בס"ד
פרשת וישלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ח.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וישלח.
עוסקת התורה במפגש של יעקב עם עשו, לאחר עשרים שנה שהם לא נפגשו, כאשר יעקב אבינו נאלץ לברוח מבית הוריו, בציווי אמו כאשר היא שמעה את עשו מתכנן להורגו {כז, מא} יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי, וכך גם מצוה אותו יצחק אבינו, כפי שכתוב בסוף פרשת תולדות.
יעקב אבינו שוהה עשרים שנה בבית לבן. 14 שנה הוא עובד בשתי בנותיו, ושש שנים הוא עובד בצאנו.
עושה יעקב אבינו, את דרכו חזרה לארץ ישראל.
{ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: {ה} וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
אומרים רבותינו – יעקב אבינו נערך לדורון, לתפילה ולמלחמה, בעקבות המפגש עם עשו, לאחר עשרים שנה.
הדורון מופיע כאן לפרטי פרטים – כמה הוא נתן מכל מין ומין, וכמה הוא נתן מכל סוג וסוג.
הוא מכין את עצמו גם למלחמה – {ט} וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה – הוא משאיר לעצמו מרווח של יום הליכה, בין מחנה אחד לשני.
אומרים רבותינו, שהרעיון הטמון בזה הוא, כי ידע יעקב אבינו שכאשר הוא יסתלק מן העולם, באותו היום גם יסתלק עשו. ממילא, "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ", "אז אני אמות, ובאותו רגע גם עשו ימות".
יעקב אבינו נערך גם לתפילה – {יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים.
שואלים רבותינו – מה פירוש הביטוי "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" ? הרי יש לו רק אח אחד, אז יכל לומר "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" או "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד עֵשָׂו". למה הוא מדגיש פעמים את המילה מִיַּד ?
אומר יעקב אבינו למלאכים "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה".
אומר רש"י – גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.
בשביל מה הוא מיידע את עשו, שהוא גר עם לבן ושמר מצוות, מה זה מענין אותו ?!
לפני שניגש לדבר על נושא בפרשה, נקדים הקדמה קצרה שעומד עליה הרמב"ן לכל אורך הפרשה במפגש של יעקב עם עשו :
אומר הרמב"ן – הפרשה הזאת לא נכתבה רק לפגישה של יעקב עם עשו, אלא היא נכתבה לעם ישראל לדורות, כיצד עליו להיערך לשהות בגלות .
הפרשה הזאת מלמדת אותנו, כיצד מנהלים מפגש, בין ישראל לבין נציגי אומות העולם . הפרשה הזאת מלמדת אותנו טכניקות, כיצד לשבות ליבו של אדם, וכיצד לשחד אותו.
כל הדברים וההתנהגויות שלנו עם אומות העולם, נמצאים בפרשה הזו.
לרמב"ן יש כמה וכמה תחנות כאן בפרשה, שהוא עומד על הדברים. נאזכר רק חלק מהם :
כותב הרמב"ן {לב, ב} – נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו וישלח מלאך ויצילהו וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהינצל וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אזכיר.
הרמב"ן מדבר על זה בעוד שני מקומות כאן בפרשה {לב, ט} – וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג) אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו אלו אחינו שבדרום והיה המחנה הנשאר לפלטה אלו אחינו שבגולה ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.
זה לא הנושא המרכזי שעליו אנחנו רוצים לעמוד היום. אבל נושא אחד מענין שאפשר לצרף לכאן, רק כדי שנלמד עד כמה רבותינו למדו את הפרשה הזאת בעיון :
מסופר , שבעירו של ר' חיים מבריסק, נבחר פעם אנטישמי לרשות העיר, ולא רק אנטישמי, אלא היה גם 'יפה נפש'. למה הכוונה 'יפה נפש' ?
הוא התנהג בצורה כזאת, כמי שלא לוקח שוחד, לפחות כלפי חוץ, הוא הכריז כך.
באחת הפעמים, גזר אותו מושל גזירה, לסגור את התלמוד תורה בעיר. הגזירה הזאת היתה נוראה. כמובן שניסו בכל דרך אפשרית לשחד אותו, אך ללא הצלחה.
הלכו לרב מבריסק, וסיפרו לו שלא מצליחים לשחד אותו.
אמר הרב מבריסק – "לא יכל להיות דבר כזה, שאי אפשר לשחד גוי"
"מאיפה הרב כל כך בטוח ? הרי זו המציאות עכשיו".
אמר להם – "אם כתוב בתורה {בראשית לג, יא} וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח, אז אין דבר כזה שהוא לא יקח שוחד. גם עשו היה אנטישמי וגם יפה נפש, הוא לא רצה לקחת. אבל כשהפצירו בו, בסוף זה נכנס, צריכים להפציר!"
לאחד מתושבי המקום היה רעיון – "תנו לי את הכסף. אני אלך לסדר איתו את הענין".
"זה לא ילך !"
"תשאירו לי את העניין, תביאו את הכסף".
נתנו לו את הכסף …
יום אחד, היה יום אביבי בחוץ 26 מעלות . הלך וביקש אותו יהודי פגישה עם אותו ראש העיר.
קבעו לו את הפגישה לשעה תשע בבוקר. "אתה תהיה הראשון שתיפגש איתו".
הוא יוצא למפגש הזה עם מעיל דובון, עם כפפות, עם כובע צמר, ועם בגדים כאלה שיוצאים איתם שהטמפרטורה היא 30-, וכך בצורה הזאת הוא מגיע לראש העיר.
ראש העיר יוצא ורואה את אותו יהודי. 26 מעלות בחוץ, כולם עם חולצה קצרה, ואותו יהודי עם מעיל דובון, כאילו יורד שלג בחוץ.
"מה זה , פורים אצלכם היום ?!"
"לא, עדיין לא פורים. אומר לך את האמת, אמא שלי ע"ה היתה אצלי הלילה בחלום, ואמרה לי "תתלבש טוב, גם אם נראה לך בחוץ טמפרטורה יפה. בערך באחת בצהרים תתחיל רוח סערה בחוץ, ויתהפך ל-25 מעלות מתחת לאפס, תתלבש טוב ! " . אז התלבשתי טוב, כי יצאתי עכשיו מדלקת ריאות. לא רוצה להסתבך עוד פעם".
אומר לו ראש העיר – "תגיד לי, אתה שפוי ?! תפתח את כל העיתונים ותראה מה הם אומרים – 'צפויה התחממות בשלושת הימים הקרובים' !"
"תראה, אמא שלי אף פעם לא זייפה. כל מה שהיא אמרה לי בחלום התקיים ! והיות והיא אמרה לי שהמזג-אויר הולך להשתנות, התלבשתי חורפי. אתה תראה, אם אמא שלי אמרה לי שעד הצהרים יהיה סוער, אתה תראה שזה מה שיהיה!"
"חחח… אתה לא נורמלי!"
"אתה לא מאמין לי ?! בֹא נתערב ! אני יוצא מחוץ לעיר, בחמש אני חוזר. אם ירד שלג, אתה משלם לי 10,000$, ואם לא ירד שלג, אני משלם לך, מוכן ???"
"מוכן !"
סגרו עסקה…
שואל אותו ראש העיר – "אז בשביל מה קבעת איתי פגישה ?"
"עזוב עכשיו דיבורים, אני חוזר בחמש ונראה מה קורה …" ☺
הוא חוזר בחמש עם המעיל ביד והכפפות … "תשמע, פעם ראשונה שאמא שלי עבדה עליי בחלום. קח יש לך פה 10,000$ . מילה זה מילה !"
"כל הכבוד לך. עמדת בהתערבות ! ועכשיו, בוא תגיד לי מה רצית ?"
"תשמע, בקשר לתלמוד תורה… אם אפשר לדחות את הגזרה לשנה הבאה ?"
"אין בעיות ! אני רואה שאתם אנשים טובים, עומדים במילה שלכם" ☺☺☺
אמר הרב מבריסק – אם כתוב בתורה, שכאשר מפצירים זה ניכנס, אז צריך לדעת להפציר !
כותב כאן הרמב"ן, שהפרשה הזאת מלמדת אותנו לדורות, כיצד עלינו להתנהג עם אומות העולם, וזאת הפרשה שמלווה אותנו, במהלך שנות הגלות.
באה התורה ואומרת לנו, שכאשר תתבונן בפרשה הזו, תמצא את הסוד להישרדות של עם ישראל בגלות הקשה.
נעמוד בע"ה על נקודה אחת בפרשה, שתבהיר לנו התנהגותו של יעקב אבינו בגלות, וסוד ההישרדות של עם ישראל, כפי שנלמד מדברי רבותינו:
כפי שפתחנו, יעקב אבינו נערך לתפילה לדורון ולמלחמה, וכאשר הוא נערך למפגש עם עשו, הוא מחלק את משפחתו לכמה וכמה חלקים כפי שאמרנו. הוא עובר את מעבר יבוק, ושוכח מאחורה פחים קטנים.
{כה} וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
מגיע מלאך אל יעקב, שלפי דברי המדרש, היה הס"מ שרו של עשו.
אומרים רבותינו, בביאור אותו מאבק שניהל המלאך עם יעקב, שכל הזכויות של עם ישראל לאורך הדורות, נלקחים וסופגים מאותו המאבק הזה.
אומר המדרש {שיר-השירים רבה פרשה ג, אות ב} – מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל… אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מַה קֻּפַּת הָרוֹכֵל יֵשׁ בָּהּ מִכָּל מִינֵי בְּשָׂמִים, כָּךְ כְּהֻנָּה מִיַּעֲקֹב, וּלְוִיָּה וּמַלְכוּת מִיַּעֲקֹב, יִצְחָק נָתַן לוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּל שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, ה): וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, בְּרַם רוֹכְלוּתָיו שֶׁל יַעֲקֹב לֹא הָיְתָה אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁתַּחַת רַגְלָיו. רַבִּי יוּדָן אָמַר תַּרְתֵּי הביא שתי דעות, רַבִּי יוּדָן אָמַר כָּל הָרוֹכְלוּת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וּמַצְלִיחִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּזְכוּת אוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי יוּדָן אָמַר חוֹרֵי, כָּל פְּרַגְמַטְיָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וּמַצְלִיחִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּזְכוּת אוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר תַּרְתֵּי שני פירושים, כָּל מִלְחָמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וּמַצְלִיחִין, בִּזְכוּת הָאָבָק שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר חוֹרֵי, כָּל תּוֹרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ אוֹתוֹ הָאָבָק נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּנְתָנוֹ תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו.
אומר רש"י – ויאבק איש. מנחם פרש ויתעפר איש, לשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם. ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו בה, ואבק לה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שהוא שרו של עשו.
לאחר ששרו של עשו מנסה לפגוע ביעקב אבינו, ורואה שהוא איננו מצליח, הוא נוגע בכף ירך יעקב, ופוגע לו בגיד הנשה .
נשאלת השאלה – מה היתה מטרתו של שרו של עשו, שרצה לפגוע בגיד הנשה ?
רבותינו אומרים, שאחד הדברים שהוא רצה לפגוע בהם, היו בני הנוער, הילדים שנקראים 'כף הירך', שנאמר {שמות א, ה} וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ.
כותב האר"י הקדוש – כוונתו היתה לפגוע בט' באב. כמו שיש שס"ה גידים בגוף האדם, יש שס"ה ימים בשנה. היום שהוא כנגד גיד הנשה הוא ט' באב, ובזה הוא פגע והצליח לקעקע את היום הזה , שהפך לחורבן ואבלות על בית המקדש.
לאחר שיעקב אבינו נפגש עם עשו הרשע, הוא משתחווה לפניו שבע פעמים, ליבו של עשו נמס והוא מנשק אותו. (יש מחלוקת בחז"ל, אם זה היה בכל ליבו או לא).
לאחר המפגש הזה, אומר עשו ליעקב אבינו {לג, יב} וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.
אומר לו יעקב – {יד} יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה .
אומר רש"י – עד אשר אבא אל אדני שעירה. הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים.
מסיימת התורה {לג, יז} וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.
יעקב בנה דבר חדש שלא היה עד עכשיו, הוא בנה סוכות.
אומר האור-החיים הקדוש – עד עכשיו לא היה מי שחשב שצריך לבנות סוכות.
{יח} וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.
אומרת הגמרא {מסכת שבת לג, ב}– {בראשית לג-יח} ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו.
אומר רש"י – שלם בגופו. שנתרפא מצלעתו: שלם בתורתו. שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך.
הבני יששכר מדינוב אומר – שלם. שלא שינה שמו, שלא שינה לשונו, שלא שינה מלבושו.
שאלה נפלאה שעומדים עליה רבותינו, וזה יהיה נושא השיחה היום בע"ה :
יעקב אבינו מגיע לשכם , והדבר הראשון שהוא עושה בשכם, זה לקנות חלקה בעיר – {יט} וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
נשאלת השאלה – למה רכש יעקב אבינו את חלקת השדה ?
אומרים רבותינו – יעקב קנה את חלקת השדה, כדי להעניק ליוסף מקום קבורה.
כל אחד שקורא את הדברים האלה שואל את עצמו – מה הדאגה הגדולה שיש ליעקב, שיוסף יקבר בשכם? למה הוא לא קונה לו חלקה בחברון, ליד מערת המכפלה ? למה דוקא ליוסף, ומה עם שאר הילדים ?!
אומרים רבותינו – הסיבה שהוא קנה חלקת קבר ליוסף, כי ראה ברוח קדשו שהוא עתיד לצוות את יוסף לטפל בארונו .
כך מביא רש"י על הפסוק {פרשת ויחי מח, כב} וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי . לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.
מידה כנגד מידה – אתה דואג לקבורה שלי, אני דואג לקבורה שלך.
באה הגמרא {מסכת סוטה יג, ב} ושואלת שאלה נפלאה – מאי שנא בשכם ולמה בשכם ? למה לא בחברון ? למה לא בהר המנוחות ? למה לא בבני-ברק ? אמר ר' חמא בר' חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו.
בפרשת שבוע הבא, פרשת וישב, יוסף נלקח משכם … {לז, יב} וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי.
נשאלת השאלה – הרי משכם לא גנבו אותו, אלא מדותן, אז למה נאמר משכם ?! שיקנה לו חלקה בדותן !
אלא מה ?
בעקרון לשכם הוא שלח אותו, רק האחים לא היו בשכם , אז הוא המשיך לדותן. אבל אם האחים היו בשכם, משם הם היו מוכרים אותו , ולכן זה נקרא שמשכם גנבוהו.
בספר תורה שלמה, הוא מביא דברים שכותב ר' סעדיה , שמבאר למה רכש יעקב אבינו, חלקה בשכם .
כותב התורה שלמה {פרשת וישלח, פרק מ"ג, עמוד 1315}– וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה. רבינו סעדיה אמר, כי המקומות המקודשים קנו בכסף, אעפ"י שכל א"י כבשו בחרבם ובקשת, והם מערת המכפלה, מקום פתח ג"ע וגורן ארונה היבוסי, מקום המזבח והמקדש והר הזתים [הגריזים] והר עיבל ועל זה אמר ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו ושם קבלו את התורה, וא"י מקורו.
אומר המדרש רבה, שעל שלושת המקומות המקודשים הללו, כולם מסכימים ששייכים לעם ישראל.
נשאלת השאלה – מערת המכפלה – מובן. גורן ארונה היבוסי – מובן. אבל איזה קדושה יש להר גריזים והר עיבל ?
אומרת הגמרא {מסכת סוטה לב, א} – כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה שנאמר {דברים יא-ל} הלא המה בעבר הירדן וגו' ולהלן הוא אומר {בראשית יב-ו} ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם ששה שבטים עלו ראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר {יהושע ח-לג} וכל בני ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו' הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה {דברים כז-טו} ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר {דברים כז-ח} באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן. יוצא בהר גזירים ובהר עיבל, נערכו לקבלת התורה מחדש.
אומרת הגמרא {מסכת ברכות מח, ב. מט, א} ששואלת – תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר בברכת המזון ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה ולמה מקדימים ברית לתורה ? שזו נתנה בשלש בריתות וזו נתנה בי"ג בריתות.
איפה שלוש בריתות ?
יש מחלוקת בדברי המפרשים, נאמר רק את הדברים המוסכמים – הראשון בסיני, השני בגבול מואב, והשלישי בהר גריזים ובהר עיבל (שכם).
אומר רבינו סעדיה – היות וראה יעקב אבינו, שלעתיד לבוא, תהיה בשכם קבלת התורה מחודשת, לכן הוא ביקש לקנות את הנחלה הזאת בארץ ישראל.
עד כאן דברי רבינו סעדיה.
לפני שיהושע מסתלק לבית עולמו, הוא מכנס את כל עם ישראל בשכם .
אומר הנביא {יהושע פרק כד, א} וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
נשאלת השאלה – למה הוא אסף אותם לשכם ? והלא משכן שלֹה על תילו עומד.
כותב הרד"ק – ויתיצבו לפני האלהים. נראה שהביאו ארון האלהים שם כדי לכרות הברית לפני הארון כמו שאמר ויכתוב יהושע בספר תורת אלהים נראה כי שם היה הארון שבו ספר התורה ואספם יהושע שכם ולא שילה, שהיה הארון שם אולי על פי הדיבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם , כי בו נתעכב אברהם אבינו תחלה כשנכנס לארץ , כמו שכתוב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו ושיזכו אותו וידבקו בה' לבדו. ועוד כי תחילת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל בשכם היה שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם, ושם אמר ליהושע הסירו אלהי הנכר אשר בקרבכם כמו שאמר יעקב לבניו בשכם, הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם.
כך מונה הרד"ק ארבע סיבות, מדוע אסף אותם יהושע בשכם.
אם ככה מובן , שמעין קבלת התורה היתה בשכם, ולכן רכש יעקב אבינו, את חלקת השדה בשכם.
הרמב"ן מונה את הסיבה לרכישת חלקת השדה בשכם.
אומר הרמב"ן {לג, יח} – "ויחן את פני העיר" – לא רצה להיות אכסנאי בעיר אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו ולכן חנה בשדה וקנה המקום וזה להחזיק בארץ והמעשה הזה היה רמז כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו) ורבותינו אמרו (ב"ר עט ו) נכנס עם דמדומי חמה וקבע לו תחומין ועל דעתם לא היה בכוונה ממנו אבל על כל פנים היה המאורע לרמוז על העתיד שאמרנו אבל רבי אברהם אמר כי הזכיר הכתוב זה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא.
כותב הכלי יקר – ויקן את חלקת השדה. לפי שרצה לבנות שמה מזבח על כן לא רצה להעלות עולות ה' חנם לא רצה להקים מזבח, על דבר שלא שייך לו, כמו שעשה דוד בגרן ארונה היבוסי (שמואל ב' כד.כד) .
כותב הספורנו – ויקן את חלקת השדה. ויצב שם מזבח. כאמרו איך נשיר את שיר ה' כו'.
כותב האבן-עזרא – חלקת השדה. חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא.
כל הפירושים הנפלאים הללו, באים להסביר לנו מדוע קנה יעקב אבינו נחלה בשכם.
אומרים חז"ל {מסכת שבת לג, ב} – {בראשית לג-יח} ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם עד עכשיו היו מחליפים סחורות בין אחד לשני. יעקב בא ותיקן להם מטבע ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם.
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עט, אות ו} – וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, הִתְחִיל מַעֲמִיד הַטְּלִיסִין אטליזים וּמוֹכֵר בְּזוֹל, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ אם אתה נהנה ממקום מסוים , אתה צריך להכיר לו טובה.
היות ושכם, זה המקום הראשון שניכנס אליו יעקב אבינו, אז הוא צריך להכיר לו טובה. מה עשה ?!
התקין מרחצאות, תיקן מטבע, פתח אטליזים. עשה פעולות למען כלל אומות העולם שגרים במקום, כדי להכיר טובה למקום.
מן המדרש הזה, למד רשב"י שכך צריך לנהוג בעיר טבריה. שכן כשיצא מן המערה, כל גופו היה פצעים וחתכים. המליצו לו ללכת לעיר טבריה ושם בחמי טבריה, ירחץ את עצמו, והפצעים ייעלמו.
מספר המדרש – אֲתוֹן וְאַסְחוֹן בַּהֲדָא בֵּי בָּנֵי דְּבֵית מוֹקֵד דִּטְבֶרְיָא הלך רשב"י ובנו לחמי טבריה, רחצו ונרפאו מפציהם, אֲמַר לֵיהּ בְּרֵיהּ כָּל הֲדָא טַבְתָא עֲבָדַת לָן טְבֶרְיָא וְלֵית אֲנַן מְדַכָּן יָתָהּ מִן קָטוֹלַיָא כל הטובה שקיבלנו מן העיר טבריה, ואין אנחנו מחזירים לה טובה ?! , אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עוֹשִׂים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים אִיטְלוּסִין וּמוֹכְרִין בְּזוֹל שכן מצינו ביעקב אבינו פתח שווקים ואטליזים , אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לְדַכָּיָא טְבֶרְיָא אנחנו צריכים לטהר את טבריה ממתים , מָה עֲבַד מה עשה ? נְסַב תֻּרְמוּסָא וַהֲוָה מְקַצֵּץ תֻּרְמוּסָא וְשַׁדֵּי קְצוֹצוּתֵיהּ וּמְקַלֵּק בַּשּׁוּק, וְכָל אַתְרָא דַּהֲוָה קְטִילָא סָלֵיק וְאִינוּן מַפְקוּן וְנָפְקִין, וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹא הָיְתָה שָׁמָּה טֻמְאָה תֻּרְמְסָא עוֹמֶדֶת, וְהוּא מְצַיֵּן אֵיזֶה מְקוֹם טֻמְאָה וּמְקוֹם טָהֳרָה, עַד זְמַן דְּדַכֵּי יָתָהּ מִן קָטִילַיָא. הלך וטיהר את העיר טבריה ממתים. עבר ממקום למקום, ושאל איפה יש מתים שצריך לפנות אותם, וככה טיהרו את העיר טבריה. חֲמְתֵיהּ חַד כּוּתִי עַם דְאַרַע, אֲמַר לֵית אֲנָא אָזֵיל וּמַדְחַךְ בַּהֲדֵין סָבָא דִּיהוּדָאֵי אלך ואראה לרשב"י שהוא לא טיהר את כל טבריה , אִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּגַרְגִּינָא וְאִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּסַקָּאֵי, נְסַב קְטִיל הלך והביא גופה לאחת השכונות וּטְמָרֵיהּ בְּשׁוּקָא דַּהֲווֹ מְדַכֵּי וקבר אותה באחת השכונות שכבר טיהר רשב"י, בְּצַפְרָא אֲזַל לגביה בבוקר הלך אותו כותי לרשב"י ואמר לו אמר ליה לא דכיתא שוק פלן לא אמרת שהשכונה נקייה ?!, אמר ליה הין נכון, אמר ליה ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך , אמר ליה גוד חמי ליה בוא ותראה לי איפה יש, צָפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא נְתָנוֹ שָׁם, אָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּרֵד וְעַל הַתַּחְתּוֹן שֶׁיַּעֲלֶה, וַהֲוָה כֵן.
ממשיך המדרש ואומר – דָּבָר אַחֵר, וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, נִכְנַס בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה מִבְּעוֹד יוֹם, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם. הֲדָא אָמְרָת שֶׁשָּׁמַר יַעֲקֹב אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּתַּן.
נשאלת השאלה – מדוע יעקב היה הראשון שקבע תחומי שבת, ולא אברהם או יצחק ?
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה יא, אות ח} – רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר, אַבְרָהָם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יז): קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וגו'. אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, יח): וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹא בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יד): וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו'.
אומרת הגמרא {מסכת שבת קיח, א-ב} – א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר {ישעיה נח-יד} אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' לא כאברהם שכתוב בו {בראשית יג-יז} קום התהלך בארץ לארכה וגו' ולא כיצחק שכתוב בו {בראשית כו-ג} כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אלא כיעקב שכתוב בו {בראשית כח-יד} ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.
בני אשכנז, שרים בפיוטים לכבוד השבת – "נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירַשׁ, בְּלִי מְצָרִים נַחֲלָה. וִיכַבְּדוּהוּ עָשִׁיר וָרָשׁ, וְתִזְכּוּ לִגְאֻלָּה…".
אברהם אבינו גם שמר שבת, גמרא מפורשת {מסכת יומא כח, ב} – אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר {בראשית כו-ה} עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' א"ל רב שימי בר חייא לרב ואימא שבע מצות הא איכא נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א"ל א"כ מצותי ותורותי למה לי אמר רב ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.
נשאלת השאלה – אם אברהם אבינו תיקן אפילו עירובי תבשילין, אז למה כשמדברים על שבת מזכירים רק את יעקב אבינו ?
ולא רק זה, אלא שבמנחה של שבת אנחנו אומרים – "אַבְרָהָם יָגֵל, יִצְחָק יְרַנֵּן…" ולמי יש את השבת ???
יַעֲקֹב וּבָנָיו יָנוּחוּ בוֹ !
למה לא נאמר "אברהם וּבָנָיו יָנוּחוּ בוֹ" ?! למה הכל סביב יעקב אבינו ???
כותב הלבוש {הלכות שבת, סימן רצ"ב} – יעקב ובניו נחים בו, ולא בני ישמעאל ועשו.
בתפילת שחרית אנחנו אומרים – "וְלֹא נְתַתּוֹ ה' אֱלֹהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים. גַּם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה. לְזֶרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ".
השבת שייכת אך ורק לזרע יעקב ! אין קשר לזרע אברהם ויצחק. למה ?! כי הם עובדי אלילים והם ערלים. אין להם מה לחפש עם השבת !
את כל זה מאיפה למדנו ?! מפרשת השבוע שלנו, שנאמר {לג, יח} וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר – שתיקן יעקב תחומי שבת.
בא המשך חכמה, בשלוש מקומות בספרו, ובונה 'בנין פאר' סביב הענין של עירובי תבשילין ושמירת השבת, של אברהם אבינו, ושל יעקב אבינו :
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין נח, ב} – ואר"ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה שנא' {בראשית ח-כב} ויום ולילה לא ישבותו ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן.
שואל המשך חכמה {פרשת ואתחנן} – למה אסרה התורה על גוי לשבות ?
אומר המשך חכמה – התורה בפרשת ואתחנן, מגלה לנו שהשבת שייכת אך ורק לעם ישראל, כי רק הם יצאו ממצרים. שום אומה אחרת לא יצאה ממצרים, חוץ מעם ישראל, שנאמר {דברים ה, טו} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
אם ככה, ישראל יצאו ממצרים, לכן הם מחויבים בשמירת השבת. אומות העולם שלא יצאו ממצרים, לא מחויבים בשמירת השבת.
כך אנחנו מאזכרים גם בקידוש ליל שבת – "בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם".
מאזכרים את ענין יציאת מצרים, להראות בזה, שאין לאומות העולם מה לחפש עם השבת.
אם היינו מאזכרים רק "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ", יכלו אומות העולם לטעון "גם אנחנו רוצים לשמור שבת". אבל היות ואומות העולם לא יצאו ממצרים, לכן לא ניתנה להם השבת.
אומר המשך חכמה {פרשת אמֹר} יסוד נוסף – יש מצוות בין אדם למקום, ויש מצוות שבין אדם לחברו. למשל ציצית, מזוזה, תפילין, אלו מצוות בין אדם למקום. יש מצוות שבין אדם לחברו, כגון צדקה, גמילות חסדים, תרומות ומעשרות וכו'.
לשון המשך חכמה – יש מצוות המקשרות לה' יתברך , ויש מצוות המקשרים זה לזה.
ממשיך המשך החכמה – ונמשל יש בזה, שזהו ההבדל בין שבת לבין יום טוב. בשבת נאמר {שמות טז, כט} אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – אסור לצאת מתחומי שבת. הוצאה מרשות לרשות אסורה. מלאכת אוכל נפש אסורה, ועל כן נאמר לאיש, לא לצאת ממקומו, ולבדו הוא יושב ועוסק בתורה, שהם המקושרים לה' יתברך, המרכז האמיתי, אשר כל ישראל הם קווים נפרדים המגיעים למרכז אחד, הוא ה' יתברך. ולסיבת זה, הם הקשורים יחדיו, כמו שאמרו במדרש רבה "בני יעקב שהם עובדים לאל אחד, קרואים נפש".
מה קורה אם ביום שישי, 1615 אחה"צ, נוחתים אצלך בבית 30 איש שנתקעו עם האוטובוס. הם היו בדרך לירושלים, אבל מה לעשות, התפוצץ הגלגל של האוטובוס, והם עכשיו תקועים אצלך . מה אתה עושה איתם ?! מה תיתן להם לאכל ?! בננות. ☺
אתה לא יכל לבשל, לא יכל להכין שום דבר. מה שיש לך, אתה נותן.
אבל מה קורה, כאשר מגיעים אליך 30 אורחים ביו"ט ??? מה קורה כאשר מגיעים אליך 1000 אורחים ביום טוב, מה אתה עושה ???
פותח את הגז, לוקח סירים גדולים, מעביר מאש לאש, ומבשל להם אוכל בן פורת-יוסף ☺. ומה קורה אם אין לך מספיק עופות בבית ?!
הולך לשוחט. לוקח פרה, שוחט אותה, ומבשל לאלף איש את הפרה !
אומר המשך חכמה – ביו"ט, הותרה הוצאה מרשות לרשות. הותרה מלאכת מבשל לצורך יו"ט. כל זה למה???
כי היו"ט נועד לחבר את האנשים איש אל רעהו. לכן הותרו מלאכות של אוכל נפש. גם אם יבואו אלף אורחים, יהיה מותר לבשל לכולם. לעומת השבת, שנאסרה בה המלאכה הזאת, כי השבת היא בינך לבין קֹנך . היא לא בינך לבין אחיך, ולא בינך לבין חברך.
כמו שיש מצוות שמקשרות את האדם אל קונו, ויש מצוות שמקשרות את האדם אל חברו, כך השבת מקדשת את האדם עם קונו, והיו"ט מקדש את האדם עם חברו. היסוד השני שאומר המשך חכמה, בפרשת אמֹר.
בא המשך חכמה {וישלח} ואומר יסוד נפלא :
זהו ההבדל שבין יעקב לאברהם. יעקב אבינו תיקן תחומי שבת, אברהם אבינו תיקן עירובי תבשילין. מה ההבדל ביניהם?
שבת זו שבת, ועירובי תבשילין זה יו"ט.
ביו"ט, שיבואו אליך כמה שיותר אנשים , אתה תבשל לכולם. בשבת, זה תחום שבת – מי שנמצא – נמצא, מי שלא נמצא – לא נמצא.
אברהם אבינו לקח על עצמו תפקיד, להפיץ את דבר ה' בעולם, שכמה שיותר אנשים ידעו מי הוא הקב"ה.
אומר הרמב"ן, שהוא אסף מסביבו אלפים ורבבות של גרים. גייר אותם, הפיץ את דבר ה', פתח מסעדות והביא את כולם לאכל בחינם, וכך הוא גייר אלפי גרים !
יעקב אבינו לא גייר גרים. יעקב אבינו שמיטתו שלמה, יש לו י"ב ילדים , עליהם הוא מקים את עם ישראל.
אמר יעקב – "היות ואני מקים את עם ישראל, לא רוצה מבחוץ אף אחד. לא רוצה יותר אנשים. מה שיש – יש".
אומר המשך חכמה – יעקב תיקן תחומי שבת – עושים עיגול, נכנסים פנימה, אף אחד לא יוצא ולא נכנס .
אברהם אבינו תיקן, עירובי תבשילין . עירובי תבשילין מאפשר לך לבשל, להביא עוד ועוד אנשים לבית ה'.
בוא ותראה, עשרים שנה שוהה יעקב אבינו בבית לבן. חמו עובד לתרפים ואפילו פעם אחת הוא לא מציע לו לבוא לסמינר של ערכים , שום דבר ! ☺
ולמה זה ?
כי יעקב אבינו לא רצה להוסיף לעם ישראל אף אחד, חוץ ממנו וממשפחתו !
זה היסוד של יעקב אבינו, שתיקן את הענין של תחומים.
אם ככה, אנחנו עכשיו יכולים להבין יסוד נפלא :
יעקב אבינו שולח לעשו שליחים ומוסר לו מסר – דע לך, עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי. נשארתי אותו דבר, בדיוק כמו שיצאתי ממקומי.
מה הסוד של זה ? כיצד הצליח יעקב אבינו להישאר בצורה הזאת ?
חז"ל מגלים לנו איך:
{לב, כה} וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ . יעקב אבינו נישאר לבד, הוא לא רצה להכיר אף אחד מתושבי חרן !
כותב החתם סופר – כשראה יעקב היכן בניו של לבן נמצאים עם הצאן, הוא תפס מרחק של שלושה ימים. אפילו הצבע של צאן יעקב, היה שונה מצבע צאנו של לבן. לא רצה איתם שום קשר !
אומרים רבותינו – בוא ותראה, לבן תפס את השיטה איך הצליח יעקב אבינו לבודד את עצמו – שלא שינה לבושו, שלא שינה מלבושו ושלא שינה לשונו.
הולך לבן ברגע האחרון, לפני שהוא ניפרד מיעקב, ונותן לו שתי מילים יחידות בתורה בארמית.
הם מקימים גל של אבנים, ולבן הרשע קורא לזה "יְגַר שָׂהֲדוּתָא" .
אומר לו יעקב – סליחה, אל תכניס לי כאן מילים בארמית ! אני עשרים שנה פה, יש לי ילדים קטנים פה, אל תכניס להם דיבור של אומות העולם !
אצלנו בעברית אומרים – 'שלום', אל תגיד לי 'ביי' !
יש לנו שפה, אנחנו מדברים בלשון הקודש !
אומרת התורה {לא, מז} וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד.
אומר הספורנו – ויעקב קרא לו גלעד. שלא שנה את לשונו.
באים רבותינו ואומרים – הסוד של עם ישראל, הוא בכך שהוא נותר לבדו .
אומר בלעם לבלק – אי אפשר לקלל את האומה הזאת, לא יעזור לך !
"למה ???"
{במדבר כג, ט} הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב .
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה טו, אות ז} – (במדבר כג, ט): הֶן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, מַהוּ הֶן, כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִזְדַּוְּגִין חוּץ מִשְּׁתֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, כֵּיצַד א"ט א+ט הֲרֵי י, ב"ח ב+ח הֲרֵי י, ג"ז ג+ז הֲרֵי י, ד"ו הֲרֵי י, נִמְצָא ה לְעַצְמָהּ. וְכֵן הָאוֹת הַנ' אֵין לָהּ זוּג י"צ י+צ הֲרֵי ק, כ"פ כ+פ הֲרֵי ק, ל"ע הֲרֵי ק, מ"ס מ+ס הֲרֵי ק, נִמְצָא נ' לְעַצְמָהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן יְכוֹלִין לְהִזְדַּוֵּג עִם כָּל הָאוֹתִיּוֹת אֶלָּא לְעַצְמָן, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן יְכוֹלִין לְהִדָּבֵק עִם כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַקַּדְמוֹנִים אֶלָּא לְעַצְמָן מְפֹרָשִׁים, שֶׁאֲפִלּוּ שׂוֹנֵא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לְחַלֵּל הַשַּׁבָּת וּלְבַטֵּל אֶת הַמִּילָה אוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵן נֶהֱרָגִים וְאֵין מִתְעָרְבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
זה הסוד של עם ישראל, אין לו שום חיבור עם אומות העולם !
באים רבותינו ואומרים את היסוד – ראה עשו שסוד ההצלחה של יעקב אבינו, הוא עצם הישארותו לבד. הוא שוהה בבית לבן, לא משנה את לשונו, לא משנה את שמו, הכל נישאר אותו דבר.
מה עשה שרו של עשו ???
{לב, כה} וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ . "אני מבין את סוד ההצלחה שלך, רצית להישאר לבד ?!" – וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר .
רצה שרו של עשו לקעקע את היסוד, שיעקב אבינו לא מסכים להתחבר עם אומות העולם. כאן הוא ניכנס למאבק . זה היה סוד המאבק עם שרו של עשו – "איך יכל להיות, שאתה תצליח להתנתק מאומות העולם, ולהיות לבד ?!".
אומר עשו ליעקב אבינו – בוא נלך ביחד – {לג, יב} וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.
אמר לו יעקב – עשרים שנה אני בורח מחיבור לאנשים כמוך. לך קדימה, אני עוד אפגש איתך … אחרי שיבוא המשיח ☺
היסוד שלנו להחזיק מעמד, כמו שנאמר {לג, יד} יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי אני לבד, לא מעורב איתך ביחד.
זה היסוד שמגלה לנו הרמב"ן, כיצד אנחנו יכולים לעבור את הגלות הקשה שבה אנו נמצאים.
{לב, כה} וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
אומר רש"י – ויאבק איש. לשון אבק , ולשון ויחבק…
לאומות העולם יש שתי דרכים לנסות ולהיאבק כנגדנו – או בלשון מאבק, שהם נאבקים בעם ישראל, או בלשון של "ויחבק".
אומרים חז"ל יסוד נפלא:
דע לך, שבכל עת ובכל שעה שניסו אומות העולם לבוא על ישראל בגזירות קשות, לא עלה בידם.
היוונים ניסו לבטל חודש, שבת, ומילה. יצאו להילחם נגד עם ישראל מלחמת חורמה ולא עזר להם. עם ישראל נילחם בכל מצב ומצב. אבל כאשר באו וחיברו אותם לשלטון, 'חיממו אותם' – "בואו, תהיו חלק בלתי נפרד מאיתנו", קירבו אותם, באותו רגע, כולם השילו מעליהם את הבגדים שלהם.
אומרים רבותינו – זה מה שנאמר בפסוק – {לב, כה} וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. מה הוא עשה ?!
{כו} וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ . הוא נישאר בחיים, אבל נישאר קצת צולע.
מתי עם ישראל נהיה במצב קשה ?! {לב} וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ …
כאשר נותנים לעם ישראל קירבה … "בואו, תהיו כמונו …" אז יש את המצב של "וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" – יש מצב של צליעה נפשית לנצח !
מביא החתם סופר משל למה הדבר דומה :
פעם אחת התווכחו ביניהם השמש והרוח , כאשר הם ראו אדם אחד שהולך עם מעיל דובון .
אמרה הרוח לשמש – בואי נעשה תחרות. אני בשתי דקות מורידה לו את המעיל !
הרוח הגבירה את עוצמתה, פתאום הבן-אדם הרגיש סערה, ומהר סגר את הכפתורים במעיל.
הגבירה הרוח עוד יותר את עוצמתה, ראה הבן-אדם שנעשה יותר קר, מהר קשר את הכובע לראש וניצמד לעץ … ולא הצליחה הרוח להוריד לו את המעיל.
אמרה הרוח לשמש – בואי ונראה איך את תורידי לו את המעיל.
הוציאה השמש את קרניה החמימות. התחילה הטמפרטורה לעלות לאט לאט … הבחור התחיל לטפטף והוריד את המעיל…
אמרה השמש לרוח – את רואה ?! לא צריך שום רוח סערה… קצת חמסין והכל יורד ☺
אמר החתם סופר – כשבאו גזירות וסערות על עם ישראל לאורך התקופות, עם ישראל עמד איתן ! לא רק שהוא עמד איתן, אלא התכרבל בתוך עצמו. הוא התאסף בתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות, עמד בכל הקשיים שהיו !
אבל כשבאו וחיממו אותו "בוא ותהיה חלק מאיתנו", ברגע אחד הוא פשט מעצמו את כל הבגדים, ברגע אחד הוא פשט מעצמו את כל הסימנים – שינה את שמו, שינה את לשונו, שינה את הכל !
ממה ?! מחמימות !
נאמר בפסוק – {לב} וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ – כשמחממים את עם ישראל, נותנים להם קירבה לאומות העולם, זה מאפשר להם לחלוץ את כל מסורת אבותם !
פרשת וישלח, טומנת בחובה את היסוד הנפלא, של הבדלות מאומות העולם. את היסוד כיצד לעבור את תקופת הגלות הקשה.
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה עז, א} – וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, כה). רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵין כָּאֵל, וּמִי כָּאֵל, יְשֻׁרוּן, יִשְׂרָאֵל סָבָא, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתוּב בּוֹ (ישעיה ב, יז): וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ, אַף יַעֲקֹב וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ.
היסוד של 'להישאר לבד' ולא להדבק בתרבות אומות העולם, מאפשר לנו להתקיים בגלות, עד שנגיע למצב של "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", עד ביאת משיח צדקנו במהרה.
באים רבותינו ואומרים לנו יסוד – כאשר נכנס יעקב אבינו לארץ ישראל, הדבר הראשון שהוא עושה, זה ללכת ולקבוע תחום שבת, כדי ללמד את ילדיו, שבכדי לשרוד בגלות בין אומות העולם ולנצח, עם ישראל צריך לתחום עצמו, מבלי להידבק באומות העולם.
יעקב אבינו מעביר כאן מסר בשכם. הוא מראה לילדים שלו שהוא קונה חלקת שדה ותוחם אותה, כדי שילמדו לא להתחבר עם תושבי המקום !
הוא מקים שווקים, הוא עושה מה שצריך, אבל הכל בתחום . הוא לא עובר לצד השני !
באים רבותינו, ואומרים את היסוד – לאחר שיעקב אבינו קבע את התחומים, וקבע את היסוד של {במדבר כג, ט} הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב , הוא זכה לנחלה בלי מיצרים, משום שתחם את עצמו.
אומרים חז"ל – יעקב קנה חלקה בשכם, כדי לתת ליוסף קבורה בשכם.
למה לתת ליוסף קבורה בשכם ??
אומרת הגמרא {מסכת סוטה יג, ב} – אמר ר' חמא בר' חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו.
שאלנו – בשכם גנבוהו ?! הרי בדותן גנבוהו !
יוסף הצדיק היה היחיד, שירד לגלות בתוך ערות מצרים. עד עכשיו יעקב אבינו, לא היה בתור עם ישראל, כרגע יוסף נחשב חלק מעם ישראל. יעקב אבינו תחם את ילדיו בתחומים – מעכשיו נהיינו עם !
"הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" החל, כאשר החלו י"ב השבטים.
יוסף הצדיק, הוא הראשון שיורד לגלות. מאיפה הוא נישלח???
משכם.
נכון, מדותן התבצעה המכירה. אבל למה הוא שלח אותו בשכם ?
"הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם". איפה ???
"בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה". איזו שדה ???
אותה חלקת שדה שקנה יעקב אבינו, לשם הוא שלח אותם, לרעות את הצאן. שם הם הולכים לרעות את הצאן, כי כשהולכים לרעות את הצאן, גם שם יש תחומים, כדי לא להתערב.
בפרשת שבוע הבא, כשיוסף הצדיק יוצא לגלות במצרים, אומר לו יעקב אבינו {לז, יג} הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. למה הוא יוצא משכם ?
{בראשית לז, יד} וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, מאותה עצה של אותו צדיק הטמון בחברון, שנאמר בו "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם"
מה המסר, שמבקש יעקב אבינו להעביר משכם ?
"יוסף, אתה יורד לגלות בתוך ערות מצרים. הדרך היחידה שלך להישאר דבוק בה', היא לתחום את עצמך! אל תידבק בהם !"
אומרים חז"ל {ויקרא רבה, פרשה לב, אות ה} – רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.
מגיע יוסף למצרים. בתחילה הוא נלקח לבית פוטיפר. לאחר מכן שמים אותו בכלא. הוא לא מבין את שפת המקום.
כאשר הוא מתמנה למשנה למלך, קורא לו פרעה "צפנת פענח", מנסה לשנות לו את שמו.
"למה לקרוא לך יוסף ?! בוא תקרא לעצמך 'ג'ו', זה שם הרבה יותר תרבותי" , אבל יוסף לא מוכן לשנות את שמו .
כשבאים האחים ליוסף, הם לא מזהים אותו. מה אמר להם יוסף ???
{מה, יב} כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם …
אומר רש"י – כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש . "לא שכחתי את לשוני !"
אדם נמצא בניו-יורק 30 שנה. אחרי 30 שנה אתה פוגש אותו, הוא רוצה להגיד לך משהו בעברית "רגע, איך אומרים את זה בעברית ?!" . הוא לא זוכר בכלל !!!
אומר יוסף – אין דבר כזה. אני מדבר אליכם בלשון הקודש – "כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם" . אני לא משנה שום דבר, ממה שקיבלתי בבית אבותי.
שכם היה המקום, שבו תחם יעקב את עם ישראל, ללמד אותם את ההבדלות מאומות העולם !
אני רוצה לומר עוד יסוד אחד, ולהוסיף לזה עוד קטע שמובא בספרו של ר' אהרון ולקין :
האמת היא, שמי שגר היום ברחובות בני-ברק, לא חושב שהוא נמצא בבני-ברק.
תסתכלו שמות של חנויות, נראה לך שאתה נמצא בתוך ניו-יורק. כל השמות של החנויות באנגלית. אין לך מילה אחת בלשון הקודש ! כל המילים, הכל זה תרבות של חו"ל, ואני לא מדבר על השפה !
אנשים השתגעו היום. כל השפה, כל התרבות היום, הכל של אמריקה. ולא לדבר על האוכל !
עד כדי כך, שזיכה אותנו הקב"ה, שהסינים עושים לנו אוכל, והתאילנדים עושים לנו אוכל … עד שאם אדם יגיע לעולם הבא, ישאלו אותו – "אכלת אוכל תאילנדי ?"
"לא."
"אז תחזור בחזרה !" ☺
כל התרבות שלנו נעשתה תרבות של חו"ל ! כל זה, זה עצת היצר הרע !
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" – כשהוא רואה שאתה לבד, כשאתה מתבודד עם עצמך, הוא בא להיאבק איתך ! הוא מנסה להכניס אותך לתרבות העמים, זה סוד הניצחון שלו !
אומר ר' אהרון וולקין – יושבים בליל הסדר, כותב האר"י הקדוש, בשעה שאתה אומר "והיא שעמדה", תעמוד במקום, תגביה את הגביע ותכסה את המצות. "והיא שעמדה… אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו …והקב"ה מצילנו מידם…".
שואל הרב ולקין שאלה עצומה – למה צריך לכסות את המצות? מה אכפת לך שהם יהיו מגולים ?! ולמה להגביה את הכוס ?
כתוב בהלכה – יכסה את המצות ויגביה את הכוס, ויאמר "והיא שעמדה".
אומר הרב וולקין – יושבים בלילה הזה, כל המשפחה, הסבא עם הבן, הסבא עם הנכד, הסבא עם הנין, יושבים ליד שולחן אחד. 50-60 איש ב"ה, נותנים שבח והודאה לקב"ה, שהוציא אותנו ממצרים.
אתה רוצה לדעת איך ניצלנו ? איך אנחנו כאן, אחרי אלפי שנים ? ברוך ה' ישיבות, הוגי תורה, איך ניצלנו???
אומרת הגמרא {מסכת שבת יז, ב} – גזרו על פתן פת עכו"ם אסורה ושמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן.
אתה רוצה לדעת איך אתה שורד ??? "והיא שעמדה" – כיסינו את הפת, לא השתמשנו בפת של עכו"ם. גם את היין שמרנו, שלא נשתה ביחד עם אומות העולם. "והיא" – זה הדבר שהציל אותנו !
"שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותינו … והקב"ה מצילנו מידם". למה ???
כיון שאנחנו נזהרים, שלא להידבק באומות העולם !
אומר הקב"ה – אם אתם מבדילים את עצמכם, אני שומר עליכם. אבל אם אתם מתערבבים איתם … {תהלים קו} וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מִמַעֲשֵׂיהֶם – אז אדאג להביא את השנאה של אומות העולם עליכם! אני אדאג שהם ישנאו אתכם, וככה אני אציל אתכם, שלא תתערבבו בגוים !
אספר לכם סיפור, ששמעתי מהגאון ר' ראובן קרלנשטיין. משל נפלא על הנושא הזה:
פעם אחת היתה נערה כשרה, יראת שמים. יום אחד היא באה לאבא שלה: "אבא, התאהבתי בבחור מהשכונה"
"מי???"
"דוד, מהבלוק השלישי".
"איזה דוד ?! ההוא עם הוְוסְפָה ?!"
"כן !!!"
"אויי ויי…"
לדוד הזה, יש בערך 30 הרשעות קודמות. ישב ויצא, ונכנס ויצא… אין מרזב שהוא לא טיפס עליו, וכל פעם הוא מספר, שהוא הולך לשלח את הקן, ומתברר שאין שם יונים, אלא זקנים. ☺☺☺
בקיצור, ה' ירחם מהדוד הזה. כל השכונה רועדת ממנו, והיא לא פחות ולא יותר, רוצה להתחתן איתו.
"תגידי לי את נורמלית ??? בואי נמצא לך שידוך טוב"
"לא, אני רוצה את דוד !"
לך תוציא לה אותו מהראש עכשיו… 😐
בצר לו, לאותו האבא. הוא ניגש לרב שלו, והתחיל לבכות לו בדמעות שליש "רב'ה תציל אותי ! ! !"
"מה קרה ???"
"הבת שלי רוצה להתחתן עם דוד !"
"איזה דוד, העבריין הזה ?!?"
"כן !!!"
"אל תדאג, השידוך לא יצא לפועל !"
"איך הרב יודע ???"
"תקשיב לי, אני רוצה שתעשה אירוסין גדול, כמו חתונה !"
"אין בעיה ! רק תגיד לי מה לעשות …"
"תעשה ב"כתר התפוח". תביא 300 איש… נסדר לך את הענינים, אל תדאג !"
"בסדר, יום שלישי הבא בע"ה"
אמר לו הרב – "תביא 3 בקבוקים שיבס ריגל, משהו חזק, ותביא גם בקבוק סודה"
"שיבס ריגל וסודה ?! איך הם מסתדרים ביחד ?!"
"פשוט מאוד, השיבס ריגל לבד, עד שזה משפיע, זה לוקח בערך 3/4 שעה. אבל אם שמים לו קצת סודה, זה קופץ מהר במערכות, ותוך כמה דקות, הוא כבר לא ידע באיזה כיוון הוא הולך" ☺
ברוך ה', החתן מוצא חם כלבבו. עוד לא התחילה החתונה, והם כבר שותים לשכרה.
כמובן שאחרי שתי כוסות ובקבוק סודה, הבחור לא יודע אם האולם מסתובב, או שהמחותנים מסתובבים, או שזה רעידת אדמה. ☺
כל מי שבא ללחוץ לו את היד "שלום עליכם", מהסחרור של השיבס ריגל, הוא הכניס לו אגרוף ישר בחזה 😐
בא הדוד של הכלה, זקן בן 80 … "שלום עליכם !". הכניס לו מכה בחזה !
"מה זה , הוא משוגע ?!"
"לא, הוא קצת אלים, זה יעבור לו".
מגיע לאשתו … "תביאי לי מהר כוס לשתות… הוא הכניס לי מכה… אני לא נושם…"
באו כולם לעשות לו אוויר, עד שיבוא "הצלה" … באה הכלה "מה קרה ???"
"החתן שלך הכניס לי אגרוף לחזה ! "
"החתן שלי הכניס לך אגרוף ?! על מה ולמה ???"
"באתי להגיד לו מזל-טוב, הכניס לי ישר לחזה ! "
הכלה רצה לחתן – "דוד , מה עשית לאח של אמא שלי ?! הכנסת לו אגרוף לחזה ???"
"את עפה מכאן, או שאני מביא לך שתי צ'פחות ?!"
הכניס לה שתי צ'פחות משני הכיוונים… עכשיו גם לה התחיל לכאוב ☺
רצה לאבא שלה … "אבא, הוא שבר לי את האף !!! "
"אחח, ברוך ה' ! כמה טוב שהוא שבר לך את האף, לפני שאני שברתי את הצלחת" ☺
אמר ר' ראובן קרלנשטיין – כשהקב"ה רואה שאנחנו נדבקים לאומות העולם, מה הוא עושה ?! דואג שאומות העולם יזרקו אותנו, כדי שלא נלמד מהמעשים שלהם !
באים חז"ל ואומרים לנו – וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ . כאן מנסה שרו של עשו להילחם כנגדנו, כדי שלא נישאר בבחינת 'בדד', כדי שנלמד ממעשיהם.
אבל הקב"ה אומר – {תהלים קה, כה} הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו – הקב"ה הופך את לבם שישנאו אותנו , כדי שיזרקו אותנו ולא נדבק בהם. כי יודע הקב"ה, שזו הסכנה הכי גדולה לנצחיות עם ישראל.
יזכנו הקב"ה, שלא נלמד ממעשיהם ולא נדבק בהם, ועל כך נזכה בע"ה "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ… וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" , במהרה בימינו אמן !!!