחת {מח, כב} אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.
אומר התרגום – בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי.
"ניצחנו את המלחמה בזכות התפילה. שום כוחות אנחנו לא מייחסים לעצמנו".
נשאלת השאלה – אם גברת על כל ילדך. אם גברת על כל המלכים, אז מה זה בשבילך עשו וארבע-מאות איש עמו ?!
אני רוצה לעמוד על כמה וכמה נקודות, לפני שנמשיך :
אומר השפתי חכמים – פחד יעקב, שאם הוא הרוג את עשו ויצחק עוד יהיה בחיים, תהיה לו עוגמת נפש גדולה על כך שהוא הרג את עשו. אעפ"י שהבא להרגך השקם להורגו"{סנהדרין עב}, בכל זאת שהבן האהוב שלו.
תירוץ אחר אומר, שפחד יעקב שמא הוא יהרוג אחרים בנוסף לעשו, כי הרי הגיע עם ארבע-מאות איש עמו.
תירוץ נוסף שראיתי {אוצרות התורה, בשם ספר מלֹא העומר} – יעקב קנה את הבכורה מעשו, כיון שבאותו היום עשו רצח את נמרוד . אם ככה, עשו כבר לא יכל להיות כהן, כי כהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה, אינו נושא את כפיו. ביקש יעקב לקנות את הבכורה, כדי להיות הכהן של הבית. אמר יעקב, אם אלחם איתו, אני אהרוג אותו ואם ככה, אהיה 'כהן שהרג את הנפש', וגם אני לא אוכל לישא את כפיי.
לכן נזהר יעקב, לבל יהרוג את עשו.
בספר פרדס יוסף , הוא מדקדק מאוד בדברי רש"י :
כותב רש"י – ויירא ויצר. ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים.
שואל הפרדס יוסף – מה זה 'את אחרים' ? תאמר 'שמא יהרוג אחרים' ! אלא הכוונה לר' מאיר.
מספרת הגמרא {מסכת הוריות יג, ב}, שבגלל מעשה שהיה עם רבן גמליאל ור' שמעון, החלו לכנות את ר' מאיר בשם 'אחרים אומרים' .
היות ור' מאיר היה צאצא של נרון קיסר, שהיה צאצא של עשו שהתגייר. אמר יעקב אבינו אם אהרוג את עשו, לא יצא ר' מאיר . לכן אמר רש"י, שהוא חשש שמא הוא יהרוג את 'אחרים' כלומר את ר' מאיר. ולא רק הוא, אלא גם את עובדיה גר אדומי, ר' עקיבא ואונקלוס הגר, כפי שכותב האר"י הקדוש.
כותב האר"י הקדוש – {כה, כח} וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו כי כל התורה שבעל-פה עתידה לצאת מצאצאי עשו שיתגיירו, שביניהם ר' עקיבא ור' מאיר, שמהם עתידה לצאת כל התורה שבע"פ.
כותב הידי משה על המדרש, וכך מביא גם המהרי"ל דיסקין – יעקב פחד מהמוות שלו, כי אמרה רבקה {כז, מה} לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד . ידע יעקב, שבאותו רגע שהוא יהרוג את עשו, גם הוא ימות באותו היום. "כי זה מה שאמרה אמא".
עד כאן דברי המפרשים. אני רוצה לעמוד על דברי המדרש :
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עו, אות א} – וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְיָרְאוּ, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת וְהַבָּחוּר שֶׁבַּנְּבִיאִים, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּבַסּוֹף נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּירָא יַעֲקֹב. הַבָּחוּר שֶׁבַּנְבִיאִים זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, יב): כִּי אֶהְיֶה עִמְּךָ, וּלְבַסּוֹף נִתְיָרֵא (במדבר כא, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֵינוֹ אוֹמֵר אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּתְיָרֵא.
נשאלת השאלה – מה הולך כאן ?
המדרש עצמו מתחבט בענין, והמדרש עצמו אומר תשובה {שם, אות ב} :
אָמַר יעקב כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא עָלַי מִכֹּחַ יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא יוֹשֵׁב וּמְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו, תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא עָלַי מִכֹּחַ כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁהֲרֵי כָּךְ אָמַר (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, תֹּאמַר שֶׁמֵּת אוֹתוֹ זָקֵן וּבָא עָלַי לְהָרְגֵנִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית לא, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ.
יוצא עפ"י דברי המדרש, שיעקב לא פחד מכוחו של עשו, אלא מזכויותיו– ישיבת ארץ ישראל וכיבוד אב.
באותו קו אפשר גם ללכת במשה רבינו . הקב"ה אומר לו "אל תפחד", ובכל זאת הוא מפחד מעוג מלך הבשן, שעמדה לו זכות הצלת לוט, שממנו יצאה שושלת בית דוד.
יוצא עפ"י הדברים הללו, שהפחד של יעקב הוא אותו פחד כמו של משה.
יעקב לא פחד מלבן, כי לא היו לו שום מצוות. אבל לעשו שכן יש לו מצוות, הוא מפחד ממנו. משה רבינו לא פחד מסיחון מלך האמורי, שהיה אחיו של עוג מלך הבשן, כי לא היו לו מצוות. אבל מעוג מלך הבשן, שהיו לו מצוות, הוא מפחד.
אומר המדרש ביאור נוסף – אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם (בראשית לא, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, אַף עַל פִּי כֵן וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה אם הקב"ה מבטיח לצדיק הבטחה, זה לא לגבי העולם הזה, אלא רק לגבי העולם הבא. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, (בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶלָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה. אתה רוצה לראות עד כמה זה נכון ?! רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר (שמות ג, יב): וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְאֵין דָּבָר רָע מַזִּיקָךְ לך למצרים, אף אחד לא יזיק אותך. אני אגן עליך. משה עושה דרכו למצרים, מגיע מלאך בשליחותו של הקב"ה, ורוצה להרוג את משה רבינו וּכְתִיב (בראשית ד, כד): וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן איך יכל להיות ?! הקב"ה הבטיח לו שלא יארע לו שום נזק ?! אֶלָּא שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה.
משמע מכאן, שההבטחה היא רק בתנאי שלא היה שום חטא בדרך, שאומרים חז"ל, שמשה נתעסק במלון תחילה.
נשאלת השאלה – אם ככה, ממה פחד משה רבינו ?
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ד, א} – ר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי רמי כתיב {בראשית כח-טו} והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב {בראשית לב-ח} ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא אם היה חטא אחד, כל ההבטחה בטלה ומבוטלת!
אתם רוצים לראות עד כמה חשש מזה דוד המלך ?
אומר המדרש {שם, אות ב} – רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִיפּוֹרִין אָמַר (מלכים א א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברי הימים א כב, ט): הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו הקב"ה מבטיח לדוד המלך, שיהיה לו בן בשם שלמה, שיהיה מלך, ויהיה לו שקט מכל האויבים. הולך דוד המלך לבניהו בן יהוידע לכהן ולנביא, ומצוה אותם ללכת מהר ולמשוך את שלמה למלך בנחל גיחון. מה קרה, הרי הקב"ה הבטיח לך שהוא יהיה מלך?! אֶלָּא אָמַר הַרְבֵּה קָטֵיגוֹרִין יַעַמְדוּ מִכָּאן וְעַד גִּיחוֹן חטא אחד והכל יכל להתבטל .
בא הכלי יקר ואומר – אני לא מבין ממה פחד יעקב אבינו .
אני רוצה להוסיף על דבריו :
יעקב אבינו אומר ללבן {ל, לג} וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר – "אני לא מפחד. אני שלם בצדקות שלי !"
אז ממה אתה מפחד ?!
אומר הכלי יקר – ויירא יעקב מאד ויצר לו. ביראה זו יצאו כל המפרשים ללקוט ולא מצאו טעם נכון למה זה ועל מה זה היה מתירא, אחר שהבטיחו הקב"ה פעמיים לשמרו, פעם ראשון במראה הסולם נאמר ושמרתיך בכל אשר תלך, פעם שני בהיותו בבית לבן נאמר שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך, ומה שפירשו שהיה ירא פן יגרום החטא ימאן השכל לקבל דעת זה, כי זה שמונה ימים שנאמר לו בבית לבן שוב אל ארץ מולדתך, וכי יעלה על הדעת לומר שביני ביני נתקלקל וחטא חטאה גדולה שגרמה לו לבטל יעוד זה.
והקרוב אלי לומר בהיתר ספק זה, על דרך שאמרו רז"ל (סוטה מא:) אר"א כל המחניף לחבירו לסוף נופל בידו כו', וכמו כן כאן יעקב הרגיש בעצמו שחטא בזה שהחניף לרשע ואמר כה אמר עבדך יעקב, וכן תפשו רז"ל על יעקב כדמסיק (כאן בבר"ר עה.ב) עשו לדרכו הוא הולך כו' ויעקב עשה קודש חול וקרא לעשו אדוני מצד החנופה שהחניף לרשע, על כן היה מתירא כי ידע יעקב שכך היא המדה שכל המחניף לרשע לסוף נופל בידו על כן נאמר ויירא יעקב, ולפי שיעקב בלי ספק היו בידו זכיות כל כך הרבה שיהיו מכריעות על עון זה, מ"מ היה צר לו שינכו לו מזכיותיו על ידי שיצילהו מעשו אחיו, לכך נאמר ויצר לו.
אני רוצה להרחיב קצת בדברים :
כותב המדרש {ילקוט שמעוני, וישלח, אות קל"ג} – לקח יעקב את כל מעשר מקנהו ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו. א"ל הקב"ה: יעקב, עשית את הקדש חול. ויאמר לפניו: רבש"ע, אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני. מכאן אמרו: שמחניפים לרשעים בעולם הזה, מפני דרכי שלום.
ויאמר עשו יש לי רב .בשביל שחלק כבוד ליעקב, בו בלשון חלקו ישראל כבוד לבני עשו, רב לכם סב את ההר הזה. א"ל הקב"ה: יעקב, לא דייך שעשית את הקדש חול, אלא שאמרתי: ורב יעבוד צעיר, ואתה אמרת: כה אמר עבדך יעקב, חייך כדברך הוא ימשול בך בעולם הזה ואתה תמשול בו לעתיד לבוא.
ממשיך המדרש רבה {בראשית רבה, פרשה עה, אות יא} – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אֲדֹנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו אֲדֹנִי ח' פְּעָמִים, חַיֶּיךָ אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לא): וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ וגו'.
יוצא עפ"י דברי הכלי יקר והמדרש, שחטאו של יעקב היה שקרא לעשו בשם אֲדֹנִי, ומזה הוא חשש.
בא הרמב"ן ואומר שלא מזה חשש יעקב.
בסוף פרשת שבוע שעבר, יעקב אבינו כורת ברית עם לבן, שלא יקח נשים נוספות .
אני רוצה להביא בפניכם מדרש :
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה נד, אות ד} – וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ אברהם אבינו כורת ברית עם אבימלך , וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת (בראשית כא, כז כט), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי לא שאלת אותי אם לכרות ברית עם אבימלך, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַשְׁהֶה בְּשִׂמְחַת בָּנֶיךָ שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, חַיֶּיךָ כְּנֶגֶד כֵּן הוֹרְגִים מִבָּנֶיךָ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן: חָפְנִי, וּפִינְחָס, וְשִׁמְשׁוֹן, וְשָׁאוּל, וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, כְּנֶגֶד כֵּן בָּנָיו מַחֲרִיבִין מִבָּנֶיךָ שִׁבְעָה מִשְׁכָּנוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: אֹהֶל מוֹעֵד, וְגִלְגָּל, נוֹב, וְגִבְעוֹן, וְשִׁילֹה, וּבֵית עוֹלָמִים תְּרֵין פעמיים אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, כְּנֶגֶד כֵּן אֲרוֹנִי חוֹזֵר בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.
"הרי אתה יודע שאסור לכרות ברית עם גוים, מה אתה כורת איתו ברית ?!"
כותב התנא דבי אליהו זוטא {פרק ז} – ישמור אדם בלבו שלא יעשה שותפות עם גוי, ולא יכרות עמו ברית. שכן מצינו באברהם אבינו שכרת ברית עם אבימלך ולבסוף כרת עמו ברית, ואין לך אומה בעולם שמשעבדת ומענים את ישראל יותר מכמה מאות שנה, בשביל ברית שכרת אברהם אבינו עם אבימלך.
יעקב, אתה יודע מה העונש שקיבל אברהם אבינו על שכרת ברית עם אבימלך, אתה הולך לכרות ברית עם לבן ?!
כתוב בחז"ל, כמדומני זה מדברי הזוהר הקדוש – כשנלקח יוסף מיעקב, אמר יעקב "אין לי חלק לעולם הבא, שכך יש לי קבלה, שאם יהיו לי י"ב ילדים, יהיה לי חלק לעולם הבא" . אמרו לו בניו "אבא, תיקח אשה נוספת". אמר להם "אני לא יכל, כי נשבעתי ללבן שלא אקח אשה נוספת".
22 שנה יעקב היה בצער. הוא היה יכל לשאת עוד אשה ולהביא עוד ליד לעולם, אבל הוא לא יכל לעשות זאת, כי נשבע ללבן שלא יקח אשה נוספת !
כותב הרמב"ן – מהחטא הזה פחד יעקב אבינו .
כותב המלבי"ם – אם פחד יעקב, סימן שהביטחון שלו בקב"ה לא היה מוחלט, ומזה הוא פחד.
תירוץ נוסף, מובא בשם ר' שמחה זיסל זיו בספרו אור רש"ז – חשש יעקב, שמא דבק בו מחמדת הממון של לבן. היות ויעקב חזר אחר פחים קטנים, אמר לעצמו "איך יכל להיות שאני חוזר אחר פחים קטנים" . אעפ"י שאומרים חז"ל בגמרא {מסכת חולין צא, א} – {בראשית לב-כה} ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.
אבל אם כל זה, חשש יעקב שמא דבק בו משהו, מחמדת הממון של לבן.
אני רוצה להיכנס לנושא קצת עמוק, ובע"ה אני מקוה שנצליח לפשט את הדברים :
ישנה שאלה, גם אם נאמר אליבא דהכלי יקר, שהסיבה שהוא חשש, משום שהתרפס כלפי עשו, וגם אם נאמר לפי דברי הרמב"ן, שהסיבה היא משום שכרת ברית עם לבן. גם אם נאמר לפי דברי המלבי"ם, שלא היה לו מספיק בטחון בקב"ה, וגם אם נאמר את הסיבה של אור הרש"ז, שחשש שמא דבקה בו חמדת הממון , יעקב אבינו לא לוקח שום אפשרות לפי דברי רש"י – ויירא ויצר. ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים.
יעקב אבינו לא לוקח אופציה אחרת, אולי הוא יוריד לו אצבע, אולי עין, אולי יד … אין אפשרות ביניים. או שהוא הורג אותי, או אני הורג אותו .
נשאלת השאלה – למה יעקב אבינו לא לוקח אפשרות, שלא תהיה הריגה ? למה הוא הולך על המקסימום 'או אני מת או שהוא מת' ???
השאלה הזאת, מסתתרת מאחורי שורה אחת, בפירושו של רבינו האבן עזרא.
כותב האבן עזרא {ט}– גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו. והוא אומרו ואהיה עמך. גם זה פי' ואיטיבה עמך. שיתכן שימלט הוא לבדו. ועוד ידענו כי כל עון קטן וגדול כנגד העושה על כן העון הקל לגדול יקרא גדול.
אני רוצה לפשט את הדברים :
קראתי פעם מאמר על ר' אליהו לופיאן זצ"ל, בעל מחבר ספר לב אליהו.
מספר ר' אליהו לופיאן זצ"ל, שכשהיה ילד, הוא לקח כוס ובלי כוונה לא הניח אותה כמו שצריך על השולחן, והיא נפלה לרצפה והתנפצה לרסיסים . הגיע אביו ונזף בו, ואף הכה אותו.
באחד הימים, שכח אביו לסגור את הדלת שמחברת בין החצר למטבח, ונכנסו שלושה תרנגולים למבטח. התחילו התרנגולים לנקר מהלחם שהיה על השולחן , וגם מהעוגה … אכלו, שתו ושבעו … ועל השיש היו מונחות הכוסות שמהם הוא שבר כוס אחת.
שמע אביו רעשים במטבח, הגיע וראה את התרנגולים, נתן כמה מחיאות כפיים "תסתלקו מכאן !!!!"
והופ, התרנגולים זינקו מהמטבח, ועם הזינוק עפו כל השש כוסות !
אמר ר' אליהו לופיאן – "בוא ונראה עכשיו איך אבא מכניס להם מכות" .
רואה ר' אליהו לופיאן, שאבא שלו מסלק אותם לחצר ונועל את הדלת .
"מזה אבא, אני שברתי כוס אחת נתת לי שתי סטירות. הם שברו שש כוסות, הייתי בטוח שתכניס להם בכל צד שתי סטירות !"
"אליהו, אתה תרנגול ?! אתה בן-אדם ! מה יש לי לתת סטירות לתרנגולים, אם אתן להם הם יבינו ?!"
למה אני מביא את הסיפור הזה ?
כי לפני כמה שנים, נתתי שיעור לציבור שעדיין רחוקים משמירת תורה ומצוות. היה שם יהודי שידע ספר, ששאל אותי שאלה – תגיד, הקב"ה בעל הרחמים שאין למעלה ממנו. למה הוא העניש את משה על טעות ?! מה הוא עשה, הכה את הסלע במקום לדבר אליו ?!?! מה קרה ?! זה היה בשוגג ! איפה מידת הרחמים ?!
אמרתי לו – תשמע, שאלת שאלה יפה, ואני רוצה לענות לך בשני משלים אבל תהיה כנה !
"בסדר"
אמרתי לו – בוא נגיד, שאתה רוצה לאכל ארוחת ערב, ואתה מוציא ממגירת הלחם שתי פרוסות. מוציא קופסת חומוס מהמקרר, בא להוציא סכין מהמגירה , והופ, הוא נופל לרצפה . מה אתה עושה עם הסכין הזאת – שוטף אותה בברז עם סבון, או מרים ומתחיל למרוח את החומוס ?
הוא חושב קצת … "מרים מהרצפה, ומתחיל למרוח את החומוס"
"אתה לא שוטף ???"
"לא, כי אשתי ניקתה לפני חצי שעה את המטבח. הרצפה נקיה"
אחרי כמה שניות הוא חושב … "אתה יודע מה, אולי הייתי מנגב את הסכין בחולצה"
שאלתי אותו – מה קורה, אם מנתח בחדר ניתוח, הולך לעשות ניתוח בטן, הוא בא לקחת את הסכין, והופ היא נופלת לו לרצפה. הוא ירים אותה מהרצפה וינגב אותה בחולצה ???
"ברור שלא"
"למה לא ?!"
"מה קרה לך ?! הכל צריך להיות סטרילי . הוא מנתח בטן !"
"מה זה משנה שהוא מנתח בטן ?! גם החומוס נכנס לבטן" ☺
"מה אתה משווה בכלל …"
אמרתי לו – בסדר. אביא לך עוד דוגמא. חזרת מהעבודה בשעה 1900 בערב. אשתך עשתה לך מרק דלעת ביחד עם בטטה, הכל כתום. אתה שותה אותו, והופ, עפה לך טיפה לחולצה הלבנה, והנה יש לך כתם בגודל של מטבע. מה אתה עושה במצב כזה , מחליף חולצה ?
"אם אין חתונה, אז לא. לאיפה אני הולך כבר, יוצא עם הכלב קצת לטייל ?! אני לוקח קצת מים מהברז ומשפשף קצת"
"ומה קורה, אם כלה בשמלת כלה, אכלה מרק דלעת לפני החופה, ועפה לה טיפה על השמלה ???"
"מה זאת אומרת, כול הצוות מגיע לנקות"
"למה, מה קרה פתאום ?! בסך הכל כתם בגודל של מטבע"
"שמלת כלה, מה קרה לך ?! כולם יראו את הכתם!"
אמרתי לו – אתה שם לב להבדל בין הדברים ? למה זה ככה ? כי זה תלוי איפה זה נופל ותלוי מתי זה נופל. הוי אומר, שאם אתה מדבר על 'דבר סטרילי' כמו משה רבינו, אם אתה מדבר על 'דבר סטרילי' כמו יעקב אבינו בכיר האבות ! שם הדבר הכי קטן, הוא סטרילי כי זה 'החדר ניתוח' של עם ישראל !
אם ככה, אתה יכל להבין עכשיו במה מדובר.
אומר האבן עזרא – עבירה קטנה אצל אדם גדול, לגדול יחשב !
רבותי, אם נישפך גלון של צבע על צבעי, הוא לא מתרגש מזה. הלכלוך זה חלק מהעבודה שלו, ככה הוא יכל להציג את העבודה טוב יותר ☺
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל להבין מה הולך כאן :
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". בתחילה, ברא הקב"ה את העולם במידת הדין. הוא רצה שהעולם יעמוד במידת הדין, רק הוא ראה שהעולם לא יעמוד בזה, ולכן צירף את מידת הרחמים .
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה יב, אות טו} – משל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת רֵיקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי נוֹתֵן לְתוֹכָן חַמִּין, הֵם מִתְבַּקְּעִין. צוֹנֵן, הֵם מַקְרִיסִין קופאים, וּמֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ עֵרַב חֲמִין בְּצוֹנֵן וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, הֲוֵי חֶטְיָיה סַגִּיאִין. בְּמִדַּת הַדִּין, הָאֵיךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד.
משמע מדברי חז"ל, שאם העולם היה יכל לעמוד במידת הדין, היה הרבה יותר טוב.
כותב האור-החיים הקדוש {בראשית א, ג} – בראשית ברא אלהים את השמים שם זה של אלקים פירוש מדה זו של הדין בלא שתוף שם הרחמים זה הוא דוקא למה שנוגע להשמים ואינו חוזר לאומרו ואת הארץ כי הארץ בראה בשיתוף שם הרחמים ועל כתוב אחר סומך, והוא אומרו ביום עשות ה' אלהים ארץ כי אין עולם בני אדם יכול להתקיים בדין גמור בלא שתוף רחמים לצד שהם מחומר כידוע, ואומרו ושמים אינה נמשכת עם הארץ בבחינה זו של השיתוף, ואופן מעשיה הלא הם כתובים בפרשת בראשית, ובזה נתיישבו ב' הדקדוקים כמין חומד, וענין ידיעת מי קדם, הנה כתבנו למעלה שכל הבריאה יחד נבראת בגבורתו יתברך, ולא יקשה לך מה משפט יערוך ה' לבני אלים יושבי שמים שיוצדק לומר עליהם שם אלהים הלא תמצא שאמרו ז"ל (חגיגה טו.) במעשה מט"ט שדנוהו לפני אלישע ומחיוהו שתין פולסי דנורא, וגם אליהו וכו' (ב"מ פה:) וכמה משפטים לשרי מעלה, והגם שאין להם יצר, עם כל זה ימצא בהם הטעות, כי לפעמים לא יכוונו אל האמת וישגו, וצא ולמד ממעשה המלאך מט"ט ואליהו כי שגגו וכן יקר מקרה ויענישם ה' אפילו על השוגג מה שאין שופט במשפט זה ליושבי ארץ, ובזה יתאמת מה שפירשנו ונכון.
אותם דברים , רק בסגנון אחר, כותב הכלי יקר {בראשית ב, ד} – ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ולמעלה הקדים שמים לארץ לפי שארז"ל (רש"י כאן א.א בר"ר יב.טו) רצה הקב"ה לברא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים חזר ושתפה למדת הרחמים. והנה לא איש אל ויתנחם ומעיקרא מאי סבר אלא שבאמת השמים וכל צבאם הרוחנים יכולין להתקיים במדת הדין יותר מן התחתונים אשר בעפר יסודם ע"כ האי לדסמוך ליה והאי לדסמוך ליה, כי למעלה הזכיר שם אלהים וסמכו לאת השמים המרבה כל צבאם כי המה נבראו במדת הדין לבד. וכאן הזכיר שיתוף של רחמים וסמכו אל הארץ כי בעבור יושבי הארץ היה צריך לשיתוף זה. ועל שיתוף זה אמר המשורר (תהלים סב.יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו' כי מתחלה אחת דבר אלהים ר"ל מדה אחת נזכרה בשם אלהים באמרו בראשית ברא אלהים. ואח"כ שתים זו שמעתי וגו' שתי מדות, באמרו ביום עשות ה' אלהים. רמז לדבר, שתים זו עולה למספר כ"ו, כמספר שם של רחמים וחלקו לשני פעמים י"ג כמספר אחד ואהבה הכלולים בשם של רחמים, הסמוכים זה לזה בפסוק שמע ישראל וגו' ה' אחד, ואהבת וגו'. (דברים ו.ד-ה) ונתן טעם לדבר למה לא בראו בשם אלהים לבד כי עוז לאלהים לפי שכל העוז והתוקף מתיחס לשם אלהים ואין כח ביד נבראי מטה לקבל את כל מעשה תקפו וגבורתו ית' כלל וכלל. אבל לך ה' חסד כי לשם של רחמים הנקרא בשם של אדנות אליו החסד והרחמים, כי יבא הזמן שתרצה לשלם לאיש כמעשהו כפי כח המקבל והעושה לא כפי כחך ית'. ונקט לשון נוכח באמרו ולך ה' חסד, ולשון נסתר בשם אלהים כי עוז לאלהים, כי בשעת הכעס שמדת הדין שולטת בעולם נראה כאילו הסתיר ה' פניו מן הבריות ובשעת החסד והרחמים יאר ה' פניו אלינו וק"ל.
יוצא עפ"י דבריהם הקדושים, שבשמים זה רק מידת הדין שולטת, אבל כאן בארץ, משותפת מידת הרחמים .
כותב הרב ניימן בספרו {דרכי מוסר, פרשת וישלח} – {לב, יא} קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת.
'הַחֲסָדִים' זה רחמים. 'וּמִכָּל הָאֱמֶת' זה דין.
אמר יעקב אבינו 'כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן' – זה דין. וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת – זה רחמים.
כותב הרב ניימן, בשם ר' ישראל סלנטר – הסיבה שבשמים ממשיך להיות דין, כי כשנבוא לאחר 120 שנה לבית דין של מעלה, לא נכיר את הקב"ה, כי אין שום רחמים לפניו. כל המושג של רחמים זה פה בארץ. למעלה אין מושג של רחמים, אלא רק דין, כי הקב"ה יושב על כיסא דין !
כך אומר לנו האור-החיים הקדוש – בשמים, כשדנים את מלאכי מעלה, אין להם שום רחמים. הוכחה לכך, מהמלאכים שבאו ללוט, ואמרו בשוגג {יט, יג} כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, נדחו ממחיצתו של הקב"ה קל"ח שנים, וחוזרים בחזרה בחלום הסולם.
בשמים אין מושג כזה של רחמים !
אנחנו אומרים כל בוקר, בתפילת שחרית "וְנוֹתְנִים (באהבה) רְשׁוּת זֶה לָזֶה"
כותב תוספות {מסכת חגיגה יג, ב} – מצינו במדרש (איכה ג) חדשים לבקרים שבורא מלאכים בכל יום ואומרים שירה ונטרדין להן כדאמר בסמוך משום שיש אות במלאכים הקבועים שממתינים זה לזה לומר שירה ואלו החדשים שאינם יודעים הדת ממהרין לשורר ונתחייבו כליה והיינו אשר תקנו ויסדו אנשי כנסת הגדולה ביוצר ונותנין רשות זה לזה קדושה כולם כאחד עונין ואומרים וגם למעלה יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם כלומר בכל יום בורא חדשים ונטרדין אבל משרתיו קבועים ועומדין לעד.
מה קורה שחשמלאי מחבר פלוס עם מינוס ?! קֶצֶר. ומה קורה לחשמלאי שיש קֶצֶר ???
הופך להיות ז"ל . איך הוא הלך ?
בוואט אחת ☺
בשמים אין מושג של 'סליחה, לא ידעתי שאסור לשיר'. חטאת? נשרפת !
אם אלה הם פני הדברים, נוכל בע"ה להיכנס להסבר הדברים . את עיקר הדברים מצאתי בספר שפתי חיים {חלק אמונה ובטחון, חלק ב, עמוד רפ"ב}. אסביר את דבריו :
הוא מביא את דברי הרמ"ק {ספר הפרדס, שער המכריעין, סוף פרק ב} שמדבר על דברי בית שמאי שמידתם דין, ובית הלל שמידתם חסד.
כותב השפתי חיים רעיון נפלא. ננסה לתמצת את הדברים :
הקב"ה רצה שהעולם יונהג בדין. רק הוא ראה שהעולם לא יוכל לעמוד בדין, לכן צירף לו את מידת
משמע, שהנהגת העולם בדין, היתה עדיפה לנו.
נשאלת השאלה – למה רצה הקב"ה שהעולם יונהג בדין ?
שאלה נוספת – למה הקב"ה צריך אותנו כאן ?
התשובה הידועה – כדי שלא נקבל 'לחם של חסד' בעולם הבא. כמו עני שעומד בפתח ומבקש צדקה. בשביל שלא נקבל מתנות חינם, הוריד אותנו הקב"ה לעולם הזה, "תעשו מצוות תקבלו שכר. תעברו עברות תקבלו עונש".
אבל אם אנחנו מקבלים מה שלא מגיע לנו, כי הקב"ה מרחם עלינו, המצב חוזר להיות שוב "לחם של חסד".
אם היינו יכולים לעמוד בדין, ולקבל מה שמגיע לנו, ומה שלא מגיע, לא לקבל, זה היה הדבר הטוב ביותר עבורנו. אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בזה !
כך כותב השפתי חיים, לאור דברי הרמ"ק.
אם ככה רבותי, משפט אחד ויש לנו מפתח אחד לכל הסוגיה :
בדרכו לחרן, מבקש עקב אבינו {כח, כ} אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים מידת הדין עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ .
יעקב אבינו לא מבקש הרבה – לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ – מה שמגיע לי בדין.
כותב התוספות יו"ט – בברכת הזימון אנחנו אומרים "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ" . למה אנחנו לא מברכים שם ה' ? למה דוקא במידת הדין ?
כי אוכל מגיע לנו בדין. זה מגיע לנו !
אומר הספורנו – ונתן לי לחם לאכול. שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני . והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין.
מבקש יעקב – ריבונו של עולם, אל תנהיג אותי יותר במידת הרחמים. רק במידת הדין !
מעכשיו, הכל במידת הדין ! מה שמגיע –מגיע . לא מגיע – אל תיתן !
כותב הרמח"ל {מסירת ישרים , פרק ד, שער הזהירות} – כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות.
אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו: דהינו, שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו, ז) וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.
אמר הקב"ה ליעקב – ביקשת דין ?! קיבלת !
ברגע שיעקב אבינו יוצא מבית לבן, לאחר עשרים שנה, אומר יעקב ללבן – {ל, לג} וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר … שום עבירה!
אומר לו יעקב – {לא, לז} שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ – בבקשה, תיפתח את המזוודות . 11 נפשות וארבע נשים, תבדוק אם נכנס שם קולב אחד. תבדוק אם נכנס מקל כביסה !
בן-אדם נוסע לבית מלון לשבוע, בחזור הוא חוזר עם שש מגבות במזוודה בלי כוונה . ☺
{תהילים כד, ג} מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: {ד} נְקִי כַפַּיִם – זה יעקב אבינו !
מתי יעקב אבינו מתחיל לחטוא ?
{לב, ח} וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ … ממה הוא פחד ???
"התרפסי בפני עשו, קראתי לו 'אדוני' ". עפ"י דברי הרמב"ן בגלל שעשיתי ברית עם לבן.
נשאלת השאלה – אז מה אתה מפחד שתמות ?!
יעקב אבינו מבקש מהקב"ה, על המקום דין !
אמר לו הקב"ה – אתה יודע מזה דין ?! עונש על המקום, ואין מחילה ! כך ביקשת וכך קיבלת !
רבותי, אם אלה פני הדברים, נוכל לעמוד על כמה סוגיות כאן בפרשה :
יעקב אבינו מסיים את המפגש עם עשו, הוא מגיע לשכם … חוטפים לו את הילדה.
שואלים חז"ל – על מה מגיע לו העונש הזה ?! בת אחת והחתן שמגיע לו זה שכם בן חמור ?! ערל ?! גוי ?!
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה עו, אות ט} – וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נסח אחר: דנסבת לאיוב התחתנה עם איוב שהיה גוי לאו גירתיה לפני שהתגייר בתמיה], לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
המהרז"ו והיפה תואר על המדרש שואלים – כשלאה לא רצתה להתחתן עם עשו, עמדה בפרשת דרכים ובכתה, ומרוב הבכיות נשרו ריסי עיניה וחז"ל מהללים ומשבחים אותה. וכשיעקב לא רוצה להשיא את דינה לעשו, מחתנים לו את הבת עם שכם בן חמור. למה ???
התשובה לכך פשוטה :
כשעשו היה צריך להינשא ללאה, הוא היה גונב נשים מבעליהם. הוא היה רוצח ! אבל עכשיו, כשהוא יכל להשיא לו את דינה, הוא כבר בגיל 97. הוא כבר רגוע. הוא כבר נשוי עם שלוש נשים , יכלה דינה להחזיר אותו בתשובה !
נביא עוד מדרש אחד, ובזה בע"ה נסיים :
אומר המדרש {תנחומא, וישלח, אות ח} – כְּשֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר וְגוֹ' (בראשית כח, כ). הֱשִׁיבוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הָלַךְ וְנִתְעַשֵּׁר וּבָא וְיָשַׁב לוֹ וְלֹא שִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ למה לא עישרת את הצאן ?! , הֵבִיא עָלָיו עֵשָׂו וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. נָטַל מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתוֹ דוֹרוֹן, עִזִּים מָאתַיִם, וְלֹא הִרְגִּישׁ. הֵבִיא עָלָיו הַמַּלְאָךְ וְרָפַשׁ עִמּוֹ וְלֹא הִרְגִּישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶה סַמָּאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וְנַעֲשָׂה צוֹלֵעַ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ, בָּאת עָלָיו צָרַת דִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא דִינָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ, בָּאת עָלָיו צָרַת רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר. מְסַיֵּעַ לֵהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן דְּאָמַר, כָּל הַנּוֹדֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם גּוֹרֵם לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם וְגוֹ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד מָתַי יְהֵא הַצַּדִּיק הַזֶּה לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּאֵיזֶה חֵטְא לוֹקֶה, הֲרֵינִי מוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם (בראשית לה, א). אָמַר רַבִּי אִיבוֹ, מְהוֹלְתַּךְ טַרְשָׁא אַקִּישׁ עֲלָהּ אם יש לך מסננת סתומה, צריך לדפוק עליה כדי להוציא את הקמח. אם יעקב לא מבין, צריך לתת לו מכה אחר מכה עד שיבין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הִגִּיעוּךָ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ אֶלָּא עַל שֶׁאֵחַרְתָּ אֶת נִדְרֶךָ. אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַגִּיעֲךָ עוֹד צָרָה, קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנָּדַרְתָּ לִי שָׁם נֶדֶר, אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר (בראשית לא, יג).
ביקש יעקב אבינו – ריבונו של עולם, תרחם עליי, אני רוצה מידת הדין !
ביקשת מידת הדין ?! לכן הקב"ה מדקדק על כל פעולה ופעולה. ללמדך, מה הזכות של יעקב אבינו שביקש מידת הדין. מעטים האנשים שעמדו במידת הדין .
יזכנו הקב"ה, בזכות יעקב אבינו, שנזכה לבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן ואמן !!!