להורדת קובץ MP3
להורדת השיעור בPDF
להורדת השיעור בוורד
בס"ד
פרשת וארא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע – מטה האלוקים חלק א'.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וארא.
הפרשה עוסקת בשבע מתוך עשרת המכות, שהכה הקב"ה את המצרים במצרים. בשבוע הבא, פרשת בא בע"ה, ישנם עוד שלוש מכות – ארבה, חושך ובכורות, הרמוזות במילה בֹא – גימטריא 3, כלומר שעוד שלוש מכות יביא הקב"ה על מצרים, עד שעם ישראל יצא ממצרים.
בסדר ההודאה על הביכורים, בפרשת כי-תבוא, מביא הביכורים אומר לקב"ה "תודה רבה" על הביכורים שנתן לו ה', יש שם סדר שלם שצריך לומר. הוא מתחיל להודות לקב"ה מ- אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, דרך יציאת מצרים עד הכניסה לארץ ישראל. ושם מופיע הפסוק הבא: {דברים כו, ח} וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
בהגדה של פסח, בליל הסדר אנחנו לומדים מן הפסוק הזה כמה וכמה דברים:
וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם – לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל- אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'.
וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ. וְהִכֵּיתִי כָּל-בְּכוֹר – אֲנִי וְלֹא שָׂרָף. וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים – אֲנִי וְלֹא שָׁלִיחַ. אֲנִי ה' – אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר.
הקטע השני בפסוק – בְּיָד חֲזָקָה – זוֹ הַדֶּבֶר. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמוֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד.
זו אחת מהמכות שמופיעות בפרשה שלנו. בהמשך אנחנו נראה, שישנם שלוש מכות שמשה רבינו עשה, שלוש מכות שאהרון עשה, שלוש מכות שהקב"ה עשה ומכה אחת משותפת לשלושתם.
וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – זוֹ הַחֶרֶב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלָיִם.
וּבְמֹרָא גָּדוֹל – זֶה גִּלּוּי שְׁכִינָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסּוֹת בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה. וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים. כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.
הקטע שאנחנו נזקקים לו, זה הקטע הבא:
וּבְאֹתוֹת – זֶה הַמַּטֶּה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.
בעל ההגדה דורש את המילה וּבְאֹתוֹת על המטּה – כמו שנאמר וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.
בהגדה של פסח, הלקח והליבוב, שכתב אותה בנו של הגאון ר' גדליה שור, שואל שאלה מאוד יפה. מה פתאום לוקח בעל ההגדה, את הפסוק בפרשת כי-תבוא, ודורש את המילה וּבְאֹתוֹת על המטה ?
הרי המטה לא עשה את האותות, המטה רק סימן את תחילת האותות, האותות הם המכות עצמן.
נמשיל משל כדי שנבין את עומק השאלה:
אם מישהו יגיד לך – אתה יודע מה מניע את גלגלי הקטר של הרכבת ?! 'שריקת בעל התחנה'.
הייתי בתחנת רכבת, ראיתי את הסדרן בתחנה שורק במשרוקית, והרכבת התחילה לנסוע. אז מה מניע את הרכבת?! המשרוקית !
המשרוקית מניעה את הרכבת ?! ?
המשרוקית, היא סימן לנהג הקטר, ללחוץ על הדוושה ולהתחיל לנוע.
אומר לך בעל ההגדה – וּבְאֹתוֹת – זה המטה !
אבל המטה, הוא לא זה שהפעיל את המכות, הוא בסך-הכל היה סימן לתחילת המכה !
הקב"ה אמר למשה – תגיד לאהרון הטה ידך על המים ותתחיל מכת דם. מכת דם התחילה בגלל המטה ?!
זה רק היה הסימן לתחילת המכה ! שאלה נהדרת של בעל הלקח והליבוב.
שאלה נוספת הוא שואל, מדברי הפסוק שבעל ההגדה מביא:
כמו שנאמר וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת, איפה הפסוק הזה מופיע ?
בפרשת שבוע שעבר:
לאחר שהקב"ה נשאל ע"י משה רבינו – עם ישראל ישאל אותי "מי אמר שהקב"ה בחר בך להיות הגואל" ?! אמר לו הקב"ה – תעשה להם אותות. קח את המטה, תשליך אותו לפניהם והוא יהפוך לנחש. תאחוז בזנבו והוא יחזור חזרה מנחש למטה. תכניס ידך לחיקך ותראה להם שהיד נעשתה מצורעת כשלג, קח מים, תשפוך לפניהם ויהפכו לדם.
שואל הספר הלקח והליבוב – למה התורה אומרת וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת ?
במטה הזה, לפני בני ישראל, עשו רק דבר אחד – השליכו אותו והוא נהפך להיות נחש.
אם בעל ההגדה מתכוון לכל מכות מצרים, זה לא מופיע בפסוק הזה, בפסוק הזה מופיע, שהקב"ה מצוה את משה רבינו לעשות במטה אות אחד בפני בני ישראל, א"כ, היה צריך לומר וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹת. רק אות אחד עשו. הכנסת היד לבית השחי לא נעשה באמצעות המטה.
גם השלכת המים שנהפכו לדם, זה לא באמצעות המטה, אז למה נאמר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת ?
את השאלה הזאת שואל הרמב"ן בפרשת שבוע שעבר, והוא אומר, שכשהקב"ה אמר למשה רבינו לקחת את המטה ולעשות בו אותות, זה כבר אחרי שהוא אמר לו קודם לכן {ג, כ} וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.
כאן כבר אמר הקב"ה למשה רבינו, שהוא הולך להביא על המצרים במצרים עשר מכות, הוא כבר פירט לו את המכות שם. אם ככה, כשהקב"ה אומר לו וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת, זה כבר הולך על האותות שנאמרו למשה רבינו קודם לכן.
כך אומר הרמב"ן בפרשת שמות.
אנחנו בע"ה, רוצים לעמוד היום על הנושא של האותות. האותות זה המטה, נדבר קצת על המטה. אני כבר אומר, שהשיעור הזה לא יגמר היום… המטה הזה הוא מטה ארוך, כפי שכתוב בחז"ל שאורכו היה עשר אמות. המטה הזה, נמשוך אותו על גבי כמה שיעורים, הנושא של המטה מאוד מעניין, נראה כמה נצליח בע"ה להרחיב בדברים. קודם כל נתחיל ביסוד הדברים, וביחוד שגם בסיפור של חַד גַּדְיָא בעל ההגדה לוקח את המטה, כמטה שמסמל את כל עשרת המכות.
כשהוא רוצה להגיד שפרעה קיבל את כל עשרת המכות, הוא מציין את זה במטה, שנאמר וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא – כל עשרת המכות, כלולים בתוך המטּה הזה.
בע"ה, נעסוק במטה הזה, הכוונה למטה של משה רבינו. נתמקד בו, ונגיע לכמה וכמה יסודות נפלאים בדברי רבותינו.
נתחיל בשאלה וכדי להתחיל אנחנו צריכים לחזור לפרשת שבוע שעבר:
הפעם הראשונה שנגלה הקב"ה למשה רבינו היתה בסנה, הקב"ה מבקש ממנו ללכת ולגאול את ישראל,
במשך שבעה ימים הוא מנסה לשכנע את משה. משה חושש לקבל עליו את השליחות, הוא פוחד שאחיו יפגע. הקב"ה אומר לו שאין לו ממה לחשוש,{ד, יד}...וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. ומשה רבינו מקבל את השליחות.
משה רבינו שואל את הקב"ה – {א, ד} וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' {ב} וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: {ג} וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: {ד} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
רבותי, אני רוצה לשאול שאלה:
משה רבינו שואל את הקב"ה שאלה – עם ישראל לא יאמינו לי. שאלה נכונה של משה רבינו. למה ?
כי כך באמת היה !
משה רבינו מגיע עם אהרון אחיו בפני הזקנים ואומר להם – רבותי, אני הגואל. משה רבינו עושה בפני עם ישראל אותות – לוקח את המטה, זורק אותו והוא הופך לנחש, מחזיק בזנבו והופך בחזרה להיות מטה, מכניס ידו בחיקו והיא יוצאת מצורעת, מכניס חזרה וידו שבה כבתחילה. לוקח מים, שופך והם הופכים לדם. יש אותות !
לכאורה, הוא עשה בדיוק מה שהקב"ה אמר לו. אם ככה, עכשיו עם ישראל אמור להאמין לו שהוא הגואל !
הקב"ה אמר לו, שאם לא יאמינו, תעשה בפניהם את האותות ויאמינו !
הקב"ה אומר לו – אם ישאלו, מה פתאום המטה נהפך דווקא לנחש, מה פתאום ידך נהפכת להיות מצורעת, תגיד להם שאמרת וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ, הם טוענים שאתה מספר לשון הרע, כל מי שמספר לשון הרע מקבל עונש של נחש, נהפך להיות מצורע. תגיד להם את זה, הם כבר יודעים ממזמן שזה העונש !
זאת אומרת, אחרי שעושים את האותות האלה, עם ישראל צריכים להאמין.
בואו ונקרא פרקי דרבי אליעזר{פרק מ"ח} – ר' ישמעאל אומר, חמשה אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולם יסוד גאולות, אצבע קטנה הראה לנח מה לעשות בתיבה שנ' וזה אשר תעשה אותה, אצבע שנייה לקטנה בה הכה את מצרים שנ' ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא וכמה לקו באצבע עשר, אצבע שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות שנ' לוחות אבן כתובים באצבע אלקים, אצבע רביעית שהיא שנייה לבוהן בה הראה למשה מה יתנו בני ישראל פדיון נפשם שנ' זה יתנו, הבוהן וכל היד כולה עתיד הקב"ה להכות בהם את בני עשו שהם צריו ואת בני ישמעאל שהם אויביו שנ' תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו. ר' אליעזר אומ' חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כולם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים שנ' לך לך מארצך, מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים שנ' לך מעמנו, נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי, פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים שנ' פקוד פקדתי, צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, וכולם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנ' ואלקים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם פקוד יפקוד אלקים אתכם ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם, הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותות ממש, אמרו לה והרי אמר פקוד יפקוד אלקים אתכם, אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד מיד האמינו העם באלוקיהם ובשלוחו, שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו.
תרשו לי לשאול שאלה – אם אף אחד לא מאמין למשה, רק אחרי שאומר פקד פקדתי, למה צריך אותות ?
משה שואל את הקב"ה וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, אומר לו הקב"ה זרוק את המטה ויהפוך לנחש ! תכניס את היד ותהפוך למצורעת, שפוך מים ויהפכו לדם ! יאמינו לך !
משה עושה את זה והם אומרים לו – לא מאמינים לך !
מתי מאמינים לו ? כשהוא אומר פקֹד פקדתי.
אז למה הקב"ה לא אומר למשה – משה, אמרת שלא יאמינו לך?! תגיד להם פקֹד פקדתי, תגיד להם שילכו לסרח בת אשר ויגידו לה פקֹד פקדתי והיא תגיד שזה הגואל !
בשביל מה צריך את כל העניין עם המטה, הנחש, היד המצורעת ואחרי זה את המים והדם ?
אז כולם יגידו – נכון, מספיק פקוד פקדתי, אבל צריך את זה כהקדמה כדי לחמם את האווירה ☺, אם הוא היה אומר ישר פקֹד פקדתי, זה לא היה תופס. אם יש נחשים… צרעת… 'זה נשמע יותר טוב' ☺
חס וחלילה !
הקב"ה אמר למשה לעשות את זה, כי זה מסר לגאולה. לא רק פקֹד פקדתי. ההקדמה לפקֹד פקדתי צריכה להיות האות עם המטה, המטה הופך לנחש והנחש שהופך בחזרה למטה, צרעת שמופיעה על היד ולאחר מכן מים שהופכים לדם,
נשאלת השאלה – מה מונח כאן ?
כדי להבין, נתחיל בס"ד, בשני רעיונות נפלאים. רק נקדים הקדמה:
כל המדרשים עוסקים בביאור האות הזה, שהמטה נהפך לנחש. המדרש אומר – אמר לו הקב"ה, אתה תפסת אומנות של נחש, מה אתה אומר על עם ישראל וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי ?! זו אומנות של נחש !
לכן הוא נתן לו אות של נחש.
חוץ מזה, אמר לו הקב"ה, אתה מדבר על עם ישראל לשון הרע?! מגיע לך צרעת.
הכלי יקר במקום אומר, אדרבה, זה שמשה רבינו קיבל עונש של נחש ועונש של צרעת, זה סימן שעם ישראל תיקן את החטא של לשון הרע שהיה בהם.
נאמר שעם ישראל ירדו למצרים, כי היה להם ליקוי בחטאי הלשון, לכן נקרא פסח בשמו, מלשון פה-סח. לכן גם משה רבינו שהיה הגואל, היה כבד פה וכבד לשון, כדי לאותת להם שהחטאים שלהם הם בלשון.
לכן, כשמשה רבינו נענש באמצעות הנחש ובאמצעות ידו שהפכה מצורעת כשלג, זה סימן שעם ישראל תיקן את חטאי הלשון.
אומר הכלי יקר – כי הירושלמי אומר, שמותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת. אם אתה רואה, שהקב"ה העניש את משה רבינו, זה סימן שחטא הלשון תוקן, ולכן משה רבינו קיבל איתות, שהדלטוריה שהיתה בעם ישראל, תוקנה.
בא הנציב מוולוז'ין ואומר יסוד נפלא:
הנציב מוולוז'ין בונה את היסוד שלו על שתי שאלות ששאל משה רבינו את הקב"ה, והתשובות שהוא קיבל, באמצעות שני אותות – אות המטה ואות היד. האותות היו מענה לשאלות, שהיו עתידים עם ישראל לשאול את משה, במהלך המפגש, וזו הקדמה לפני הפקֹד יפקֹד.
הפקֹד יפקֹד זה אות שנמסר מדור לדור, אבל המענה לשתי השאלות שמשה רבינו שאל בסנה, אמר לו הקב"ה "אתן לך תשובה דרך שני אותות".
אומר הנציב מוולוז'ין, ששאלתו הראשונה של משה רבינו, היא שאלה נפלאה:
שואל משה רבינו – ריבונו של עולם, אני יבוא לעם ישראל ויגיד להם שאני הגואל, הם ישאלו אותי שאלה פשוטה – "משה, מחילה, אבל אנחנו לא מכירים אותך, שישים שנה לא היית פה. מותר לנו לשאול, למה אתה הגואל ולא אהרון אחיך?! הוא הנהיג אותנו במצרים כשאתה נאלצת לברוח אחרי שהרגת את המצרי, הוא נשא בעולנו, הוא זה שהיה אוזן קשבת לאותם צרות שעברנו. למה הקב"ה הדיח את אהרון ובחר בך ???"
שואל משה "מה אני עונה להם, ריבונו של עולם" ???
והתשובה שהקב"ה עונה למשה רבינו היא – מַה זֶּה בְיָדֶךָ, ומשה רבינו אומר לו – מַטֶּה.
שואל הנציב מוולוז'ין שאלה. לכאורה, זו שאלת הכשלה, למה?
מופיע פעמים במדרש {במדבר רבה, פרשה כ, אות ו. בראשית רבה, פרשה יט} שהיו שלושה אנשים שנשאלו שאלות, ענו תשובות, והקב"ה התייחס אליהם בכעס רב.
שנים מהם אפשר להבין, השלישי זה ממש פחד פחדים.
אומר המדרש- אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּדָקָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָצָא קָרוֹן שֶׁל מֵי רַגְלַיִם: קַיִן, חִזְקִיָה וּבִלְעָם.
קין ובלעם אפשר להבין. חזקיה המלך, שביקש הקב"ה לעשותו משיח, האיש שכל ריבוי התורה בעולם נזקף לזכותו ! לא היה דור בעולם של לימוד תורה, כמו בדורו של חזקיה, הוא קָרוֹן שֶׁל מֵי רַגְלַיִם ?
בואו תשמעו מה קרה:
קַיִּן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, בִּקֵּשׁ לְהַטְעוֹת כִּבְיָכוֹל, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת לְפָנֶיךָ גְּלוּיוֹת וְאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי בִּשְׁבִיל אָחִי, אֶלָּא אָמַר לוֹ (בראשית ד, ט): לֹא יָדַעְתִּי הַשֹּׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ כָּךְ דִּבַּרְתָּ (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים.
אמר קין, אם הקב"ה שואל אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, סימן שגם הוא לא יודע איפה הוא ! אם כך, גם אני לא יודע.
בעצם, זו היתה שאלה מכשילה, שקין ענה תשובה עליה הַשֹּׁמֵר אָחִי אָנֹכִי ?! הרי הכל גלוי וידוע לפניך ריבונו של עולם. מה אתה שואל אותי שאלה כזאת ?!
אמר לו הקב"ה, אתה לא יודע ?! קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, איך אתה אומר לי שאתה לא יודע ?!
האדם השני הוא בלעם – וְכֵן בִּלְעָם הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח בָּלָק אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַכֹּל גָּלוּי לְפָנֶיךָ וְאֵין כָּל דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּךָּ וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא אָמַר לוֹ: בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְכָךְ אַתָּה מְדַבֵּר (במדבר כב, יב): לֹא תָאֹר אֶת הָעָם.
השלישי, הוא חזקיה המלך – חִזְקִיָּה כְּשֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ שָׁלַח לוֹ מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן דּוֹרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לט, א): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בָּא יְשַׁעְיָה אָמַר לוֹ (ישעיה לט, ג): מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אַתְּ נָבִיא שֶׁל מָקוֹם וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאָמַר (ישעיה לט, ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל, אָמַר לוֹ יְשַׁעְיָה הוֹאִיל וְכָךְ אָמַרְתָּ (ישעיה לט, ו ז): הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא [את] כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ, וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְךָ, וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
חזקיה המלך הלך למות, בא אליו הנביא ישעיהו בן אמוץ ואומר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, הוא מתכונן למוות… ומתפלל לקב"ה שיבטל מעליו את הגזירה {מסכת ברכות י, א-ב}, הקב"ה שמע את תפילתו והאריך לו את חייו בחמש-עשרה שנה. בעקבות זה, נתן לו הנביא ישעיהו בן אמוץ את בתו ונולדו להם שני ילדים – מנשה ורַב שָׁקֵה.
לאחר שהאריך לו הקב"ה את חייו, הוא קיבל אות, שאכן הקב"ה האריך לו את חייו. איזה אות ?
השמש חזרה אחורנית עשר מעלות. כמדומני זה מופיע במדרש תנחומא {פרשת מקץ}, שם מסופר, שמלך בבל מרודך בן בלאדן הלך לישון וביקש שיעירו אותו בשקיעה.
טוב. הם לא יודעים שעון, מסתכלים לפי השמש, מחכים שהיא תשקע… והבחור נוחר !!! 5…6…7… 10… 11… המלך מתעורר, פותח את התריס ורואה שיש אור.
"אם עכשיו 11 ויש אור, זאת אומרת שישנתי 24 שעות" ! הוא יוצא החוצה ורוצה להרוג את השומרים שלו "למה לא הערתם אותי" ???
מה אתה רוצה ?! אמרת להעיר אותך בשקיעה ! השמש עוד לא שקעה !
איך לא שקעה !?! כבר 11 !!
בדק ומצא, שהיות וחזקיה מלך ישראל היה חולה וביקש רחמים, נענה לו הקב"ה ועשה לו אות, השמש חזרה אחורנית עשר מעלות. (חשבון שלם בחז"ל מאיפה ירדו השעות האלה)
אמר מרודך בן בלאדן – אם הקב"ה משנה סדרי בראשית לכבוד חזקיה המלך, מי יודע איזה מלך גדול זה ! אני חייב לשלוח לו מתנה גדולה, על זה שהוא נרפא מחוליו !
שולח לו משלחת שלמה מבבל, שבאה לבקר אצל חזקיה המלך בביתו. אשתו, בתו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, הגישה להם את האוכל.
הקב"ה כעס מאוד שחזקיה אירח בביתו עובדי עבודה זרה.
מובא בגמרא {מסכת סנהדרין קד}שהקב"ה אמר שהוא יקבל עונש חמור, שילדיו יצטרכו לגלות ולהיות עבדים אצל מלך בבל, על זה שהוא שירת אותם.
כתוב בתנא דבי-אליהו רבה {פרק ח}, וכן בפרקי דרבי אליעזר {פרק נ"ב}, שלאחר שמגיעה המשלחת של שרי בבל אל חזקיה והם מסיימים לאכול את הארוחה, הוא עושה להם סיור באוצרות שלו – וראה את המלכים ונתגאה לבו והראה להם את אוצרות של מלכי יהודה ואת אוצרות של בית קדשי הקדשים ועוד שפתח את ארון הברית והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחין שנאמר וישמח עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכותה את הכסף ואת הזהב ואת הנזמים ואת שמן הטוב ולא היה דבר אשר לא הראה חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו.
כל אחד שואל את עצמו – איך הוא יכל להיכנס לקודש הקדשים, איך הוא יכל להראות להם ?!
שאלות נפלאות. מי שרוצה, יפתח פרקי דרבי אליעזר {פרק נ"ב} ויסתכל בפירוש הרד"ל שם.
ממשיך המדרש ואומר – וכעס הקב"ה עליו ואמר לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים, אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי, חייך הם יעלו ויקחו את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' ונשא את כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה יובאו לא יותר דבר ותחת הלוחות יהיו בניך סריסים בהיכל מלך בבל. עד כאן פרקי דרבי אליעזר, פרק נ"ב.
כתוב שהנביא ישעיה מגיע אליו ושואל אותו – תגיד, איזו משלחת היתה אצלך ?
"אוווו, איזו משלחת… מלך בבל, מרודך בלאדן בן בלאדן, שלח לי משלחת" !
אָמַר לוֹ יְשַׁעְיָה הוֹאִיל וְכָךְ אָמַרְתָּ (ישעיה לט, ו ז): הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָֹּׂא [את] כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ, וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְךָ, וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
לכאורה, זה לא דומה, כי אצל בלעם ואצל קין, מי ששואל אותם, זה הקב"ה ואילו כאן, מדובר בנביא.
בכל אופן, היות ומדובר כאן בחזקיה, והנביא מגיע אליו ושואל אותו כזאת שאלה, חזקיה, בדרגה שלו, תובע אותו הקב"ה, שהיה לו לומר לנביא ישעיה, אתה לא צריך לשאול אותי, אתה יודע לבד.
בא הנצי"ב ושואל שאלה עצומה – אם ככה, ששואלים בן-אדם 'מה זה' והוא עונה תשובה ויש עליו תביעה, אם הקב"ה שואל את משה רבינו מַה זֶּה בְיָדֶךָ, מה הוא היה צריך לומר ???
"ריבונו של עולם, הכל גלוי וידוע לפניך, מה אתה שואל אותי מה זה" ?!
אתה יודע שיש לי משהו ביד ואתה גם יודע מה, למה אתה שואל אותי מַה זֶּה בְיָדֶךָ ???
בדיוק כמו שנתבע קין לפני הקב"ה, גם משה רבינו היה צריך לענות את אותה תשובה.
אומר הנצי"ב מוולוז'ין – זה לא דומה, כי שאלתו של הקב"ה למשה מַה זֶּה בְיָדֶךָ, היא מעין השאלה שנשאל ירמיהו הנביא. ירמיהו הנביא רואה נבואה, שואל אותו הקב"ה – {ירמיה א, יג} מָה אַתָּה רֹאֶה ?
עונה לו ירמיהו – סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה.
את ירמיהו הנביא, הקב"ה לא שואל שאלות. כי במחזה נבואה, הקב"ה רצה לבדוק אם הנביא יודע מה הוא רואה, האם הוא מבין מה רוצים להראות לו או לא.
אומר הנצי"ב – כאשר הקב"ה אומר למשה רבינו מַה זֶּה בְיָדֶךָ, הוא רוצה לדעת, האם הוא מבין את המחזה הזה, שהוא רואה כאן בסנה, האם הוא מבין את מה שמוטל עליו או לא… ומשה רבינו אומר "כן אני מבין, המטה בידים שלי".
"המטה בידים שלי", פירוש הדבר, אומר הנציב – יתכן שהיו לו עוד דברים ביד, אבל משה רבינו שם את הדגש על כך "אני מבין מהשאלה שלך מה יש לי ביד… אני מבין שיש לי מטה".
מה התשובה במטה ? מה היתה שאלת משה ומה תשובת הקב"ה ?
אומר הנצי"ב מוולוז'ין רעיון נפלא:
משה רבינו שאל שאלה – אני יבוא למצרים, ישאלו אותי – תגיד, למה אתה דוחק את רגלי אהרון ? אהרון המנהיג פה כבר שישים שנה, אתה לא היית פה. הוא נביא (שתי מקורות בתנ"ך לכך, אחד בספר שמואל ואחד בספר יחזקאל), למה אתה דוחק את רגלי אהרון, מי אומר שעכשיו המנהיג זה אתה משה רבינו ?
זאת שאלתו של משה והקב"ה עונה לו תשובה:
זרוק את המטה ויהפוך לנחש. אחרי שהוא זורק את המטה, משה בורח.
צריך להבין למה הוא בורח מהנחש הזה, אבל הוא ברח והקב"ה אומר לו – תיגש אליו, תאחז לו בזנב, משה אוחז לו בזנב והוא הופך להיות מטה.
אומר הנציב מוולוז'ין – יש לך נחש ביד, ברגע שאתה אוחז אותו בזנב, הזנב הופך להיות הראש של המטה והראש של הנחש נהפך להיות הזנב של המטה.
למה הקב"ה לא אומר לו לתפוס אותו בראש ?
למה לתפוס למטה את הזנב כך שהזנב של המטה נהיה הראש ?
אומר הנצי"ב – זאת תהיה התשובה לבני ישראל, הם ישאלו אותך "משה רבינו, איך אתה דוחק את רגלי אחיך, שהוא היה הראש ואתה היית הזנב ? איך פתאום הזנב הופך להיות ראש ?
אומר לו הקב"ה – תחזיק בזנב ותראה להם שאני רוצה שהזנב, יהפוך לראש. זה המענה לתשובה שהם ישאלו אותך, "איך זנב הופך להיות ראש – איך אתה בתור זנב של אח שלך, פתאום הופך להיות המנהיג"?!
אחוז בזנב והוא יהפוך לראש – תראה להם, שאם אני רוצה, גם זנב של שועלים הופך להיות ראש של אריות.
שאלה מספר אחת, קיבלו תשובה.
אומר משה – ריבונו של עולם, ישאלו עוד שאלה – משה רבינו, איפה היית שישים שנה ??
אני יספר להם את כל הסיפור…
יגידו לי – תגיד, למה כל השנים האלה היית במדין ובכוש ? למה לא באת אלינו בחזרה ? איך יכול לצמוח מנהיג של ישראל כשהוא נמצא בכּוש ? כשהוא נמצא במדין ? למה לא היית איתנו כל הזמן הזה ?!
אמר הקב"ה – תגיד להם, כשאני רוצה להביא על מישהו צרעת, אני יכול להגיד לו "תוריד את היד, היא תיהפך להיות מצורעת, תרים, היא תהיה לבנה.
למה אמרתי לך להכניס אותה לבית הסתרים ?!
כי כשאני רוצה לעשות נס, ואני רוצה לגדל מישהו, אני עושה את זה בסתר !
כשאני רוצה לגדל מנהיג, המנהיג לא צומח עם העם ביחד. הוא צומח באופן נפרד, שם אני מגדל אותו, הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ – תראה להם שמשם, מתוך חיקך, אני מוציא את הנס. ניסים לא נעשים באופן נגלה !
אומר הקב"ה, כשרציתי לגדל מנהיג, שמתי אותו במדין, שמתי אותו בכּוש, שם הוא גודל… כי זה רצוני, בצורה הזאת ובדרך הזאת לגדל את המנהיג הבא. אין לזה קשר ל- פקֹד פקדתי.
פקֹד פקדתי, זה סוד הגאולה. שני האותות האלה, של הנחש והצרעת, היו מענה לשתי שאלות מקדימות ששאלו בני ישראל את משה רבינו. הוא קיבל תשובה מהקב"ה וענה לעם ישראל.
לאחר שהוא עשה את האותות האלה באו לספר לסרח בת אשר, אמרה להם – אין בהם ממש, זה לא קשור לגאולה. הגאולה, זה רק פקֹד פקדתי !
מה שנעשה קודם, זה רק כדי לענות על שתי שאלות שישאלו את משה רבינו, מיד עם בואו.
דברים נפלאים של הנציב מוולוז'ין, עכשיו נוכל ללכת לשלב הבא:
הבאר משה מאוז'רוב גם עומד על עניין המטה של משה, הפיכתו לנחש וחזרתו להיות מטה.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – מטה, פירוש הדבר – משענת. אדם נשען על מטה, כך נאמר בפרשת משפטים {שמות כא, יט} אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה – המשענת של בן-האדם, איתה הוא הולך, על זה הוא נשען בשעת צרה.
ישנה גמרא {מסכת כתובות סד, א} שאומרת – בעינא חוטרא לידא.
אומר רש"י – חוטרא לידא. רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי ואשען עליו וביום מותי יקברני.
אומר הבאר משה מאוז'רוב דבר נפלא – עם ישראל עומד לצאת ממצרים, הקב"ה רוצה להעביר מסר באמצעות משה רבינו לעם ישראל – רבותי, אל תבטחו בשום דבר חוץ מהבורא יתברך. אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.
בני אדם, יש להם משענת של קנה רצוץ. אחד בוטח בילדים שלו, השני בוטח בבנק, השלישי בוטח בכסף, כל אחד בוטח במשהו. אומר הקב"ה למשה רבינו – תגיד להם, שאותה משענת שאתם כל-כך בוטחים בה, כשבאה הצרה היא הופכת להיות הנחש.
לפעמים מה שחשבת שהוא הנחש, הוא נהיה המטה !
אומר הבאר משה מאוז'רוב – בֹא ואתן לך כמה דוגמאות:
יוסף הצדיק היה בטוח שאף אחד מהאחים לא יגע בו, מי יעז לגעת בבן האהוב של יעקב אבינו ?!
הראיה שהוא לא פחד – בשעה שיעקב אבינו אומר לו {לז, יד} לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, אם יוסף היה פוחד, הוא היה אומר – אבא, אותי אתה שולח אל העשרה האחים האלה ?! אתה יודע כמה הם מקנאים בי, כמה הם שונאים אותי ?!
ויוסף, אם כל זה שהוא ידע שהם מקנאים בו ושונאים אותו, לא פחד, למה ???
כי הם לא יעשו לו דבר, בגלל יעקב אבינו.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – דוקא המשענת הזאת, היתה לו לרועץ.
בֹא ותראה, יוסף ישב בכלא עשר שנים, פתאום שרי המשקים והאופים חולמים חלום והוא פותר להם{מ, יג} בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ {יד} כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה: {טו} כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.
דוקא המשענת הזאת, של שר המשקים, היתה לו לרועץ, הוא לא זוכר אותו {כג} וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ והוא נשאר בבית-הסוהר עוד שנתים.
בוא ותראה איך הנחש, הופך לך למשענת:
יש גזירה כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. משה רבינו נולד בחודש השביעי, (ישנה מחלוקת, אם בחודש השישי או השביעי) מגדלים אותו בבית וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
עמרם ויוכבד יודעים שעוד מעט תבוא יחידת הביקורת של מצרים, מה עושים ?
בונים תיבה ומכניסים את משה לתוכה, שמים אותה ביאור. מה הסיכוי שלו להינצל ?
שואף לאפס, או שיבוא תנין ויאכל אותו או שיבא מצרי ויאכל אותו. בשביל מה אתם שמים אותו ביאור ?!
זו ההשתדלות המינימלית שאפשר לעשות, {ב, ד} וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
פתאום רואים כרכרה של מלך מצרים, רק זה מה שהיה חסר להם עכשיו. היאור הוא לא קטן, ב"ה, איפה בתיה בת פרעה הולכת לטבול ??? בדיוק איפה שהתיבה !
מרים מרימה ידיים על הראש – ריבונו של עולם !! שתתקדם עוד כמה מטרים !! דווקא ליד אח שלי ?!?!?
יורדת בתיה בת פרעה לרחוץ ביאור, ופתאום שומעת בכי של תינוק.
משה רבינו, זה הזמן לכבות !? חכה כמה דקות, שהיא תחשוב שזה קרטון צף… ☺
היא מושיטה את היד, מתארכת לה היד. מושכת את התיבה ומוציאה את משה רבינו, מרגיעה אותו, וכל המשרתים סביבה אומרים – מה, אבא שלך גזר את הגזירה ואת הולכת להציל אותו ?!
כן !
היא מביאה מניקות, מאף אחת הוא לא רוצה לינוק עד שמביאים את אמא שלו, היא מניקה אותו ועוד בתשלום !
הוא חי בבית פרעה, פרעה נותן לו גרבר ! הוא מאכיל אותו, יוצא איתו עם העגלה ומטייל איתו בארמון !
פרעה מגדל בארמונו את מי שעתיד להיות מושיען של ישראל ולהשליך את פרעה למים ! איך זה יכול להיות ???
אומר הבאר משה מאוז'רוב – כי הנחש הופך להיות מטה.
דווקא הנחש. בתיה בת פרעה, שהיא הבת של ה'קוברה'… פרעה נקרא בהפטרה – התנין הגדול, שנאמר (יחזקאל כט, ג) לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.
מגיע הנחש צפע, מוציא את משה רבינו ומגדל אותו. ללמדך, שלא המטה הוא המשענת ולא הנחש הוא המשענת. כשהקב"ה רוצה, המטה מתמוטט וכשהקב"ה רוצה, הנחש הוא המושיע. זה האות שהקב"ה רצה להראות למשה רבינו עם המטה.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – בֹא ותראה עוד דוגמא:
מספרת הגמרא במסכת תענית, נחום איש גמזו, נשלח להציל את עם ישראל מגזירת רומא. איך הוא יציל ?
נותנים לו ארגז גדול מלא ביהלומים. הוא נוסע לקיסר רומא, בדרך הוא עוצר בבית מלון ללינת לילה. הפקידים של המלון רואים שהוא סוחב ארגז, הם מבינים שכנראה יש שם דברים טובים.
נתנו לנחום איש גמזו לישון טוב, סחבו את הארגז החוצה, הוציאו את כל הזהב, היהלומים והתכשיטים ושמו במקומם חול. את התיבה החזירו לו בחזרה מתחת למיטה.
בבוקר, נחום איש גמזו קם וממשיך בדרכו לקיסר, הוא אפילו לא יודע שיש לו שם חול. הוא מגיע לקיסר ובלבו הוא חשב 'הקיסר רק יראה את היהלומים ויסתמאו עיניו'…
פותחים את הארגז – מה זה, ארגז חול !!!
שלח הקב"ה את אליהו הנביא בדמות אחד הקיסרים, הוא אומר לקיסר – מה אתה חושב, שהיהודים מביאים לך סתם חול ?! זה אותו חול שאברהם אבינו זרק על המלכים במלחמה, החול נהפך לחרבות והקש נהפך לחיצים…
אמר הקיסר – בֹא ננסה, מה יכול להיות ?!
תלכו ללבנון, קחו קצת חול ותזרקו שם, נראה מה קורה. הלכו וזרקו, הכל התפוצץ. לא יאומן !
הקיסר מבטל את הגזירה… ולא רק זה, אלא ממלאים לו את הארגז ביהלומים ואבנים טובות. בדרך חזרה הוא נכנס שוב לאותו מלון עם הארגז. רואים אותו פקידי הקבלה ולא מאמינים "אתה עוד חי" ???
והוא מספר להם, אל תשאלו, מישהו שם לי חול מימי אברהם אבינו, זה יורה טילים ! מעצמה גרעינית !
אמרו הפקידים לבעל המלון – אתה יודע שאנחנו יושבים על מכרה זהב ?! לקחנו חול מחצר המלון והפך לחיצים וחרבות, בוא נפרק את המלון, ניקח את כל החול ונמכור את זה למלך !
מפוצצים את המלון, מעמיסים את כל החול ויוצאים לקיסר עם כרכרות של חול.
עוצרים אותם שומרי הקיסר – מי אתם ?? אתם מצורי ובניו ?! ☺
"תגיד לקיסר, שהבאנו מאותו חול שהיהודי הביא בשבוע שעבר, שהופך לטילים"…
נו, בואו ותוכיחו לי. זורקים את החול והוא נופל על הרצפה. לא קורה כלום… המלך כועס ומוציא אותם להורג. עד כאן דברי הגמרא.
אומר הבאר משה מאוז'רוב – בוא ותחשוב רגע. נחום איש גמזו עולה עם הארגז, מגיע איתו לקיסר ושם את זה על השולחן. הוא בטוח, שברגע שהקיסר יראה את האוצר העצום, לבו יימס. פותחים את הארגז, פתאום הוא רואה שהכל חול ! נהיה לו חול בעיניים !
אבל מדובר בנחום איש גמזו, הוא אומר 'גם זו לטובה'.
לוקחים את החול, זורקים, פתאום מתברר לו שדווקא החול הזה, זה הישועה !
נו, אז מה הישועה – האבנים הטובות והמרגליות שהיו לך למשענת, או החול שחשבת שהוא הנחש, הפך לך למשענת. מה הישועה ???
הישועה לא באה ממה שאתה חושב, מארגז עם תכשיטים, את ה"תכשיטים" האלה כבר לקחו ממך, שמו לך נחשים במקום ומתוכם, צומחת לך הישועה !
ללמד את האדם, שלא המטה שלו, זה מטה. אדרבה, מה שהוא חושב שזה נחש, זה בשבילו המטה !
אומר הקב"ה למשה רבינו – לפני שאתה גואל אותם, זרוק להם את המטה על הרצפה, בכל מה שהם בטחו עד עכשיו, את הכל תזרוק על הרצפה. הכל זה נחש !
דוקא הנחש, מה שאתה חושב שזה רע לך, זה המשענת. ללמד אותך, שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים ! לשונו של הבאר משה מאוז'רוב.
רבותי, אם אלה הם פני הדברים, נוכל להתקדם קצת עם המטה:
בשעה שהקב"ה אומר למשה רבינו {ד, ח} וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.
שואל הילקוט שמעוני {אות קע"א} – למה המילה קֹל, מופיעה כאן ? היה אפשר לומר את אותו דבר, בלי המילה הזאת – וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לאֹת הָאַחֲרוֹן.
אומר המדרש חידוש גדול:
בשעה שהגיע משה רבינו עם המטה לישראל, היה המטה מדבר בפניהם.
אמר ריש לקיש שהיה המטה מדבר לפני ישראל "עם משה הייתי במדין ונהפכתי לנחש ואחר כך נעשיתי מטה" ואף היא (היד) מרימה קולה טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי וכן במצרים להודיע גדולתו של הקב"ה.
זאת אומרת, שהמטה הזה לא היה סתם מטה, אלא זה היה מטה שמדבר…
באים חז"ל ואומרים לנו, בפרשת שבוע שעבר, המטה הזה נקרא 'מטה האלוקים'. ובעוד שלושה שבועות, בפרשת בשלח, שוב הוא ייקרא כך.
בפרשת שמות, כשמשה רבינו חוזר ממדין למצרים, אומרת התורה – {ד, כ} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ.
ושוב, בפרשת בשלח, בשעה שמשה רבינו מצוה על יהושע בן-נון {יז, ט} בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי.
זה מטה שנקרא 'מטה האלוקים', והמדרש עצמו, שם בפרשת בשלח שואל, פעם הוא נקרא מטה משה, פעם הוא נקרא מטה אהרון ופעם הוא נקרא מטה האלוקים. מה פירוש הדבר 'מטה האלוקים' ?
אומר המדרש תנחומא {פרשת וארא, אות ח' } – מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. לְכָךְ כְּתִיב הַכָּבוֹד. כֵּיצַד? מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח (דה"א כט, כג) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ. וּמַהוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוּפָה וּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַרְכּוֹ (נחום א, ג). וּכְתִיב בְּאֵלִיָּהוּ: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב' ב, יא). מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָד.
כדי להבין מה תפקידו של השרביט, נתחיל בע"ה עכשיו, את פרשת השבוע: ☺
פרשת השבוע, פרשת וארא, יש לנו שבע מכות, מתוך עשרת המכות.
הפרשה מתחילה במפגש הראשון, שבו עושים משה ואהרון אות לפני פרעה.
הקב"ה כבר אמר למשה – דע לך, כשתבוא לפני פרעה, הוא יבקש אות. אומר המדרש – 'ובצדק הוא מבקש אות',
אתה בא ומבקש לשלח את העם, מה פתאום שהוא ישלח אותם ?!
{שמות ז, ט} כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין
{י} וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: {יא} וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן.
חז"ל אומרים, שפרעה פרץ בצחוק – מה אתה עושה ?! לוקח מטה והופך אותו לתנין ?!
קרא פרעה לכל הילדים, בני 4-5, וציווה שיביאו מקלות, כל הילדים במצרים שמו את המטות וכולם נהיו תנינים!
זו דוגמא ?! אם אתה עושה פה להטוטים, תן איזה מופע רציני או קסם שלא מכירים…
חז"ל אומרים, שפרעה קרא גם לאשתו, ואפילו היא עשתה את זה !
אני לא יודע מה החידוש בזה, כנראה שהיא היתה כזאת דפוקה שאפילו היא הצליחה לעשות את זה!
כל אחד שקורא את הדבר הזה, שואל את עצמו שאלה – משה רבינו רוצה להראות לפרעה אות, הוא לוקח דבר שכל ילד במצרים יודע לעשות ?!
אם אתה רוצה להראות שהקב"ה שלח אותך, נותנים מכה כזאת שכל הבית ירעד !
זו שאלתו של המגיד מדובנה, רק שהוא שואל את השאלה יותר קשה – אומרים לטבח, שרוצים לקחת אותו לבית מלון הילטון, להיות שם השף הראשי. רוצים שהוא יעשה ארוחה לדוגמא…
באים כל המומחים, כדי לראות את השף החדש, הוא מביא לכל אחד פיתה עם חביתה ☺
זאת חביתה דלת קלוריות, מביצים שאכלו רק לחם חום… מיוחד מאוד !
בחייך… הבאת אותנו מלונדון לכאן בשביל חביתה ?!
מילא, תעשה איזה ארוחת גורמה !
אותו דבר כאן. משה רבינו עושה את האות, באים כל הילדים ועושים את אותו מופע. הולך מטה אהרון וחוזר להיות מטה ובולע את כל המטות !
זה כבר נס אומרים חז"ל. ולא סתם נס, אלא נס בתוך נס – המקלות שהפכו לתנין, היו תנינים מתים, אבל התנין של מטה אהרון, היה תנין חי !
אבל אם תנין חי בולע תנינים, זה לא נס. אבל זה שהמטה חזר להיות מטה ובלע את כל המטות, זה נס גדול!
והנס היותר גדול, אומר המדרש, לא רק שהוא בלע אותם, אלא הוא לא התעבה – בדרך כלל, מי שאוכל הרבה, משמין. מטה אהרון אכל את כל המטות, ונשאר דק בגודלו !
כתוב במדרש כשפרעה ראה את הסיום של המופע הזה, הוא התחיל לפחד.
אמר פרעה – מה אני יעשה, אם יום אחד יגיד משה למטה, לאכול אותי ?! כאן פרעה התחיל לפחד !
חז"ל אומרים, כשהוא ראה את התנין בפעם הראשונה, הוא נשאר רגוע. כשהוא ראה שהמטה מתחיל לשאוב כמו שואב אבק, אמר פרעה לעצמו 'תיזהר, הוא עוד יכול לשאוב אותך ואף אחד לא ידע איפה אתה' ☺
מתחילים שלוש מכות – דם, צפרדע, כינים. שלוש מכות שעשה אותם אהרון הכהן. למה דוקא אהרון הכהן?
אומרים חז"ל – אהרון הכהן עשה אותם, כי משה רבינו לא יכל להכות את היאור ולא להכות את הקרקע, כי עשו עמו חסד.
שלוש מכות עשה משה רבינו עם המטה, רק אחת נמצאת בפרשה שלנו – מכת ברד.
מכת חושך ובכורות, זה בע"ה, בשבת הבאה.
הקב"ה עשה שלוש מכות – ערוב, דבר ובכורות.
שחין, היתה ע"י כולם.
כל המפרשים מסבירים את החלוקה הזאת, שעיקר החלוקה היא, שהוצאת הנפש נתונה בידי הקב"ה, לכן ערוב, דבר ובכורות שהם מכות שהרגו אנשים, רק הקב"ה עשה את זה.
אם ככה, בפרשה שלנו ישנם שלוש מכות, שנעשו ע"י אהרון, ומכה אחת ע"י משה שעשה באמצעות המטה.
אבל זה לא נגמר כאן. בפרשת שבוע הבא, פרשת בֹא, יש לנו שתי מכות שעשה משה רבינו ע"י המטה – חושך וארבה.
בפרשת בשלח שוב מופיע המטה, הפעם שלוש פעמים :
פעם ראשונה, אומר הקב"ה למשה רבינו – {יד, טז} וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ.
אנחנו מבינים, שאמר לו הקב"ה להרים את המטה ולהכות על הים ולבקוע אותו.
אומר המדרש, בדיוק להיפך – אמר הקב"ה למשה, קח את המטה ושים אותו בצד.
הָרֵם מלשון הפרש, כמו להרים תרומה. פירוש הדבר – להפריש תרומה.
אומר הקב"ה למשה – שים בצד את המטה, אל תיגע בו עכשיו, למה ???
במדרש מופיע נוסח אחד, ואני רוצה ברשותכם להקריא את פירוש הרא"ש על התורה:
שמעתי מאבי מורי ע"ה, שקריעת ים סוף לא נעשתה במטה, לפי שהיו מלעיבים ומלעיגים על משה מלאך ה' צבאות, והיו אומרים מה כוחו ומה טבעו של משה.
אם כל כוחו במטה, אפשר פשוט לתת את המטה למישהו אחר!
ראה הקב"ה והשקיף א-ל קנא יושב בשמים וציווה למשה עבדו, הרם את מטך ונטה את ידך ובקעהו, וכן עשה משה.
כיון שראו שהוא עושה את בקיעת המים באמצעות ידו, וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
פעם שניה, מופיע המטה כשעם ישראל מגיע לרפידים. ולא היה מים לשתות, כל העם בא למשה רבינו ומתחיל לצעוק עליו {יז, ג} לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: {ד} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: {ה} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ.
שואלים חז"ל – וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר !? הרי הוא לא היכה, אהרון הכה, משום הכרת הטוב !
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת סנהדרין צט, ב} – אמר רבי אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה שנאמר {שמות יז-ה} ומטך אשר הכית בו את היאר וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
רבותי, ענין המטה לא נגמר בפרשת בשלח, הוא ממשיך בעוד מקום אחד – מלחמת עמלק:
{יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: {ט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי.
שואל המדרש – מה פירוש הדבר וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי ?
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה כו, אות ג} – וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי, אָמַר לוֹ מַטֶּה זֶה בְּיָדִי, שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם יְהִי בְיָדְךָ לְעוֹלָם.
מדברי המדרש משמע, שיהושע ביקש את המטה ממשה רבינו. הוא אמר לו "אתה שולח אותי להילחם, תן לי את המטה".
אמר לו משה – בשום פנים ואופן. הקב"ה אמר את המטה הזה תיקח בידך, אני לא עוזב אותו מהידיים שלי !
ממשיך המדרש ושואל – למה פעם קוראים למטה, 'מטה האלוקים', ופעם אחת 'מטה משה', ופעם אחת 'מטה אהרון'?
אומר המדרש – דָּבָר אַחֵר, וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי, כְּשֶׁעָשָׂה בּוֹ אַהֲרֹן נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, יב): מַטֵּה אַהֲרֹן, וּבִזְּמַן שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי בוֹ נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמִי. וּבִזְּמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נִסִּים, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים.
לכאורה, כאן מסתיים ענין המטות בספר שמות, וזה נכון. אבל המטה חוזר בחומש במדבר, פעמיים נוספות.
בפרשת קֹרח, מופיע המטה פעם נוספת, כאשר קֹרח ועדתו חולקים על משה רבינו, הקב"ה פותח את פי הארץ והיא בולעת את קֹרח ועדתו. חוץ מזה, מתים 14,700 איש במגפה.
אמר הקב"ה למשה – אתה רוצה להשקיט את האש ? בֹא ונעשה פתרון מאוד פשוט – כל אחד יביא מטה ויניח את המטות באוהל העדות, והיה המטה אשר יפרח, זו תהיה העדות, שאני בחרתי בו, באותו רגע לא יהיו יותר תלונות.
משה רבינו מצוה את כולם להביא מטות, ולכתוב עליהם את השם. מאיפה הביאו מטות ?
כשאתה קורא את הפסוק כפשוטו, אתה מבין שכל אחד מהשבטים הביא מטה מהבית וכתב עליו ראובן, שמעון, לוי, יהודה וכו'
כתוב במדרש רבה, שמשה רבינו הביא קורה וחילק אותה לשנים-עשר חלקים. למה ?
כי אם היו נותנים לכל אחד להביא קורה, היו אומרים "משה בחר לאהרון את הקורה. הוא יודע לאיזה קורה יש עדיין לחלוחית, הוא יודע מה יכל להוציא פרחים תוך 12 שעות ולכן הוא בחר לו את המטה הזה".
אמר משה – אני אקח קורה אחת לכולם, אחלק אותה לשנים-עשר חלקים, כל אחד יקבל את חלקו ונביא אותם לפני העם. עד כאן דברי המדרש.
בא המחזור ויטרי {פרקי אבות}, ואומר דבר שהוא לכאורה פלא, לא מצאתי לו מקור, רק כאן:
משה רבינו חילק את המטה שלו, לשנים-עשר חלקים, והניחו אותם באוהל העדות.
כתוב בבעל הטורים בפרשת שלנו, שבשעה שבא עם ישראל בבוקר, רק מטה אהרון פרח.
אומר בעל הטורים, בשם המדרש- {ז, יב} וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. ב' הכא (מופיע פעמיים במקרא) ואידך ומטה אהרן בתוך מטותם, איתא במדרש שגם במעשה קרח בלע מטה אהרן את מטותם וכשהוציאו, חזר ופלטם ולכך לא הוציאו פרח וע"כ כתיב ויוצא משה את כל המטת חסר לפי שבלעם.
אם ככה, אנחנו מבינים, שהמטה הזה שם, מבחינתו, הגיע למיצויו…
הוא מופיע עוד פעם, בפרשת חוקת, משה רבינו במקום לדבר אל הסלע, הכה אותו. זה נושא בפני עצמו.
במדרש, הוא מופיע פעם נוספת, על כך אנחנו נדבר בהמשך.
ביומו האחרון של משה רבינו, הוא רדף עם אותו מטה אחרי הס"מ, אנחנו נגיע לזה בהמשך. חז"ל מספרים סיפור נורא על מה שקרה למשה רבינו ביומו האחרון.
דבר אחד אנחנו רוצים כן לומר – אומרים חז"ל {ילקוט שמעוני פרשת חֹקת אות תשס"ג. תהילים, אות תתס"ט} – קח את המטה. זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו שנאמר כי במקלי עברתי. והוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך. והוא היה ביד משה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך. הוא היה ביד אהרן שנאמר וישלך אהרן את מטהו. והוא היה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו. והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש. וכן עתיד אותו המטה להימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון.
אנחנו מבינים שהמטה הזה, הוא לא מטה פשוט. איך המטה הזה הגיע מיעקב ליהודה ומיהודה למשה, על כך בע"ה, בלי נדר ובס"ד בשיעור הבא.
רק שנבין, שהמטה הזה הוא לא מטה פשוט, הוא המטה שיביא אותנו בע"ה לקראת משיח צדקנו.
נקווה שעד שבוע הבא בע"ה, המשיח כבר יענה על זה, ואם חס וחלילה לא… נמשיך על כך בשיעור, בשבוע הבא.