בס"ד
פרשת וישלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישלח. עוסקת הפרשה במפגש שבין יעקב ועשו.
במשך 34 שנים, לא פגש יעקב אבינו את עשו אחיו.
{לב, ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
אומר רש"י – וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש.
מה זאת אומרת 'מלאכים ממש' ?
ישנם מקומות בתורה, שגם שלחו מלאכים, אבל הם לא היו 'מלאכים ממש' :
{במדבר כ, יד} וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. כאן לא כותב רש"י 'מלאכים ממש'.
{במדבר כא, כא} וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. גם כאן לא כותב רש"י 'מלאכים ממש' .
בפרשה שלנו, כותב רש"י 'מלאכים ממש', כי פירוש המילה 'מלאך' היא 'שליח'.
נשאלת השאלה – מאיפה ידע רש"י, שהמלאכים ששלח יעקב היו 'מלאכים ממש' ?
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עה, אות ד} – מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ.
אומרת התורה בסוף פרשת ויצא {לב, ב} וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: {ג} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם.
אומר רש"י – ויפגעו בו מלאכי אלהים. מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ: {ג} מחנים. שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו .
כותב הכלי יקר – וישלח יעקב מלאכים לפניו. פירש"י מלאכים ממש, י"א שדייק מן סמיכות שליחות זה לפסוק ויפגעו בו מלאכי אלהים, וי"א ר"ת מחנים מאותו חיל נטל יעקב מלאכים. ורבינו בחיי פירש שדייק מדכתיב וישובו המלאכים ולא מצינו שהלכו, לפי שעד שלא הלכו שבו. ויש לפרש שדייק מלשון לפניו שלא הוזכר כי אם כאן, שהרי נאמר (במדבר כ.יד) וישלח משה מלאכים, וכתיב (שם כא, כא) וישלח ישראל מלאכים, ולא הוזכר לפניו. אלא לפי שכאן מדבר במלאכים ממש שדרכם לילך לפניו, כמ"ש (שמות כג, כג) כי ילך מלאכי לפניך. ורמז שהיו לפניו תמיד אף בזמן היותם אצל עשו, ונראו בב' מקומות רחוקים זה מזה, וזה לא יתכן כי אם במלאכים ממש. ואם תרצה לפרש וישובו המלאכים לשון תשובת דברים שהשיבו לו על דבריו באנו אל אחיך, אז יהיה מוכרח מתוכו שהיו מלאכים ממש.
כותב המדרש תלפיות {ענף יעקב} – וישלח יעקב מלאכים לפניו. פירש רש"י ז"ל מלאכים ממש, ותימא איך יתכן דשלח לעשו הרשע ואיך יכל עשו לדבר עם מלאכים, ודע ששלח יעקב המלאכים ממש ושדים ורוחות רעות שידברו עם עשו. דעשו היה רגיל עמהם בארץ שעיר וכה"א {ישעיה יג, כא} ושעירים ירקדו שם. ותראה דלכן אמר תחלה וישלח יעקב מלאכים סתם שכולל שדים ורוחות רעות דמצינו שנקראו הרוחות בשם מלאכים, שנאמר עושה מלאכיו רוחות. ובחזרה אומר וישובו המלאכים בה"א הידיעה, כלומר שבו ליעקב אותם מלאכים שהיו מדברים עמו אבל הרוחות הרעות נשארו עם עשו ע"כ.
כותב ר' שמשון מאוסטרופולי – וישלח יעקב מלאכים לפניו. היו שלושה מלאכים שליוו את יעקב אבינו. מיכאל, מלכיאל ושננדיא"ל . כשמחשבים את שלושת השמות האלה בגימטריא, מקבלים 'עזרת', ואת זה צריך לכוון בתפילה, בשעה שאומרים "עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם", שאלו שלושת המלאכים שעזרו לאבותינו. לכן מפרש רש"י 'מלאכים ממש', ר"ת מיכאל מלכיאל שננדיא"ל.
שואל הספר סוכת דוד – למה יעקב שלח מלאכים ולא בני אדם?
ואומר – פחד יעקב, שמא עשו יהרוג אותם.
יש אומרים, שפחד יעקב שמא עשו יצליח לקלקל אותם, ולכן שלח מלאכים.
כותב הספר דברי יוסף, וכך מופיע גם בספר לב אליהו לר' אליהו לופיאן – המלאכים ששלח יעקב אבינו, היו המלאכים שנבראו מהמצוות שעשה יעקב אבינו. לכן אמר יעקב לעשו "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י) . כי אחרת מה זה מעניין את עשו, אם שמר יעקב תרי"ג מצוות או לא ?! אלא אמר לו יעקב – המלאכים שנבראו ממצוותי באים לקראתך .
כותב השפתי כהן מגורי האר"י – יעקב שלח שני סוגי מלאכים. האחד לדבר עם עשו, והשני לדבר עם שרו של עשו, הס"מ. כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי הכוונה לשרו של עשו, הס"מ לְעֵשָׂו הכוונה לעשו עצמו. כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ הכוונה לשרו של עשו יַעֲקֹב הכוונה לעשו.
לכן באו המלאכים ואמרו לו בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ לעשו ממש אֶל עֵשָׂו לשרו הס"מ וְגַם עם עשו ביחד מגיע שרו הס"מ הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ . לכן ביקש יעקב מהקב"ה {יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו למה פעמיים ?! מיד עשו עצמו ומיד שרו .
וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת כמנין 'קש' אִישׁ עִמּוֹ, זה מה שנאמר {עובדיה א, יח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ דהיינו מלכות עשו מכילה 400 כוחות שבאים מכוחו של הס"מ.
ממשיך השפתי כהן, ואומר יסוד נפלא – וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. לא תמצא ארץ שקוראים לה על שם איבר של אדם. המקום היחיד בעולם שקוראים לארץ על שם איבר, זה שֵׂעִיר, שנקראת על שם שערות. ולא תמצא ארץ על שם צבע, מלבד אֱדוֹם.
תמצא ערים על שם איברים , למשל 'ראש העין'. אחד אמר לי "זה לא עיר, זה מדינה של תימנים" ☺
יוצא, שעשו קרא לשם עירו אֱדוֹם, ולארץ הוא קרא שֵׂעִיר. למה ?
אומר השפתי כהן – רצה עשו להיות בטוח, שלעולם לא ישכח את מה שעשה לו יעקב. אמר עשו אקרא למדינה שלי שֵׂעִיר, על זה שהוא בא לאבא עם ידיים שעירות ולקח ממני את הבכורה, ולעיר שלי אֱדוֹם, כי כשבאתי עייף ורעב מן השדה, הוא ניצל את ההזדמנות, שנאמר {כה, ל} הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה.
בתוספת לדברי השפתי כהן, מביא הרוקח (ר' אליעזר מגרמייזה) – הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו. לעשו נולד ילד וקרא שמו אָחִי , כדי שלא ישכח לעולם מה עשה לו אחיו.
עוד לפני ששומע יעקב אבינו, שבאים לקראתו 400 איש, הוא שולח מסר לעשו :
{לב, ה} וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
נשאלת השאלה – למה לא נאמר וַיְהִי לִי שׁוֹרים וַחֲמוֹרים ?
אומר רש"י – שור וחמור. דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור. אדם אומר לחברו בלילה קרא התרנגול, ואינו אומר קראו התרנגולים.
כותב בעל הטורים – ויהי לי שור וחמור. ולא הזכיר מינים אחרים אלא רמז ליוסף שהוא שטנו של עשו וליששכר שעוסקין בתורה לקיים הקול קול יעקב בבתי מדרשות: לי שור. בגימטריא שנולד יוסף. שור בגימטריא קרן יוסף: ויהי לי שור. ווי לי שיתחברו עתה השור והחמור הטמא והטהור יחדיו.
במדרש תנחומא כתוב בנוסח קצת אחר {וישלח, אות א} – וַיְהִי לִי שׁוֹר, אֵין לִי לִירֹא מִמְּךָ, שֶׁהֲרֵי נוֹלַד יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז). וַחֲמוֹר, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר (זכריה ט, ט).
כל מי שקורא את הדברים הללו, שואל את עצמו שאלה – בן כמה היה יוסף כשנשלחו המלאכים ?
בן 6. הוא נולד בסוף שבע השנים האחרונות שעבד יעקב אבינו.
שלח יעקב לעשו – "תשמע, אני לא מפחד ממך, יש לי את יוסף" !
נשאלת השאלה – מה טמון בכוחו של יוסף, שיעקב כל כך סומך עליו ?
השאלה המרכזית היא – למה בכלל יעקב מפחד ?! הרי מבטיח לו הקב"ה פעמיים שאין לו ממה לפחד. לפני שהוא הלך לחרן, אמר לו הקב"ה {כח, טו} וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. לאחר שהוא הלך לחרן, אמר לו הקב"ה {לא, ג} שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ.
כך שואלת הגמרא {מסכת ברכות ד, א. סנהדרין צח, ב} – כדר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי רמי כתיב {בראשית כח-טו} והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב {בראשית לב-ח} ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא … מאיזה חטא הוא פחד ?!
אומר המדרש {תנחומא, פרשת חוקת, אות כה} – אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפֹּל בְּרָעָה (משלי כח, יד). כָּךְ הִיא מִדַּת הַחֲסִידִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחָן, אֵינָן פּוֹרְקִין יִרְאָה אפילו אם הקב"ה הבטיח לצדיקים, הם לא מורידים מעצמם את היראה. וְכֵן בְּיַעֲקֹב כְּתִיב: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד (בראשית לב, ח). לָמָּה נִתְיָרֵא. אָמַר, שֶׁמָּא נִתְקַלְקַלְתִּי אֵצֶל לָבָן בִּכְלוּם. וּכְתִיב: וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (דברים כג, טו),המקום היחיד שנכתב הפסוק הזה, זה בעריות וְהִנִּיחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
נשאלת השאלה – על איזה עוון של עריות חשש יעקב אבינו ?
כולנו מכירים את דברי רבותינו – הוא פחד על כך שהוא נשא שתי אחיות. והתורה אומרת {ויקרא יח, יח} וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ – אסור לשאת שתי אחיות, ממילא הוא פחד, שהקב"ה יתבע אותו על כך.
דבר נוסף, אומרים המפרשים – פחד יעקב מהמצוות שהיו לעשו – ישוב ארץ ישראל, וכיבוד אב, מה שהוא לא זכה לקיים. אעפ"י שיעקב אבינו הלך לחרן בציווי הוריו, אבל הוא נישאר שם 6 שנים נוספות , שעבד בשביל צאנו .
פחד יעקב אבינו, שמא הזכויות שיש לעשו מהמצוות הללו, יעמדו לצדו כדי להילחם כנגדו.
אומר הספר מלֹא העומר – וַיִּירָא פחד יעקב מכיבוד אב שהיה לעשו, שנאמר {ויקרא יט, ג} אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ שחשש מנישואיו לשתי אחיות, שנאמר {ויקרא יח, יח} וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר מלשון וַיֵּצֶר.
אומר האבן עזרא – גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו. והוא אומרו ואהיה עמך. גם זה פי' ואיטיבה עמך. שיתכן שימלט הוא לבדו . ועוד ידענו כי כל עון קטן וגדול כנגד העושה על כן העון הקל לגדול יקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו ובעבור זה לא יהי' השם עמו. ואל תתמה כי הנה משה שאין למעלה ממנו והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו.
לפני שנתקדם, נעמוד על נקודה שמביא הילקוט הראובני כאן בפרשה :
כותב ילקוט הראובני – וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. ארבע מאות איש שנטל עשו, שנשא מחלת בת ישמעאל על נשיו. וירש ארבע מאות כתות החיצונים ששולטים עליהם מחל"ת לילי"ת = (גימט') נשי"ם בני ארבע מאות. וזהו מרבה נשים מרבה כשפים.
מביא ילקוט הראובני את דברי החסד אברהם, כיצד לבטל את ארבע-מאות כוחות הטומאה הללו :
"סוד לבישת השק, דע כי הלובש שק להתפלל לפני הש"י ושואל ממנו שאלתו, קורעים ומבטלים כל גזירות רעות שבעולם וזה סגולת לבישת שק שאין תפילתו חוזרת ריקם וכדי לאמת זה, כי ש"ק בגימט' ד' מאות".
למי ששם לב, בכל מקום שמוזכרים עשו וחיילותיו, מופיע המספר 400 .
נאמר בתורה {שמות יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק שהוא עשו וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם .
שואלים חז"ל – מאיפה הוא בא ?
אומרים חז"ל במדרש {תנחומא, בשלח, אות כה} – רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מֵהַרְרֵי שֵׂעִיר בָּא וְהָלַךְ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לִרְפִידִים וְעָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה.
1,600 ק"מ הולך עמלק, כדי לקרר את ישראל לפני מתן תורה !
נשאלת השאלה – למה הוא בא דוקא ממרחק של אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה ?!
התשובה היא – כי כוחו של עמלק, נמצא במספר 400 .
שימו לב לעוד ראיה מדברי רש"י בפרשת השבוע :
בספר שמואל א'{פרק ל} מסופר, שעמלקים לקחו בשבי, שתים מנשותיו של דוד המלך :
{ה} וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי …{ט} וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ: {י} וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר… {יז} וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ {יח} וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד.
נשאלת השאלה – למה דוקא 400 עמלקים הצליחו להימלט ?
מי שעומד על העניין, זה רש"י בפרשת השבוע, שמביא דברי מדרש רבה, שכתובים גם בילקוט שמעוני {שמואל} :
אומרת התורה {לג, טז} וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה.
אומר רש"י – שב ביום ההוא עשו לדרכו. עשו לבדו וארבע מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. והיכן פרע להם הקדוש ברוך הוא, בימי דוד, שנאמר (ש"א ל יז) כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים .
כדי להתקדם, נרענן את זיכרוננו כמה דברים מפרשת חיי שרה:
בפרשת לך-לך , כותב רבינו בחיי, שהוא לא מבין מדוע ירדו ישראל למצרים לארבע מאות שנה, והוא לא מצא מישהו שעומד על העניין. איזה מין מספר זה 400 ?!
דבר אחד הוא כן יכל להגיד – בכל מקום שתמצא את המספר 400, יש קשר ל'רע עין' (גימט' 400) .
איפה נמצא את זה ?
האחד הוא עפרון, שדרש על מערת המכפלה 400 כסף. השני אצל עשו, שהגיעו 400 איש עמו.
איפה רואים את העין הרעה ?
בעפרון, שבתחילה אמר שיתן את המערה ללא תמורה, ואח"כ אמר לאברהם אבינו {כג, טו} אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר.
השני הוא עשו, שהיתה לו בעיה בעינו. הראיה כשיעקב אומר {לב, יז} וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר, כדי למלאות את עיניו של אותו רשע !
הדבר המרכזי שפועל אצל אותו רשע, זה העין. אנחנו רואים שהוא תמיד גם מדבר על צבע, שנאמר {כה, ל} הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה… למה דוקא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם ?! תאמר מן העדשים הללו וכד'. אלא אצל עשו העין היתה הדבר המרכזי.
דבר נוסף, בשעה שיעקב מסדר את נשותיו למלחמה עם עשו, נעמד יוסף לפני רחל. למה ?
כותב רש"י {מט, כב} – בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב נגש יוסף ורחל וישתחוו, אמר יוסף, רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עיניו באמי, יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה.
בא הכלי יקר ונותן לנו מענה, למה ירדו למצרים לארבע מאות שנה.
כותב הכלי יקר {פרשת חיי שרה, טז} – ותדע עוד. כי רע עין עולה למספר ד' מאות ע"כ מצינו בארבע מקומות מספר ד' מאות אצל בעל עין רע. א' בעפרן שהיה רע עין על כן לקח ד' מאות שקל כסף. ב' אצל אחי יוסף שהיה עינם רעה באחיהם יוסף הצדיק ונתקנאו בו עבור כתונת הפסים שעליו עי"כ נתגלגל הדבר וירדו למצרים והיו ד' מאות שנה בגירות ועינוי ועבדות. ג' אצל עשו שרעה עינו באחיו יעקב ונתקנא בו על הברכות אשר ברכו אביו כי על כן אמר יעקב וריוח תשימו בין עדר לעדר כדי למלאות עיניו של אותו רשע על כן בא עשו וארבע מאות איש עמו. ד' נבל הכרמלי היה איש כילי ורע עין כנודע, על כן בא עליו דוד עם ארבע מאות איש לשלם לו כמידתו.
עד כאן הדברים בקיצור, שדיברנו עליהם בפרשת חיי שרה.
בש"ס הבבלי, מופיע עשרות פעמים המספר 400. כל מספר 400 מאפיין דבר מסוים שקשור לנושא הזה. לצורך השיעור היום, לקחתי רק שלוש מקומות , שבאמצעותם אני רוצה לבאר דבר נוסף.
המקום הראשון בש"ס, שמופיע המספר 400, הוא במסכת ברכות.
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ה, ב} – רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא לרב הונא החמיצו 400 חביות של יין.
400 חביות יין, זו צריכה להיות כמות עצומה של יין. מאיפה אנחנו יודעים ?
כי הגמרא {מסכת ב"מ פג, א} דנה, לגבי אדם שנשלח לקנות יין. ולאחר שהוא חזר מהקנייה, מתברר שהיין החמיץ.
אומרת הגמרא {מסכת ב"מ פג, א} – ההוא גברא דא"ל לחבריה זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא אזל זבן ליה לסוף אתא לקמיה א"ל זביני לך ארבע מאה דני חמרא קניתי ממך 400 חביות יין ותקיפו להו והחמיצו לי אתא לקמיה דרבא א"ל ארבע מאה דני חמרא תקיפי קלא אית לה 400 חביות יין שהחמיצו , כל העולם יודע ! כמו שיגידו "כרמל מזרחי נשרף" ☺
עוד גמרא שקשורה ליין {מסכת ברכות נא, ב} – עולא אקלע הגיע להתארח לבי רב נחמן כריך ריפתא בריך ברכת מזונא סעד וברך ברכת המזון יהב ליה נתן לו רב נחמן כסא דברכתא כוס של ברכה, כדי שיברך. כשסיים לברך נתן לרב נחמן לטעום מהכוס א"ל רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא לילתא אמר לו רב נחמן "תעשה טובה, תתן גם לאשתי 'ילתא' לטעום מהכוס של הברכה א"ל הכי א"ר יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר {דברים ז-יג} וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך תניא נמי הכי ר' נתן אומר מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך אמר לו אין צורך, אם אתה שותה, גם אשתך מתברכת קמה בזיהרא שמעה את זה אשתו ועלתה לבי חמרא הלכה למרתף היין ותברא ד' מאה דני דחמרא ושברה 400 חביות יין .
נחזור לגמרא שפתחנו בה {מסכת ברכות ה, ב} – רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא לרב הונא החמיצו 400 חביות של יין. על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן הגיעו החכמים לבקרו ואמרו ליה לעיין מר במיליה תפשפש במעשיך אמר להו ומי חשידנא בעינייכו וכי אני חשוד בעינכם ?! אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא וכי נראה לך שהקב"ה לא בסדר ?! אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא למה, שמעתם עליי משהו ??? אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה כן, שמענו שאתה לא נותן זמורות שמגיעות לאריס שלך אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה לגנב הזה אני אתן זמורות ?! כל יום הוא יוצא עם 2-3 שקים של פירות בלי שאני אדע ! אני אתן לו עוד זמורות ?! אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים מה שמגיע לאריס תתן לו, ומה שהוא גנב ממך תתבע אותו בבית דין אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה קיבל על עצמו לתת לו את הזמורות איכא דאמרי יש אומרים הדר חלא והוה חמרא החומץ הפך בחזרה ליין ואיכא דאמרי ויש אומרים אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא החומץ התייקר והפך להיות כמחיר של היין.
שואל הספר אהבת איתן – למה ברגע שבאו חכמים ואמרו לו "לעיין מר במיליה" והוא לא הבין מה הם רומזים לו ? מה הוא לא יודע שהוא לא נותן לסריס שלו זמורות ?!
ואומר יסוד אדיר – החכמים לא היו צריכים לומר לו "לעיין מר במיליה". אם יש להם טענות על מה שהוא עושה, היו צריכים לומר לו "לעיין מר בעובדי" כלומר "אתה עושה מעשים שלא יעשו".
אמר להם רב הונא בדיבור שלי אין שום בעיה. פשפשתי ולא מצאתי !
אז מה היתה הבעיה ?
אומרת הגמרא {מסכת שבת כג, ב} – אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין .
מי בעל המימרא ?! רב הונא !
אם אתה רואה שהחמיצו לך 400 חביות, מה פירוש הדבר ?! שאתה לא זהיר במיליה – במה שאתה אומר !
אתה אמרת שמי שזהיר בקידוש, יש לו גרבי יין, ואין לך את זה !
אומרת הגמרא, שרב הונא ידע שהוא מקפיד מאוד. הראיה ?
כי מספרת הגמרא {מסכת מגילה כז, ב} – רב הונא הוה אסר ריתא הוריד ענף מן העץ, ועשה ממנו חגורה וקאי קמיה דרב והלך להתארח אצל רב אמר ליה רב לרב הונא מאי האי כבוד הרב, מה זה ??? א"ל רב הונא לא הוה לי קידושא לא היה לי איך לעשות קידוש ומשכנתיה להמיינאי ואתאי ביה קידושא משכנתי את החגורה בשביל בקבוק יין לקידוש (רב הונא היה מקפיד מאוד לקדש על יין)
לכן ברגע שבאו החכמים ואמרו לו "לעיין מר במיליה", הוא לא הבין מה הם רוצים . "משכנתי את החגורה שלי בשביל בקבוק יין, אליי אתם באים בתלונות ?!"
אבל ברגע שאמרו לו "דלא יהיב מר שבישא לאריסיה" אז הוא הבין מה הבעיה.
נשאלת השאלה – מה פתאום החמיצו לו 400 חביות יין ?
כותב הבן-יהוידע – כי הקליפה שנקראת 'רע עין' שמספרה 400, כאשר היא רואה עושר אצל תלמיד חכם, רעה עיניה בו. ואם תמצא נדנוד קל של חטא בענייני ממון, תקטרג עליו מחמת רעות עיניה בממונו, ולכן החמיצו לו כל 400 חביות היין כמניין 'רע עין'. כאשר הוכיחו אותו החכמים ונעשה לאיש משכיל (400) הודה על האמת, בכך דחה את הקליפה של 'רע עין' , ולכן היין נתקן בחזרה.
מספרת הגמרא {מסכת עירובין נד, ב} – א"ר אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים וקל וחומר ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה כך הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה … רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא היה לו תלמיד דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר שהיה מלמדו 400 פעם כל דבר עד שהיה מבין ! (ר' חיים שמולביץ אמר פעם בשיחה, שהוא לא מתפעל מר' פרידא , אלא מתלמידו שהיה מוכן לשמוע את ההסבר 400 פעם !) יומא חד בעיוה הזמינוהו למלתא דמצוה לדבר מצוה. אמר לתלמידו "תשמע, יכל להיות שבאמצע השיעור ידפקו בדלת ואצטרך ללכת. בסופו של דבר לא דפקו תנא ליה שנה לו 400 פעם ולא גמר ולא הבין א"ל האידנא מאי שנא מה קרה, אתה לא מרגיש טוב היום ?! א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא מילתא דמצוה פשוט הרב אמר לי שהוא צריך ללכת לדבר מצוה, לא ידעתי אחרי כמה פעמים שתשנה לי תצטרך ללכת אסחאי לדעתאי הסחתי דעתי מהלימוד וכל שעתא אמינא וכל רגע אמרתי לעצמי השתא קאי מר השתא קאי מר "עכשיו יצא הרב, עכשיו יצא הרב" א"ל הב דעתיך תתרכז ואתני ליך הדר ואחזור על הלימוד תנא ליה ד' מאה זימני אחריני וחזר על הלימוד עוד 400 פעם נוספים נפקא בת קלא וא"ל יצאה בת קול ושאלה ניחא ליך מה אתה מעדיף דליספו לך ד' מאה שני שיוסיפו לך 400 שנה לחייך או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אתה וכל הדור שלך תזכו לחיי עולם הבא אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו .
אומר הבן יהוידע – למה קלט התלמיד רק לאחר 400 פעם ? אותו תלמיד היתה השכחה גוברת עליו, כי השכחה באה מצד קליפה הנקראת 'רע עין', כי רעה עיניה בתלמידי החכמים ששונים הלכות , וכשהיה שונה לו 400 פעם, היה שובר את כוח הקליפה הנקראת 'רע עין' .
נחזור לדברי הגמרא במסכת שבת :
מספרת הגמרא {מסכת שבת ל, ב. לא, א} – ת"ר לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז התערבו ביניהם מי יצליח להרגיז את הלל אמר אחד מהם אני אקניטנו אותו היום ע"ש השעה המסוגלת ביותר לעצבים ☺ היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל שאל בני שאל מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות עגלגל א"ל בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות כיון שהמיילדות שלהן, אינן פקחות הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל שאל בני שאל מפני מה עיניהן של תרמודיין סינים תרוטות רכות (רש"י) אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין החולות והרוח נושבת ונכנס בתוך עיניהם ובמקום אחר מפרש תרוטות לשון עגולות בית מושב שלהן ואף כאן אני אומר כן ומפני שדרים בין החולות שינה אותם המקום שלא יהא סדק של עיניהם ארוך כשלנו ויכנס בו החול (רש"י) הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו א"ל בני מה אתה מבקש א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל שאל בני שאל מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות א"ל בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין בצעי המים וכן רגליהם של אפרקיים רחבות שלא יטבעו בבצעי המים ורבותינו מפרשים שדרים בין בצעי המים והולכין יחפין ומתפשטין רגליהן לפי שהמנעל דוחק הרגל ומעמידו על דפוס שלו (רש"י) אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס נתעטף וישב לפניו א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל א"ל הן א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל נהיה באבא, הוא כבר נותן ברכות ☺ א"ל בני מפני מה א"ל מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד.
נשאלת השאלה – למה הם התערבו דוקא על 400 זוז ?!
כותב הבן-יהוידע – והנה ידוע שיש בסיטרא אחרא כוח של 400, והוא בסוד {לב, ז} וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, ולכן השטן שם בלבבם להמרות (להמר) על סך זה של 400, שמכוון כנגד 400 רוחות של סיטרא אחרא שחשב שיתגבר עליהם מכוח זה ויוכל להכעיסו. וזה העין הרע שרוצים לתת בתלמידי חכמים ,שנרמז בפסוק {משלי כח, כב} נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. חשב להקניט את הלל ולהרוויח הון של 400 זוז כמנין 'רע עין' וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ ולא ידע שיפסיד את הכסף.
בא כאן הבן יהוידע ומגלה לנו – רצו אותם אנשים להשפיע על הלל ולהכעיסו . למה ?
כולנו מכירים את דברי הזוהר הקדוש, שכל הכועס כאילו עובד ע"ז. רצו אותם אנשים להחטיא את הלל בע"ז, שיונקת מכוח הארבע מאות, שהוא כוחו של עשו .
הבן יהוידע מרחיב בצורה נפלאה על כל הש"ס כולו, בענין המספר 400. אני לא רוצה להיכנס לזה. מה שכן אני רוצה להוציא מכאן – מה כוחו של יוסף, לאור דברי הבן יהוידע שהסביר את כוחו של עשו, שנובע מעניין 'רע עין' ?
נלך עכשיו ליוסף הצדיק, וננסה להבין מה סוד כוחו :
בפרשת ויצא, אומרת התורה {ל, כה} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי.
אומר רש"י – כאשר ילדה רחל את יוסף. משנלד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנלד יוסף בטח יעקב בהקדוש ברוך הוא ורצה לשוב.
יוסף הביא את הביטחון ליעקב – "אם יוסף נולד, אצא למלחמה כנגד עשו !"
נשאלת השאלה – מה קרה פה ? איזה בטחון מספק יוסף ליעקב ?!
כדי להבין מה מונח כאן, נעמוד על שני מאמרי חז"ל :
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עג, אות ז} – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף (בראשית ל, כה), כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף נוֹלַד שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כה): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי, דְּאָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָסוֹרֶת הִיא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ): אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן צְעִירֵי הַצֹּאן, שֶׁהֵם צְעִירִים שֶׁבַּשְּׁבָטִים.
בפרשת בשלח כתוב {שמות יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם {ט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.
נשאלת השאלה – מה פתאום הוא בוחר דוקא ביהושע בן נון ?
התשובה פשוטה מאוד – כי יהושע בן נון הוא משבט אפרים, מצאצאי יוסף.
בשעה שצריכים להשמיד את עמלק מתחת פני האדמה, שאול המלך מקבל את התפקיד לכך.
כשרוצים להשמיד את המן הרשע, לוקחים את מרדכי היהודי, שהוא 'איש ימיני'.
רואים מכאן שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל .
מצאתי מרגלית נפלאה, בספר יערות דבש, שמביא שלושה פירושים, שכל אחד מהם מרגלית בפני עצמה :
אומרת הגמרא {מסכת סוכה נב, א} שמשיח בן יוסף יבוא תחילה, יהרג ע"י ארמילוס הרשע (אם זה קרה כבר או לא, מחלוקת במדרשים) ואז יגיע משיח בן דוד.
שואל היערות דבש – בשביל מה צריך שני משיחים ?! לא מספיק אחד שיעשה את העבודה ?
ואומר – צריכים את משיח בן יוסף כדי להשמיד את עמלק, משיח בן דוד אינו יכל להשמידם לבדו.
ומה פתאום אֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל ?
כותב היערות דבש שלוש מרגליות נפלאות :
דבר ראשון הוא אומר – באים האחים לעשו ושואלים אותו למה אתה שונא את אבא שלנו ?!
שואל אותם עשו – תגידו, אולי תסבירו לי גם אתם, למה אתם שונאים את יוסף ?!
אומר היערות דבש – לאף אחד אין תשובה. היחידים שלא שונאים, אלו יוסף ובנימין , ולא רק, אלא גם לאחר שהאחים עשו ליוסף את כל הצרות, לאחר שהם ירדו למצרים אמר להם יוסף {בראשית נ, כא} אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם. לא רק שהוא אלא מצר להם, אלא הוא מטיב איתם !
אם יוסף ובנימין לא שונאים, שניהם יכולים להילחם כנגד עשו. תירוץ ראשון {חלק א', עמוד רל"ט}.
תירוץ שני {חלק א', עמוד קנ"ב} – לעשו יש טענה "לקחו ממני את הבכורה". על זה יש לו כוח להילחם כנגד ישראל, כי לקחו ממנו את זה !
באה רחל ואומרת לו – עשו, מה אתה כועס ? אני הייתי אמורה להינשא ראשונה ליעקב אבינו, ולקחו את זה ממני ! בא אבא שלי והכניס את לאה במקומי ! צעקתי ?! לא ! עזרתי לאחותי להיכנס . אני לא שונאת אותה, אני אוהבת אותה.
אומרים חז"ל – רחל, היא זאת שיכולה לענות לעשו !
תירוץ שלישי {חלק א', עמוד שט"ו} :
בסוף פרשת וישלח, כאשר מדברת התורה על המלכים שמלכו באדום, מספרת התורה שתמנה היתה פילגש לאליפז, ומהנישואין האלה נולד עמלק.
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין צט, ב} – תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב {בראשית לו-כט} אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל .
אומרים חז"ל – תמנע נתנה צוואה לילדיה "איפה שתפגשו את ישראל, תחסלו אותם !"
למה ?! כי לא רצו לקבל אותה .
באה רחל ואומרת לתמנע – מה את כועסת ?! גם אותי דחו ! אז מה, אני אצעק ?! לא … תלמדי ממני, לא מקבלים ?! תורידי את הראש ותמשיכי הלאה .
אומר לנו היערות דבש – לכן רק צאצאיה של רחל, יכולים להילחם כנגד עשו.
אבל מה נעשה, שכותבת הגמרא {מסכת ב"ב קכג, ב} – ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר {עובדיה א-יח} והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'.
נשאלת השאלה – מה הכוח שיש ביוסף ?
התשובה היא – אותו כוח שיש לעשו, יש ליוסף, רק בצד הקדושה.
מספרת הגמרא, שלר' יוחנן היה יופי שלא יתואר !
מספרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ה, ב} – רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל חשוך גלייה לדרעיה ונפל נהורא הרים את השרוול, והאור שהיה לו, האיר כל החדר !
אומרת הגמרא {מסכת ברכות כ, א} – ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה היה יושב על שערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי יפים כמותו. אמרי ליה רבנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא אתה לא חושש מעין הרע ?! אמר להו אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב {בראשית מט-כב} בן פורת יוסף בן פורת עלי עין.
שואלים המפרשים – מאיפה ידע ר' יוחנן שהוא מזרעו של יוסף ?
אז נכון שכל עם ישראל נחשב כזרעו של יוסף, שנאמר {תהילים פ, ב} נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף . אבל בכל זאת, למה אמר ר' יוחנן "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא" ?
הזוהר הקדוש מאוד מרחיב בזה, שליוסף הצדיק היו צריכים להיות י"ב ילדים.
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה סג, אות ו} – גם מרבקה אמנו היו צריכים לצאת י"ב ילדים תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין, (בראשית כה, כג): וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה, (בראשית כה, כג): וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא, (בראשית כה, כג): וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא, (בראשית כה, כד): וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה, (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר, (בראשית כה, כו): וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר. וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה.
מה קרה שלבסוף היא לא ילדה י"ב ילדים ?
כתוב בילקוט שמעוני, שכשיצא עשו, הוא עקר את רחמה של רבקה.
בשעה שיוסף מביא את מנשה ואפרים להתברך לפני יעקב אבינו, שואל אותו יעקב {מח, ח} וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: {ט} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם .
בָּזֶה – היו צריכים להיות זֶה(12) אבל נותרו רק בָּ (2) מנשה ואפרים. הזוהר הקדוש מדבר על זה בהרחבה. אין לנו הבנה בדברים האלה כלל.
כותבים מפרשי הזוהר – ר' יוחנן היה השלמה ליוסף, ולכן אומרת הגמרא {מסכת ברכות ה, ב} עליו, שמתו לו עשרה ילדים, והיה מנחם את כולם באמצעות העצם של הילד העשירי 'דין גרמא דעשיראה ביר' . ולמה מתו לו עשרה ילדים?! משום שהוא קשור ליוסף הצדיק, שהיה צריך להביא לעולם י"ב ילדים, ולבסוף הוא הביא רק שנים.
רבותינו עושים משוואה, בין יוסף לר' יוחנן :
יוסף הצדיק היה מלך במצרים 80 שנה – ר' יוחנן היה ראש ישיבה 80 שנה.
אצל יוסף כתוב {בראשית לט, ו} וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה – אצל ר' יוחנן כתוב שהיה אדם יפה תואר {רש"י: ברכות כ, א}
אצל יוסף , היו באות לראות אותו בנות, שנאמר {מט, כב} בָּנוֹת צָֽעֲדָה עֲלֵי-שֽׁוּר, אצל ר' יוחנן, הוא הציב עצמו בשערי טבילה, כדי שיתבוננו בו הנשים.
אומרת הגמרא {מסכת גיטין לד, ב} – שמו יוסף וקוראין לו יוחנן יוחנן וקוראין לו יוסף …
מגיע אדם לעיר, שלפעמים קוראים ליוסף יוחנן וליוחנן לפעמים יוסף.
שואל הספר מגדים חדשים – איזה מין דבר זה ?! מילא מיוחנן ליונתן אותם הברות ☺ יוחנן ויוסף ?!
אלא, היות וידעו האנשים שר' יוחנן מזרעו של יוסף, לכן קראו ליוחנן גם יוסף.
לכן אמר ר' יוחנן "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא" .
נשאלת השאלה – מה הסיבה שלא שולטת עין הרע ביוסף ?
מביאים חז"ל כמה סיבות :
סיבה אחת, משום שלא רצה ליהנות מיופיה של אשת פוטיפר.
סיבה שניה {בראשית רבה, פרשה צח, יח} – (בראשית מט, כב): בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר וגו', אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יוֹסֵף לִמְלֹךְ עַל מִצְרַיִם הָיוּ בְּנוֹת מְלָכִים מְצִיצוֹת עָלָיו דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּין וְהָיוּ מַשְׁלִיכוֹת עָלָיו שֵׁירִין וְקָטֶלִין וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט בָּהֶן, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבִּיט בָּהֶן.
סיבה נוספת , משום שניצב מול אמו, כדי שעשו לא יתלה עיניו בה.
סיבה נוספת, ברך אותם יעקב {מח, טז} וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ. כותב רש"י – וידגו. כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם.
ישנו פסוק שמופיע בספר שמואל ב' {יט, כא} מבקש שמעי בן גרא מחילה מדוד המלך, על כך שקילל אותו כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
אומרים חז"ל במדרש {ילקוט שמעוני, שמואל ב', פרק טז, סימן קנ"א} – רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל שאל לו רבי יונתן: מהו דכתיב: והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף? כל ישראל נקראו על שם יוסף, שנאמר: אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף. א"ל שמעי לדוד: כל ישראל גמלוך רעה ואני יותר מכלן, וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה עמי, אם קבלת אותי כל ישראל באים ומשלימין עמך.
אמר שמעי לדוד – תוותר לי כמו שיוסף מחל לאחים שלו !
יוצא, שיוסף הוא הסמל של עין טובה. הוא לא מקנא באחיו, ולא שונא אותם . גם לאחר מה שעשו לו, הוא נותן מכבד אותם ומכלכל אותם.
אומרת התורה בפרשת ויחי {מח, י} וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: {יא} וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: {יב} וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: {יג} וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: {יד} וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: {טו} וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: {טז} הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ .
כך מברך יעקב את ילדיו של יוסף, שלא תשלוט בהם עין הרע. כאשר יד ימינו על ראש אפרים, ויד שמאל על ראשו של מנשה.
{יז}וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: {יח} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: {יט} וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: {כ} וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.
רבותי, בואו נבין מה קרה כאן :
עומדים שני אחים, מנשה הבכור ואפרים הצעיר. לפני מותו, שם יעקב את ימינו על ראש אפרים ויד שמאל על ראש מנשה. ברגע זה, לוקח יעקב את הבכורה ממנשה ומעניק אותה לאפרים. כשירצה יהודי לברך את בניו, הוא יברך אותם בברכה "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".
נשאלת השאלה –למה דוקא באפרים ומנשה ?! חסר שבטים ?!
אומרים רבותינו יסוד נפלא :
היסוד של עין טובה, נמצא בברכה הזאת. המידה של עין טובה, מקורה ברחל אמנו. היא האמא של העין טובה !
איפה ראינו את זה ?
בשעה שלוקחים את מקומה, ונותנים אותו ללאה, היא לא מקנאה, ועוד יותר, היא עוד עוזרת לה להקים את ביתה עם יעקב אבינו . שיא של עין טובה !!!
לאחר השיא הזה, לרחל אמנו יש בן – יוסף הצדיק שלא שלטה בו עין רעה. למה ?
אמר יוסף לאחיו – {נ, יט} אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: {כא} וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם … אתן לכם כל מה שאתם צריכים !
המידה הזאת עוברת לאפרים ומנשה .
לכאורה, יכל מנשה להגיד ליעקב – סבא, אתה לוקח את הבכורה ממני ומעביר את זה לאחי ?! אתה הרי יודע כמה נרדפת מאחיך בגלל הדבר הזה …
יעקב מברך, ויודע שאף אחד מהם לא ידבר. למה ?
כי המידה של עין טובה, שהגיעה מרחל, תגיע גם לנכדים … בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר !!!
למה ?
אומר לנו שלמה המלך {כב, ט} טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. אל תקרי יְבֹרָךְ, אלא יְבָרֶךְ !
הכוח של עין טובה, הוא כח הברכה !
כשיש לך סבתא רחל, בן יוסף ונכדים מנשה ואפרים … בוא נראה אם מישהו ידבר …
בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר … מזל וברכה . עשית אותו גדול ?! אני לא מדבר !
כוח הברכה נמצא, בטובי העין !
אם אל הדברים בס"ד, נוכל להבין עכשיו פסוק שמופיע בתחילת שמואל ב':
בהספד של דוד המלך מול מיטתו של יהונתן, אומר דוד – {שמואל ב' א, כו} צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים .
מה זאת אומרת – נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים ?
אומר הרמ"ע מפאנו – איך יכל להיות אדם, שהמלכות שלו (יהונתן), והוא אומר לחבר שלו (דוד) "אתה מלך, ואני הסגן שלך"… איך יכל להיות דבר כזה ?!?!
אמר דוד המלך – נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים . אני בנה של לאה, אני שייך ליהודה. אתה יהונתן, משבט בנימין, נכדה של רחל אמנו. זה שאתה מעביר לי את המלוכה, זה בא מהסבתא שלך ! כמו שהיא נתנה לאחותה את בעלה, ולא קנאה בה ולא שנאה אותה ! זאת אותה אהבה מֵאַהֲבַת נָשִׁים !
אם אלה הדברים, נוכל להבין :
מתי עשו מגיע להילחם בישראל ???
אומרת התורה {לב, ז} עשו בא להילחם עם ישראל וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.
אומר לנו השפתי כהן – {עובדיה א, יח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ דהיינו מלכות עשו מכילה 400 כוחות טומאה, כמנין ק"ש.
קש, אומרים רבותינו – ר"ת קנאה ושנאה.
מתי יש לעשו כוח להילחם כנגדנו ?! כשיש קנאה ושנאה בעם ישראל !
ומה הכוח לבטל את זה ?! העין טובה של יוסף הצדיק "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא".
אומר יעקב אבינו – "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר" נולד לי יוסף הצדיק!
{ל, כה} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי .
למה, מה קרה ???
"אם יש לי עין טובה בידיים, אני יכל להילחם כנגד עשו" !
למה ?
כי כל כוחם של עשו וחילותיו זה קנאה ושנאה !
מצאתי דברי הספד שנשא החתם סופר{דרוש חתם סופר 750-752}, על הגאון ר' חיים הרש , בנושא הגשמים.
עוד מעט חנוכה, ויום אחד של גשם לא ירד !
מדבר שם החתם סופר, שכל עצירת הגשמים מגיעה כתוצאה מעוון לשון הרע.
כותב החתם סופר – {תהילים ל, יב} הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַֽתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָֽה. כתב השל"ה {דברים כו, טו} הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶֽת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָֽאֲדָמָה.
הַשְׁקִיפָה זה חיבור של שתי מילים – הַשָׂק – יָפֶה. וצריך עיון, מה ענין ברכת האדמה לשׂק יפה ?
והנה עצירת הטללים וגשמי הברכה הם מקליפות שוכני האוויר והם 400 מחנה עשו וחילותיו . ועל זה כתיב {עובדיה א, יח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ כי ידוע שק"ש בגימט' ת' (400) ורומז למחנה עשו. והנה מעצרים גשמי ברכה והנה 'גשם' בגימט' 400 … ועל זה אמרו חז"ל 'מלקוש' – שמל קשיותן של ישראל ומשום הכי אמר השק יפה לברך את עמך ישראל ממעון קדשך, לביטול הקליפה שנקראת 'קש'.
אומר לנו השפתי כהן – כוחו של עשו הוא בקנאה ובשנאה שלו.
מה שעוצר את הגשמים, אומר החתם סופר, זה עשו וחילותיו .
אם נקיים את דברי ר' אלימלך מליז'נסק – "ריבונו של עולם, תן בנו לראות כל אחד ואחד מעלת חברנו ולא חסרונם. שנרבה באהבה אחווה ושלום ורעות", תקוים בנו נבואת הנביא עובדיה {א, כא} וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה … וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ במהרה בימינו אמן ואמן !!!